‫מזכר‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬

‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬תקומה‪ ,‬זכרון והנצחה‬

‫דצמבר ‪ 2013‬תשע"ג | גיליון ‪| 40‬‬

‫שואה‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬קולנוע‬

‫‪ 75‬שנה לפוגרום "ליל הבדולח"‬

‫משולחנה של היו"ר‬

‫הגרעין האיראני עומד‬ ‫מזה חודשים במרכז השיח‬ ‫הציבורי בישראל‪ .‬הוא מהווה‬ ‫נושא עיקרי בקביעת מערכת‬ ‫היחסים של ישראל עם מדינות‬ ‫העולם‪ ,‬בעיקר עם שותפתנו‬ ‫האסטרטגית‪ ,‬ארה"ב‪.‬‬ ‫אין ספק שנשק גרעיני בידי‬ ‫איראן‪ ,‬מדינה בעלת הנהגה‬ ‫קיצונית ושאיפות להגמוניה‬ ‫אזורית‪ ,‬מדינה שאינה מסתירה‬ ‫את כוונותיה כלפי מדינת העם‬ ‫היהודי‪ ,‬מהווה סכנה לקיומנו‪,‬‬ ‫כמו גם לעולם כולו‪ .‬זאת ועוד‪ :‬השגתו של נשק גרעיני על ידי‬ ‫איראן תשמש תמריץ ועילה למדינות אחרות באזור ‪ -‬כגון‬ ‫תורכיה‪ ,‬ערב הסעודית ומצרים‪ ,‬להצטייד‪ ,‬גם הן‪ ,‬בנשק דומה‪.‬‬ ‫לדידה של ישראל‪ ,‬ההסכם שנחתם בין שש המדינות (חמש‬ ‫חברות מועצת הביטחון וגרמניה) לבין איראן אחרי מו"מ ארוך‬ ‫בג'נבה‪ ,‬הוא הסכם רע‪ ,‬משום שהוא אינו עוצר‪ ,‬אלא רק דוחה את‬ ‫תהליך הגרעון של איראן‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬הסכם ז'נבה אינו "מינכן" כפי שמכנים אותו מספר‬ ‫אישים במדינה‪ .‬לא חזרנו לימים שלפני מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫אזרחי ישראל אינם חשופים וחסרי הגנה‪ ,‬ואנו לא נמצאים שוב‬ ‫על סף "שואה" נוספת של העם היהודי‪.‬‬ ‫השימוש הרטורי הציני שנעשה במונח שואה בפי אנשי ציבור‬ ‫הוא דבר פסול מעיקרו ‪ -‬הוא מביא לזילות השואה‪ ,‬ואינו משקף‬ ‫לא את העבר הכואב ולא את ההווה שלנו‪ .‬הוא מחזיר אותנו‬ ‫למעמד של קורבנות מיותרת‪.‬‬ ‫ולנושא אחר‪ :‬קרוב לשבעים שנה אחרי תום מלחמת העולם‬ ‫השנייה ושחרור מחנות ההשמדה ‪ -‬נותרו בינינו לבין מדינות‬ ‫אירופה נושאים פתוחים עדיין‪ .‬בדירה קטנה‪ ,‬בבניין במינכן‪,‬‬

‫נמצאו כ‪ 1406-‬יצירות אמנות נדירות של מיטב הציירים‬ ‫האירופאים‪ ,‬יצירות שנשדדו מיהודים‪ .‬באורח פלא נשמרו יצירות‬ ‫אלה ברשותו של קורנליוס גורליס‪ ,‬בנו של אספן גרמני שגזל את‬ ‫היצירות הללו מבתיהם של אספנים יהודים עבור הרייך השלישי‪.‬‬ ‫הפרשה נתגלתה לפני שנתיים‪ ,‬ולכן תמוהה לא פחות העובדה‬ ‫שהמציאה והחקירה שהתנהלה סביבה נשמרו בסודיות במשך כל‬ ‫התקופה הזאת‪.‬‬ ‫אמנם מממשלת גרמניה מינתה‪ ,‬בחודש נובמבר‪ ,‬מעין "כוח‬ ‫משימה" שתקפידו לקבוע את מקור שייכותן של היצירות‪ ,‬אך‬ ‫עבודתו עוטה סודיות‪ .‬גורמים אשר פנו עד כה והעבירו מסמכים‬ ‫המעידים על שייכות היצירות‪ ,‬קיבלו תשובות מתחמקות‬ ‫ובירוקרטיות‪ .‬אנו תובעים מממשלת גרמניה שקיפות ויעילות‬ ‫בעבודת הצוותים כדי שהיורשים הלגיטימיים של היצירות‪ ,‬רובם‬ ‫יהודים‪ ,‬יוכלו לקבל את רכושם במהרה‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬בשורה משמחת עבור כולנו‪ :‬שלושה חודשים אחרי‬ ‫שסטנלי פישר פרש מתפקידו‪ ,‬הסתיימה סוף‪-‬סוף הסאגה של‬ ‫מינוי נגיד בנק ישראל‪ ,‬ואנחנו זכינו הפעם לנגידה ‪ -‬קרנית פלוג‪.‬‬ ‫קרנית הייתה המועמדת הראשונה לתפקיד ועברה דרך מרה‬ ‫ופתלתלה עד לקבלת המינוי‪ .‬יתרונה הוא ברמתה המקצועית‬ ‫הבלתי מעורערת‪ ,‬ובהיכרותה מקרוב את בנק ישראל ואת‬ ‫הסוגיות המונחות על שולחנו‪.‬‬ ‫מרכז הארגונים גאה במינויה ‪ -‬קרנית היא בתו של מייסד מרכז‬ ‫הארגונים של ניצולי השואה‪ ,‬נח פלוג ז"ל‪ .‬היא גדלה בביתם של‬ ‫שני ניצולי שואה‪ ,‬שתרמו לתקומת מדינת ישראל‪ ,‬ושאבה מהם‬ ‫עידוד והשראה בעיצוב דרכה‪ .‬אנו מאחלים לה הצלחה רבה‬ ‫במילוי תפקידה הרם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫קולט אביטל‬

‫הלך לעולמו דוד פלג‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל מרכין ראש בפני חברנו ושותפנו‪ ,‬השגריר דוד פלג ז"ל‪,‬‬ ‫מנכ"ל איל"ר שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה‪ .‬דוד החליט להקדיש את זמנו ואת מרצו לפעילות למען שרידי השואה אחרי‬ ‫קריירה ארוכה ומוצלחת בשרות החוץ‪ .‬במשך כל שנות כהונתו כמנכ"ל הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש פעל דוד בנחרצות‬ ‫ובדבקות לאיתור ולהשבת רכוש שנגזל מהיהודים ע"י הנאצים ושותפיהם‪ ,‬והולאם בהמשך על ידי המשטרים הקומוניסטיים‪.‬‬ ‫פועלו הוא צוואה הקוראת לנו להמשיך ולהיאבק למען עשיית צדק היסטורי‪.‬‬

‫הוא יחסר לנו מאד‪ .‬יהי זכרו ברוך‬

‫‪2‬‬

‫דבר המערכת‬

‫מזכר‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬

‫קוראים יקרים‪,‬‬ ‫ציון ‪ 75‬שנה לפוגרום "ליל הבדולח"‪ ,‬מצא ביטוי לא רק בישראל‪ .‬ברחבי העולם‬ ‫התקיימו עצרות ואירועים רבים אותם נסקור בגיליון זה‪.‬‬ ‫במאמרו‪ ,‬בודק ד"ר גיא מירון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם מדוע אי אפשר לשפוט את דרכי‬ ‫פעולתם של היהודים הגרמנים שחיו תחת השלטון הנאצי עד ‪ 1938‬במהלך‬ ‫שנה זו‪ .‬אלה שהבינו והספיקו לברוח‪ ,‬ניצלו‪ .‬האחרים הובלו לגטאות ולמחנות‬ ‫ההשמדה‪ .‬שם מסתבר‪ ,‬שלצד הסבל הנורא‪ ,‬עסקו יהודים גם בציור‪ ,‬כתיבה‪,‬‬ ‫תיאטרון ומוסיקה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬גיליון זה מוקדש בחלקו העיקרי לתיאטרון היהודי שנוצר בשואה‪,‬‬ ‫למחזאות הישראלית העוסקת בשואה ולתיעודם‪ ,‬כמו גם באופן בו מיוצגת‬ ‫השואה בקולנוע הישראלי‪ .‬במאמר שכותרתו מ"כצאן לטבח" ועד ה"יודו‪-‬נאצי"‪,‬‬ ‫עוסק ד"ר נפתלי שם טוב בסקירה וביקורת על השואה בדרמה העברית‪.‬‬ ‫מוטי סנדק‪ ,‬מספר על פרויקט "אוסף תיאטרון השואה אונליין"‪ ,‬פרויקט‬ ‫ראשוני ויחיד במינו‪ ,‬המכיל מידע לא רק על עשרות מחזות שנכתבו בתקופת‬ ‫השואה בידי יהודים ומאות שהוצגו בגטאות ובמחנות‪ ,‬אלא גם על כל היצירות‬ ‫שנכתבו על השואה או במהלכה ‪ -‬מעליית הנאצים לשלטון ועד היום‪.‬‬ ‫ד"ר ליאת שטייר‪-‬לבני עומדת במאמרה על השאלות‪ :‬מדוע התעלם הקולנוע‬ ‫העלילתי הישראלי מהשואה שנים רבות? מדוע הציג את ניצולי השואה כקבוצה‬ ‫הומוגנית שבה אנשים סהרורים‪ ,‬תלושים ופסיביים‪ ,‬והתעלם מהתרומה העצומה‬ ‫של ניצולי השואה למדינת ישראל? והאם חלו שינויים בתדמיות אלה לאורך‬ ‫השנים?‪ .‬ואילו צבי גיל ולילי הבר‪ ,‬מעמותת "עופות החול"‪ ,‬מספרים על פרויקט‬ ‫קולנועי‪-‬חינוכי יוצא דופן‪" ,‬הבריחה"‪ ,‬בו יצאו שמונה נערים ונערות ישראלים‬ ‫למסע בנתיבים שעשו רבבות שרידי השואה בשלהי המלחמה במטרה להגיע‬ ‫לארץ‪ .‬סופו של המסע ‪ -‬סרט דוקומנטרי מפתיע‪.‬‬ ‫סרט אחר הנמצא בימים אלה נמצא בשלבי עריכה סופיים‪ ,‬הוא "מגדלור בקצה‬ ‫המגף"‪ .‬הסרט עוסק בסיפורם של הילדים שנולדו במחנה העקורים סנטה מריה‬ ‫די לאוקה שבדרום איטליה‪ .‬שוני ליפשיץ שיזמה את ההפקה‪ ,‬מספרת יחד עם‬ ‫הבימאית יעל קציר על הסרט והדרך לעשייתו‪.‬‬ ‫בגיליון "מזכר" מס' ‪ ,38‬במאמרו של יוחנו רון ״יהדות‬ ‫בוקובינה מעבירה את הלפיד לדורות ההמשך" נפלה‬ ‫טעות‪ .‬התמונה שפורסמה בטעות היא של בית כנסת‬ ‫בעיר ביסטריצה‪ ,‬שאינה נמצאת בבוקובינה‪ .‬תמונה זו‬ ‫היא של ארון הקודש בבית הכנסת "טמפל"‪ ,‬שנשרף‬ ‫ברובו בשואה‪.‬‬

‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬תקומה‪ ,‬זכרון והנצחה‬

‫דצמבר ‪ 2013‬תשע"ג | גיליון ‪| 40‬‬

‫שואה‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬קולנוע‬

‫תוכן‬ ‫העניינים‬

‫‪ 75‬שנה לפוגרום "ליל הבדולח"‬

‫תמונת השער‪ :‬מתוך ההצגה‬ ‫"בעלת הארמון" של לאה גולדברג‪,‬‬ ‫תיאטרון היידישפיל‬

‫חדשות ואקטואליה ‬

‫‪4‬‬

‫ליל הבדולח‪:‬‬ ‫‪ 75‬שנה לציון לילי הבדולח ‬

‫‪15‬‬

‫פוגרום "ליל הבדולח" כנקודת מפנה‬ ‫בתולדות יהודי גרמניה ‬

‫‪16‬‬

‫חנה קורצמן היתה שם ‬

‫‪18‬‬

‫אנטישמיות בגרמניה ‬

‫‪19‬‬

‫שואה והתיאטרון היהודי והישראלי‪:‬‬ ‫הארכיון המקוון של התיאטרון היהודי בשוא ה‬

‫‪20‬‬

‫תיאטרון יהודי‪-‬למרות הכל ‬

‫‪21‬‬

‫מ"כאצן לטבח" ועד ה"יודו‪-‬נאצי" ‬

‫‪25‬‬

‫יוצא לאור בתמיכת המשרד לאזרחים ותיקים‬

‫מזכר‬ ‫בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬

‫מייסד ה"מזכר"‪:‬‬ ‫מו"ל‪:‬‬

‫עורך‪:‬‬ ‫חברי מערכת‪:‬‬ ‫עיצוב ועריכה גראפית‪:‬‬ ‫עיצוב קונספט‪:‬‬

‫כתב עת לענייני שואה‪ ,‬תקומה‪ ,‬זכרון והנצחה‬

‫צבי גיל‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה‪,‬‬ ‫ועדת הסברה וקשרי חוץ‬ ‫המסגר ‪ 55‬ת"א‬ ‫טל' ‪03-6243343‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד ‪ ,57403‬ת"א ‪61573‬‬ ‫עמרי מריאן‬ ‫ראול טייטלבאום‪ ,‬לילי הבר‪,‬‬ ‫אלי ולק‪ ,‬אברהם רות‬ ‫יעל מור חיים‬ ‫אורלי פיינברג‬

‫השואה בקולנוע הישראלי‪:‬‬ ‫זכרונות טובים ממחנה העקורים ‬

‫‪29‬‬

‫מגדל בקצה המגף – הסרט ‬

‫‪30‬‬

‫שמונה צעירים בנתיבי "הבריחה" ‬

‫‪33‬‬

‫ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי ‬

‫‪35‬‬

‫זכויות ‬

‫‪40‬‬ ‫‪3‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫הנהלה חדשה ‪ -‬כיוונים חדשים‬ ‫מרכז הארגונים ממשיך להיאבק על שינוי מבנה תקציבי התמיכה של הממשלה בניצולים‬ ‫ על הגדלת מעגל הזכאים לפיצויים ותמיכה  על שינוי דרך הפעולה להשבת רכוש‬ ‫יהודי  ועל התנגדות להעברת הטיפול בניצולים למשרד הרווחה‬

‫"לא ירחק היום שגם אלה שעלו אחרי ‪1953‬‬ ‫יקבלו פיצויים או תמיכה‪ .‬אנחנו במגעים‬ ‫מתקדמים עם גורמים פרטיים שמוכנים‬ ‫להקים קרן שתסייע לניצולים אלה בהיקף‬ ‫של כ‪ 100-‬מיליון שקל"‪ .‬כך אמר מנכ"ל‬ ‫המשרד לאזרחים ותיקים‪ ,‬אהרון אזולאי‪,‬‬ ‫במהלך האסיפה הכללית של מרכז הארגונים‬ ‫של ניצולי השואה בישראל‪ .‬פתרון אפשרי זה‬ ‫נולד לאחר שמרכז הארגונים העלה במהלך‬ ‫השנה האחרונה את הבעיה בכל פורום אפשרי‪.‬‬ ‫לדברי קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‪" ,‬יש‬ ‫עדיין הרבה ניצולים שלא מקבלים כל סיוע‬ ‫אלה שעלו אחרי ‪ ,1953‬למשל כאלה שהגיעו‬ ‫מרומניה‪ .‬הרומנים לא מכירים באחריותם‬ ‫והגרמנים טוענים שלא הם אחראים למה‬ ‫שעשו הרומנים‪ .‬אנו פועלים מול גרמנים‬ ‫להרחיב את ההכרה שלהם בגטאות נוספים"‪.‬‬ ‫האסיפה נערכה ב‪ 31-‬באוקטובר‪ ,‬בנוכחות שר‬ ‫האוצר יאיר לפיד‪ ,‬השר לאזרחים ותיקים אורי‬ ‫אורבך ומנכ"לית יד ושם דורית נובק‪.‬‬ ‫בפתח דבריה אמרה אביטל כי "יש לנו חשש‬ ‫רב שהעברת הטיפול בניצולים מהרשות‬ ‫‪4‬‬

‫לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר‬ ‫למשרד הרווחה תגביר את הבירוקרטיה‪ ,‬ועד‬ ‫שהמערכת החדשה תלמד את הנושא המורכב‬ ‫הזה יפלו הניצולים בין הכיסאות"‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫הוגשה לאחרונה לרה"מ עצומה החתומה על‬ ‫ידי ‪ 10,000‬איש‪ ,‬המבקשת למנוע את המהלך‪.‬‬

‫אביטל‪" :‬יש לנו חשש רב‬ ‫שהעברת הטיפול בניצולים‬ ‫מהרשות לזכויות ניצולי השואה‬ ‫במשרד האוצר למשרד הרווחה‬ ‫תגביר את הבירוקרטיה‪ ,‬ועד‬ ‫שהמערכת החדשה תלמד‬ ‫את הנושא המורכב הזה יפלו‬ ‫הניצולים בין הכיסאות"‬ ‫"אני מבינה אומנם שהאוצר נחוש בדעתו‪.‬‬ ‫אך קיבלנו התחייבות שלפני שייעשה השינוי‬ ‫יובטח קיומה של תשתית אמיתית במשרד‬ ‫הרווחה כך שתוכל לטפל בנושא‪ .‬אם וכאשר‬ ‫זה יקרה‪ ,‬אנחנו עומדים על כך שעופרה רוס‬

‫וצוותה מהרשות לזכויות הניצולים יעברו‬ ‫כיחידה שלמה למשרד הרווחה"‪.‬‬ ‫עוד סיפרה‪ ,‬כי לאחר הפסקה ארוכה התכנסה‬ ‫לאחרונה הוועדה המתמדת בראשות מזכיר‬ ‫הממשלה‪" .‬במהלך הפגישה הצלחנו לשכנע‬ ‫את הממשלה בצורך להקים ועדה מיוחדת‬ ‫שתבדוק ותמפה את צרכי הניצולים בארבע‬ ‫השנים הקרובות‪ .‬חלק מהעבודה כבר נעשתה‬ ‫על ידינו וחלק צריך להשלים"‪ .‬המטרה לדבריה‬ ‫היא שהממשלה‪ ,‬בעקבות מסקנות הוועדה‪,‬‬ ‫תתאים את חלוקת התקציבים בהתאם‬ ‫לצרכים שהשתנו מאז שנקבעו לפני שנים‪.‬‬ ‫"צריך לבדוק מהם הצרכים המשתנים‪ ,‬כדי‬ ‫שגם תקציבי הממשלה ישתנו בהתאם"‪ ,‬אמרה‬ ‫אביטל‪ ,‬והוסיפה כי לדעתה גם משרד הבריאות‬ ‫יצטרך להיכנס לעובי הקורה‪" .‬אני מאמינה‬ ‫למשל שיהיה צריך להעביר יותר תקציבים‬ ‫להפעיל תכניות מיוחדות בבתי חולים ובתי‬ ‫אבות‪ ,‬משום שחלק ניכר מהניצולים כבר‬ ‫אינם יכולים ליהנות משירותי בריאות וסיעוד‬ ‫בבתיהם‪ ,‬ועל הממשלה לתכנן את הפניית‬ ‫התקציבים על פי צרכים חדשים אלה"‪.‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫בשיחה חופשית עם נציגי הארגונים‪ .‬אביטל ואורבך‬

‫אורבך‪" :‬אתם לא רק 'ניצולים'‪.‬‬ ‫אתם אזרחים במדינה זו שחיו‬ ‫בה הרבה שנים ויש להם הרבה‬ ‫זכויות בה‪ .‬אתם צריכים לקבל‬ ‫בזכות ולא בחסד"‬ ‫בהמשך דבריה תבעה אביטל לקיים את‬ ‫החלטת הממשלה להפוך את המרכז לארגון‬ ‫יציג‪" .‬אין סיבה שנצטרך לעמוד כל פעם‬ ‫כעניים בפתח לקבלת הכספים‪ .‬הבירוקרטיה‬ ‫בלתי נסבלת‪ ,‬והיכולת שלנו להשתמש‬ ‫בתקציבים באופן יעיל‪ ,‬כולל עזרה לארגונים‬ ‫קטנים‪ ,‬מוגבלת ביותר"‪ ,‬אמרה‪ .‬על כך ענה‬ ‫השר אורבך "אני מבטיח לעשות כל מאמץ‬ ‫שכך אכן יקרה"‪.‬‬

‫ועד מנהל החדש‬ ‫עם היבחרו של ועד מנהל חדש‬ ‫למרכז הארגונים‪ ,‬קראה יו"ר המרכז‪,‬‬ ‫קולט אביטל‪ ,‬לחברי ההנהלה לעבוד‬ ‫יד אחת‪ ,‬תוך שיתוף פעולה שיביא‬ ‫ליותר הישגים וליצירת חזית מלוכדת‬ ‫במאבקים השונים שמנהל המרכז‪.‬‬ ‫לדבריה‪" ,‬כך היה בחודשים האחרונים‬ ‫וזה אכן נשא פרי"‪.‬‬ ‫חברי ההנהלה הנבחרת הם‪:‬‬ ‫משה העליון‪ ,‬מאיר כחלון‪ ,‬ברוך שוב‪,‬‬ ‫צבי מיתר‪ ,‬לילי הבר‪ ,‬יוחנן רון‪ ,‬אלי‬ ‫ולק‪ ,‬יעקב זילברשטיין‪ ,‬משה טסטה‪,‬‬ ‫משה בן שחר‪ ,‬דורית בליטנטל‪ ,‬אורי‬ ‫חנוך‪ ,‬אופיר פינס‪ ,‬גיתה קויפמן‪ ,‬יחיאל‬ ‫פרנקל‪ ,‬יונה לקס‪ ,‬גדעון אקהאוז‪,‬‬ ‫מרדכי ויזל‪ ,‬יוסף מלמד‪ ,‬שמואל סורק‬ ‫ונתן שטיינר‪.‬‬

‫נושא נוסף אליו התייחסה אביטל בדבריה היה‬ ‫עניין הרכוש היהודי בחו"ל‪ .‬לדבריה‪" ,‬המצב‬ ‫בלתי נתפס‪ .‬מצד אחד‪ ,‬פועל בנושא איל"ר‪,‬‬ ‫ומצד שני 'פרויקט הארט'‪ ,‬אלא שהשניים‬ ‫לא מתואמים ביניהם‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אחד הולך‬ ‫לממשלת מקדוניה ואומר תנו‪ ,‬השני עושה‬ ‫אותו הדבר‪ ,‬ואז מגיע שגריר ישראל ואומר 'אל‬ ‫תתנו לא לזה ולא לזה' ‪ -‬ואנחנו לא נראה קצה‬ ‫קצהו של רכוש‪ .‬עשינו כבר לא מעט עבודה‬ ‫בעניין‪ .‬צריך להביא לשינוי ארגוני באיל"ר‪ ,‬תוך‬ ‫שיתוף יותר גורמים ישראליים במו"מ"‪.‬‬ ‫באשר לתכנית העבודה ל‪ ,2014-‬אמרה אביטל‪:‬‬ ‫"אם חלק מהבירוקרטיה לא תבוטל‪ ,‬נמשיך‬ ‫לעזור לארגונים במילוי טפסים ‪ -‬גם של החברה‬ ‫להשבה וגם של משרדי הממשלה הרלוונטיים"‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬סיפרה כי הוחלט שלא לערוך יותר‬ ‫כנסים קטנים למיצוי זכויות‪" .‬נעבור לכנסים‬ ‫אזוריים גדולים במתכונת של 'יריד זכויות'‪.‬‬ ‫בכנסים אלה‪ ,‬לבד מהסברים‪ ,‬יוכלו האנשים‬ ‫להיפגש פנים אל פנים עם כל נציגי הארגונים‬ ‫הרלוונטיים‪ ,‬כולל ארגוני מתנדבים"‪.‬‬

‫השרים שמזדהים וגם עושים‬ ‫"כל כינוס אחר הייתי מבטל‪ ,‬כי אנחנו בדיון‬ ‫על התקציב‪ ,‬אבל לא את הנושא הזה" ‪ -‬כך אמר‬ ‫שר האוצר יאיר לפיד בפתח דבריו‪ ,‬והוסיף‪:‬‬ ‫"אני מתבייש בטיפול המסובך והמרושל של‬ ‫המדינה שאני מייצג‪ .‬אני מסתכל על מצבם‬ ‫של ניצולי השואה ומתבייש במדינה‪ ,‬שלא‬ ‫הבינה על פני כל כך הרבה זמן שניצולי השואה‬ ‫הולכים ומתמעטים‪ .‬יומיים לפני שאבא נפטר‬ ‫ישבתי ליד המיטה שלו בביה"ח‪ ,‬והוא אמר לי‬ ‫'אל תהיה עצוב‪ ,‬יאירי‪ ,‬מבחינתי הייתי אמור‬ ‫למות בגיל ‪ ,13‬וכל יום שקיבלתי מאז זו מתנה'‪.‬‬ ‫כנציג שלכם אני מרגיש נחוש ‪ -‬זו השליחות‬ ‫שלי וזו המחויבות שלי לאבא‪ ,‬לסבא ולסבתא‪.‬‬ ‫לכל האנשים האלה אני חייב‪ .‬ניצולי השואה‬ ‫הם ההצדקה המוסרית שעליה קמה המדינה‬ ‫היהודית‪ ,‬ולא יכול להיות שאותה מדינה‬ ‫תהפוך לסבך בירוקרטי‪ .‬זה חייב להיפסק"‪.‬‬ ‫עוד ציין כי מאז נכנס לתפקיד הורה להעביר‬ ‫‪ 50‬מיליון שקל לרווחת הניצולים‪ .‬כן ציין כי‬ ‫החליט להגדיל את הקצאת הכספים לניצולים‬ ‫לסכום כולל של ‪ 500‬מיליון שקל בחמש‬ ‫השנים הבאות‪" .‬פעלנו לעיגול אחוזי הנכות‪,‬‬ ‫שמגדיל את הגמלה החודשית לכ‪2,000-‬‬ ‫ניצולים‪ ,‬ויש רשימה מאוחדת של ניצולים‪.‬‬

‫מביך שצריך לציין זאת כהישג‪ .‬זה לא התפקיד‬ ‫שלכם להתרוצץ ממשרד למשרד ‪ -‬זה התפקיד‬ ‫שלנו"‪ ,‬אמר‪.‬‬

‫גם שר‪ ,‬גם בן הדור השני‪ .‬לפיד‬

‫לפיד‪" :‬ניצולי השואה הם‬ ‫ההצדקה המוסרית שעליה קמה‬ ‫המדינה היהודית‪ ,‬ולא יכול להיות‬ ‫שאותה מדינה תהפוך לסבך‬ ‫בירוקרטי‪ .‬זה חייב להיפסק"‬ ‫השר לאזרחים ותיקים‪ ,‬אורי אורבך‪ ,‬אמר‬ ‫כי צריך לחשוב מחדש על צרכי הניצולים‬ ‫שהולכים ומשתנים ככל שעוברות השנים‪.‬‬ ‫"אתם לא רק 'ניצולים'‪ .‬אתם אזרחים במדינה‬ ‫זו שחיו בה הרבה שנים ויש להם הרבה זכויות‬ ‫בה‪ .‬אתם צריכים לקבל בזכות ולא בחסד"‪.‬‬ ‫גם בעניין ההנצחה אמר אורבך שצריך לחשוב‬ ‫מחדש‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש לנושא חשוב שוב זה‬ ‫שני מוקדים חשובים‪ .‬האחד ‪ -‬הדור השני‬ ‫והשלישי; והשני ‪ -‬הדרך בה אנו מנציחים‪.‬‬ ‫"אני לא בטוח שדווקא עוד אנדרטה ועוד‬ ‫מצבה הם הדבר הנכון‪ .‬יש לחשוב על תכנית‬ ‫חינוכית שתרחיב את התודעה לשנים רבות‪.‬‬ ‫קשה להנחיל קירות ואבנים‪ .‬יש דרכים חדשות‬ ‫שהעולם הטכנולוגי והאינטרנט מאפשרים‬ ‫לנו לפעול בעזרתם‪ ,‬וצריך להחליט איך והיכן‬ ‫להשקיע את התקציבים הראויים באופן‬ ‫שיהיה האפקטיבי ביותר לצורך השגת מטרות‬ ‫ההנצחה"‪ ,‬אמר אורבך‪.‬‬ ‫בסיום האסיפה הודתה אביטל למנכ"לית יד‬ ‫ושם‪ ,‬דורית נובק‪ ,‬על שיתוף הפעולה ההדוק‬ ‫והיעיל ועל תרומתם לפעילות ההנצחה של‬ ‫מרכז הארגונים‪ ,‬למנכ"ל המרכז אבי רוזנטל‬ ‫ולצוות המשרד עדי ארמה‪ ,‬רינת צימבר‪-‬פאר‬ ‫ורותי חן‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫רבע מיהודי אירופה חוששים להזדהות ברחוב כיהודים‬ ‫על פי סקר שפורסם ב‪ 8-‬בנובמבר‪ ,‬ערב יום השנה ה‪ 75-‬לציון "ליל הבדולח"‪ 66 ,‬אחוזים מיהודי אירופה‬ ‫מגדירים את האנטישמיות כבעיה גדולה בארצם‪ 76% .‬מהם טוענים כי המצב החמיר במהלך חמש השנים‬ ‫האחרונות‪ .‬את הסקר ערכה סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (‪ ,)FRA‬והוא מציג נתונים השוואתיים לגבי‬ ‫התנכלויות‪ ,‬אפליה ופשעי שנאה על רקע אנטישמי‬

‫הסקר נערך בקרב ‪ 5,847‬יהודים בשמונה‬ ‫ממדינות האיחוד האירופי‪ ,‬ועל פי הערכת‬ ‫עורכיו‪ ,‬הוא מייצג כ‪ 90%-‬מן האוכלוסייה‬ ‫היהודית באיחוד‪ ,‬למרות שלא נערך בכל ‪28‬‬ ‫המדינות החברות בו‪ .‬מן הסקר עולה‪ ,‬כי ‪25%‬‬ ‫מיהודי אירופה חוששים לצאת לרחוב עם‬ ‫כיפה או סממן יהודי אחר‪ ,‬או לבקר באתרים‬ ‫יהודים‪ .‬עוד מלמד הסקר כי ‪ 27%‬מהאירועים‬ ‫האנטישמיים בוצעו על ידי מוסלמים‪22% ,‬‬ ‫בוצעו על ידי פעילי שמאל קיצוני ו‪ 19%-‬על‬ ‫ידי פעילי תנועות ימין קיצוניות‪ .‬למרות זאת‪,‬‬ ‫אמרו ‪ 76%‬מהמשתתפים בסקר‪ ,‬כי לא דיווחו‬ ‫על אירועים אלה למשטרה‪ ,‬כאשר ‪ 47%‬מהם‬ ‫טענו כי "זה לא יעזור"‪.‬‬ ‫ממצאים עיקריים‪:‬‬ ‫‪ 21%  ‬מהמשיבים נחשפו ב‪ 12-‬החודשים‬ ‫שקדמו לסקר לתקרית אנטישמית שהתבטאה‬ ‫בפגיעה מילולית או התנכלות‪ 2% .‬מהמשיבים‬ ‫היו קורבנות להתקפות פיזיות באותה תקופה‪.‬‬ ‫‪ 76%  ‬מקרבנות ההתנכלויות האנטישמיות‬ ‫לא דיווחו עליהן למשטרה או לגורם אחר‪.‬‬ ‫‪   ‬התקפות אנטישמיות אינן מתועדות‬

‫במלוא היקפן‪ ,‬בשל מנגנוני איסוף נתונים‬ ‫מוגבלים ברבות ממדינות האיחוד האירופי‪.‬‬ ‫‪ 75%  ‬מן המשיבים מצביעים על‬ ‫אנטישמיות באינטרנט כבעיה‪.‬‬ ‫על פי הסקר‪ ,‬קיימים הבדלים משמעותיים‬ ‫בין המדינות השונות‪ ,‬שמקורם בהבדלים של‬ ‫היסטוריה‪ ,‬מסורת‪ ,‬ודפוסי הגירה בעשורים‬ ‫האחרונים‪ .‬בבריטניה לדוגמא‪ 9% ,‬מן הנשאלים‬ ‫אמרו כי שמעו לעתים קרובות את המשפט‪:‬‬ ‫"היהודים הם האחראים למשבר הכלכלי‬ ‫הנוכחי"‪ ,‬בעוד שבהונגריה הגיע מספרם‬ ‫ל‪ .59%-‬הסקר מצא גם‪ ,‬כי בעוד שבלטביה רק‬ ‫‪ 8%‬מן הנסקרים העידו כי הסכסוך הישראלי‪-‬‬ ‫ערבי משפיע במידה רבה על תחושת הביטחון‬ ‫שלהם‪ ,‬הרי שבגרמניה עלה הנתון ל‪28%-‬‬ ‫ובצרפת זינק ל‪.73%-‬‬ ‫בתגובה לממצאי הסקר‪ ,‬גיבשה ה‪FRA-‬‬ ‫מספר הצעות‪ :‬תיעוד אפקטיבי ‪ ‬ומקיף של‬ ‫הפרת זכויות יסוד‪ ,‬והטלת חובה על אישי‬ ‫ציבור לגנות בפומבי אמירות אנטישמיות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬ממליצה הסוכנות כי האיחוד האירופי‬ ‫והמדינות החברות בו יפעלו בדחיפות‪,‬‬

‫למציאת דרכים אפקטיביות למלחמה בתופעת‬ ‫האנטישמיות באינטרנט‪ .‬אחת ההצעות היא‬ ‫לבחון הקמתן של יחידות משטרה מיוחדות‬ ‫שיעקבו אחר פשעי שנאה באינטרנט ויחקרו‬ ‫אותם‪ .‬כמו כן‪ ,‬קבעה הסוכנות‪ ,‬יש לעודד‬ ‫אנשים לדווח למשטרה על תכנים אנטישמיים‬ ‫ברשת‪.‬‬ ‫לדברי מורטן קיירום‪ ,‬מנהל ה‪" ,FRA-‬העובדה‬ ‫שכל כך הרבה יהודים באירופה ממשיכים‬ ‫להיתקל באנטישמיות בחיי היומיום שלהם‬ ‫מטרידה ביותר‪ .‬הדוח משמש אותנו ככלי‬ ‫עזר חיוני בהגברת המאמץ המתמשך שלנו‬ ‫להתמודד עם אנטישמיות על כל צורותיה‪.‬‬ ‫אנטישמיות היא דוגמה מטרידה לאופן שבו‬ ‫דעות קדומות יכולות להמשיך ולהתקיים‬ ‫לאורך מאות שנים‪ ,‬אך אין להן מקום בחברתנו‬ ‫כיום‪ .‬במיוחד מטרידה העובדה כי האינטרנט‪,‬‬ ‫שאמור להיות כלי לתקשורת ולדיאלוג‪,‬‬ ‫משמש ככלי להתנכלויות אנטישמיות‪ .‬למרות‬ ‫שהממשלות במדינות רבות עושות מאמצים‬ ‫כדי להיאבק באנטישמיות‪ ,‬אין ספק כי דרושים‬ ‫צעדים ממוקדים יותר"‪.‬‬

‫‪ 69‬אחוזים מבני הנוער נפגעו מאנטישמיות באינטרנט‬ ‫סקר שערכה הליגה נגד השמצה מגלה כיצד חודרת האנטישמיות חודרת לתודעת בני נוער בישראל‪ .‬על פי‬ ‫ממצאי הסקר‪ ,‬שנערך לרגל ‪ 100‬שנים להיווסדו של הארגון‪ ,‬אחד מכל שלושה בני נוער בישראל (‪ )36%‬היה‬ ‫חשוף להתקפות באינטרנט על רקע היותו ישראלי‪ ,‬ויותר משני שליש (‪ )69%‬נחשפו לאנטישמיות ברשת‪ .‬את‬ ‫הסקר ערכה חברת גיאוקרטוגרפיה בקרב מדגם מייצג של ‪ 500‬בני נוער בני ‪18-15‬‬ ‫עוד עולה מן הסקר‪ ,‬כי התוכן האנטישמי‬ ‫הנפוץ ביותר אליו נחשפו בני הנוער הוא‬ ‫קריקטורות‪ ,‬תמונות וסמלים אנטישמיים‪,‬‬ ‫כגון צלבי קרס (‪ ,)76%‬התבטאויות אנטישמיות‬ ‫(‪ )70%‬ועמודים המכילים תכנים אנטישמיים‬ ‫ברשתות החברתיות (‪.)67.7%‬‬ ‫באשר לאנטי־ישראליות‪ ,‬הסקר מעלה‬ ‫‪6‬‬

‫כי גישתם של אחד מכל ארבעה בני נוער‬ ‫ישראלים (‪ )25%‬נחסמה לאתרים מסוימים‬ ‫ו־‪ 23%‬מהם נחשפו להתקפות מילוליות בשל‬ ‫היותם ישראלים‪ .‬עם זאת‪ ,‬רוב מוחלט של בני‬ ‫הנוער לא עמד מנגד ומרביתם נקטו פעולה‬ ‫יזומה כלשהי כדי להיאבק באותם תכנים‬ ‫אנטישמיים‪.‬‬

‫בתגובה לממצאים אמר אייב פוקסמן‪,‬‬ ‫המנכ"ל העולמי של הליגה נגד השמצה‪ ,‬כי‬ ‫"הנתונים מראים שאפילו יהודים מישראל‬ ‫לא מוגנים מפני הרעל האנטישמי‪ .‬המידע‬ ‫באינטרנט פורץ את כל המחסומים ומגיע‬ ‫אל בני הנוער"‪.‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫נפטר פרופ' ישראל גוטמן‪ ,‬גדול חוקרי השואה‬ ‫גדול חוקרי השואה‪ ,‬פרופסור ישראל גוטמן‬ ‫(‪ ,)90‬נפטר בליל ה‪ 1-‬באוקטובר‪ .‬הוא היה‬ ‫ממורדי גטו ורשה‪ ,‬ניצול אושוויץ ומהדמויות‬ ‫הבולטות‪ ,‬החלוציות והמובילות בקרב‬ ‫ההיסטוריונים בעולם בתחום חקר השואה‬ ‫היהודית באירופה‪ ,‬והבכיר ביניהם בישראל‪.‬‬ ‫פרופ' גוטמן היה ממקימי מכון המחקר של‬ ‫יד ושם‪ ,‬והוא הותיר אחריו שתי בנות ושלושה‬ ‫נכדים‪.‬‬ ‫עם היוודע דבר פטירתו‪ ,‬אמר יו"ר יד ושם אבנר‬ ‫שלו‪" :‬מורי וידידי פרופסור ישראל גוטמן הטביע‬ ‫חותם עמוק על העשייה ההיסטוריוגרפית‬ ‫בישראל ובעולם‪ ,‬ותרם תרומה נכבדה וייחודית‬ ‫להטמעת המודעות ההיסטורית לגבי תקופת‬ ‫השואה ומשמעויותיה בקרב הציבור הרחב‬ ‫בישראל‪ ,‬ובמיוחד בקרב בני נוער‪ .‬קורות חייו‬ ‫האישיים של פרופ' גוטמן ‪ -‬כמי שחווה על בשרו‬ ‫את אימי התקופה‪ ,‬לחם בגטו ורשה‪ ,‬נכלא‬ ‫באושוויץ והיה חבר המחתרת היהודית במחנה‪,‬‬ ‫שרד את צעדות המוות‪ ,‬והיה עד למתרחש ‪-‬‬ ‫מוסיפים הרבה לעוצמתו הנדירה ולייחודו‬ ‫כחוקר‪ ,‬מחנך ומנהיג"‪.‬‬

‫לוחם‪ ,‬חלוץ וחוקר‬ ‫פרופ' גוטמן נולד בוורשה בשנת ‪ ,1923‬גדל בה‬ ‫והצטרף לתנועת השומר הצעיר‪ .‬בימי הכיבוש‬ ‫הגרמני היה חבר בארגון היהודי הלוחם בגטו‬ ‫ורשה והשתתף במרד‪ .‬הוריו ואחותו הגדולה‬ ‫נספו בגטו ורשה‪ .‬אחותו הקטנה‪ ,‬גניה‪ ,‬הייתה‬ ‫בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ונספתה‬ ‫בטרבלינקה בגירוש הגדול של קיץ ‪ .1942‬גוטמן‬ ‫היה חבר במחתרת היהודית בוורשה ובארגון‬ ‫היהודי הלוחם בעת מרד גטו ורשה‪ ,‬ואף נפצע‬ ‫בעת המרד‪ ,‬בקרב מול חיילים גרמנים‪ ,‬ואיבד‬ ‫את עינו‪ .‬לאחר מכן היה גוטמן אסיר במחנות‬ ‫הריכוז מיידנק‪ ,‬אושוויץ ומאוטהאוזן‪ .‬לאחר‬ ‫השחרור היה פעיל בקרב שארית הפליטה‪ ,‬וייסד‬ ‫את קיבוץ "אביב" בסנטה דה ליאוקה באיטליה‪.‬‬ ‫ב‪ 1947-‬הוא עלה ארצה והצטרף לקיבוץ להבות‬ ‫הבשן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1961‬הוא ניצב על דוכן העדים בבית‬

‫הטביע חותם עמוק‪ .‬פרופ' גוטמן‬

‫המשפט בירושלים שבו נשפט אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫שם השמיע את עדותו לגבי התנסותו האישית‬ ‫בגטו ורשה ובמחנות מיידנק ואושוויץ‪ .‬ב‪1973-‬‬ ‫עבר להתגורר בירושלים‪ ,‬ועם סיום הדוקטורט‬ ‫שלו ב‪ 1975-‬החל ללמד באוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫בה כיהן עד ליציאתו לגמלאות ב‪ ,1993-‬בין‬ ‫השאר כראש המכון ליהדות זמננו (‪1983-‬‬ ‫‪ .)1986‬פרופ' גוטמן שימש כפרופסור אורח‬ ‫באוניברסיטת קליפורניה (‪ )UCLA‬בשנים ‪1980-‬‬ ‫‪ .1981‬במקביל לכך‪ ,‬הוא הפך למוביל בעשייה‬ ‫המדעית‪-‬מחקרית ביד ושם‪ :‬ממקימי המכון‬ ‫הבינלאומי לחקר השואה של יד ושם‪ ,‬כראש‬ ‫המכון (‪ )1993-1996‬וכהיסטוריון ראשי (‪1996-‬‬ ‫‪ .)2000‬משנת ‪ 2000‬ועד למותו שימש כיועץ‬ ‫אקדמי ליד ושם‪ .‬גוטמן כיהן גם כסגן יו"ר‬ ‫מועצת אושוויץ הבינלאומית‪.‬‬ ‫על עבודתו האקדמית אמר שלו‪" :‬לזכותו‬ ‫של פרופ' גוטמן הישג אקדמי‪-‬מחקרי‪ ,‬בעל‬ ‫השלכות חברתיות ותרבותיות מרחיקות לכת‪:‬‬ ‫מתן לגיטימיות ואף מרכזיות היסטוריוגרפית‬ ‫לזווית היהודית של השואה‪ .‬פרופ' גוטמן הצליח‬ ‫לפנות 'מקום' במחקר בעולם לחוויות‪ ,‬לעמדות‬ ‫ולנקודות המבט של הקורבנות היהודיים בשואה‪,‬‬ ‫כדי שקולותיהם יזכו לתשומת הלב העניינית‬ ‫הראויה"‪.‬‬ ‫בסוף שנות השבעים‪ ,‬משנקבע מעמדו‬

‫המוביל כחוקר שואה ויהדות פולין וממובילי‬ ‫"אסכולת ירושלים"‪ ,‬פנה פרופ' גוטמן לאפיק‬ ‫נוסף של פעילות‪ :‬יצירת קשרי מדע פעילים‬ ‫בין חקר השואה הישראלי לבין המחקר‬ ‫בחו"ל‪ .‬זאת עשה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬דרך כנסי‬ ‫מחקר בינלאומיים אשר‪ ,‬יחד עם הספרות‬ ‫שהתפרסמה בעקבותיהם‪ ,‬הפכו לפעולות‬ ‫מכוננות בעולם חקר השואה‪ .‬מאמץ רב‬ ‫השקיע גוטמן בטיפוח קשרי מדע עם פולין‪,‬‬ ‫עוד בתקופתה הקומוניסטית‪ .‬הפולנים קיבלו‬ ‫רבות מן הביקורות שלו והפכוהו לאורח‬ ‫מבוקש (אוניברסיטת ורשה אף העניקה לו‬ ‫דוקטורט לשם כבוד)‪.‬‬ ‫פרופ' גוטמן קבע במחקר על גטו ורשה‬ ‫את מעמדו בחזית חקר השואה‪ ,‬וקנה לו‬ ‫מוניטין בינלאומיים‪ .‬המחקר על גטו ורשה‬ ‫היווה נקודת מוצא להרחבת מעגל כתיבתו‬ ‫המחקרית של גוטמן על סוגיות יסוד שונות‬ ‫בתחום השואה בכלל‪ :‬ההתנגדות‪ ,‬תנועות‬ ‫הנוער הציוניות‪ ,‬היודנרטים‪ ,‬עבודת הכפייה‬ ‫של היהודים‪ ,‬ה ַעמידה‪ ,‬יחסי יהודים‪-‬פולנים‪,‬‬ ‫ייחודה של השואה‪ ,‬הריבוד החברתי במחנות‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫ממחקריו וספריו הבולטים‪" :‬יהודי ורשה‬ ‫‪" ;"1939-1943‬גטו‪ ,‬מחתרת‪ ,‬מרד" (‪,)1977‬‬ ‫(מהדורה מורחבת ומחודשת ב‪ ;)2011-‬וספר‬ ‫הלימוד פורץ הדרך‪" :‬השואה ומשמעותה"‬ ‫(‪ ,)1983‬אשר כתב פרופ' גוטמן ביחד עם‬ ‫פרופ' חיים שצקר‪ .‬בהמשך שוכתב ספר זה‬ ‫ע"י פרופ' גוטמן‪ ,‬ומשמש מאז להוראת‬ ‫השואה בבתי הספר העל‪-‬יסודיים העיוניים‬ ‫בארץ‪ .‬האנציקלופדיה של השואה‪ ,‬אותה ערך‬ ‫במחצית השנייה של שנות השמונים‪ ,‬היא‬ ‫מפעל יסוד וציון דרך עולמי בחקר השואה‪,‬‬ ‫והיא ראתה אור ב‪ 1990-‬באנגלית ובעברית‪,‬‬ ‫ותורגמה גם לגרמנית‪ .‬ספרים נוספים הם‪:‬‬ ‫"אושוויץ ‪ -‬אנטומיה של מחנה מוות" (ערך‬ ‫בשיתוף מיכאל ברנבאום‪" ;)2003 ,‬אלבום‬ ‫אושוויץ ‪ -‬סיפורו של טרנספורט" (עורך‪;)2003 ,‬‬ ‫ו"עמנואל רינגלבלום ‪ -‬האדם וההיסטוריון"‬ ‫(עורך‪.)2006 ,‬‬

‫‪7‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫אות הנשיא הוענק לאלי ויזל‬

‫צילום‪ :‬מארק ניימן‪ ,‬לע"מ‬ ‫הענקת האות בניו יורק‪ .‬הנשיא פרס ואלי ויזל‬

‫אלי ויזל‪ ,‬זוכה פרס נובל לשלום‪ ,‬קיבל מנשיא‬ ‫המדינה שמעון פרס את עיטור הנשיא ‪ -‬האות‬ ‫האזרחי הגבוהה ביותר בישראל‪ ,‬שניתן גם‬ ‫לנשיא ארה"ב ברק אובמה בעת ביקורו בארץ‪.‬‬ ‫ויזל קיבל את הפרס "על תרומתו הייחודית‬ ‫לזכרון השואה ולאור חתירתו הבלתי‬ ‫מתפשרת למען השלום ולמען הסבלנות"‪.‬‬ ‫בנימוקי ועדת האות שהוקראו בטכס שנערך‬ ‫בניו יורק נאמר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כי "ויזל הטביע‬ ‫חותמו על האנושות כולה‪ ,‬בכך שבפעילותו‬ ‫הציבורית חוצת המדינות תרם תרומה‬ ‫ייחודית להנצחת מורשת השואה ולהעברת‬ ‫מסר חזק של שלום וכבוד אנושי לעולם‬ ‫כולו"‪.‬‬ ‫הנשיא פרס ענד את האות על צווארו של‬ ‫ויזל ואמר לו‪" :‬זהו כבוד גדול וזכות גדולה‬

‫להעניק לך את עיטור הנשיא‪ .‬השואה‬ ‫לימדה אותנו שלהרוג ניתן לא רק ברובים‬ ‫ובנשק אלא גם באדישות‪ ,‬ואתה אלי‪ ,‬מציל‬ ‫את העולם מאדישותו‪ .‬אתה מניף את דגל‬ ‫האנושות‪ ,‬מניעת שפיכות הדמים והמאבק‬ ‫נגד הגזענות והאנטישמיות‪ ,‬ומניעת‬ ‫המלחמה‪ .‬באופן אישי עברת את הזוועות‬ ‫הקשות ביותר של האנושות וכניצול שואה‬ ‫בחרת להקדיש את חייך כדי להעביר את‬ ‫המסר ‪ -‬לעולם לא עוד"‪.‬‬ ‫בדברי תודתו אמר ויזל‪" :‬אני נרגש מאוד‪.‬‬ ‫ישראל היא מרכז חיי ולמרות שאיני חי בה‪,‬‬ ‫ישראל חיה בתוכי‪ .‬כעת אני רואה עצמי‬ ‫ישראלי של כבוד‪ .‬החיים מורכבים לא רק‬ ‫משנים אלא גם מרגעים‪ ,‬ורגע כזה שווה חיים‬ ‫שלמים"‪.‬‬ ‫ויזל‪ ,‬יליד רומניה‪ ,‬גורש ב‪ 1944-‬עם‬ ‫משפחתו לאושוויץ‪ .‬אחרי המלחמה‬ ‫היגר לארה"ב‪,‬שם החל בפעילות ציבורית‬ ‫להנצחת מורשת השואה‪ .‬משך השנים הפך‬ ‫לדמות המרכזית והמוכרת ביותר בארה"ב‬ ‫בתחום זה‪ .‬הוא פרסם למעלה מ‪ 40-‬ספרים‪,‬‬ ‫ובשנת ‪ 1986‬הוענק לו פרס נובל לשלום על‬ ‫פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה"‪,‬‬ ‫שבראשה עמד‪.‬‬

‫שמונה שנות מאסר‬ ‫למנהל בכיר בוועידת‬ ‫התביעות שמעל‬ ‫בכספי ניצולים‬ ‫בית משפט בניו יורק גזר שמונה שנות מאסר על‬ ‫סימן דומניסטר‪ ,‬בן ‪ 55‬תושב ברוקלין‪ ,‬שהורשע‬ ‫במעילת ענק תוך שימוש בכספים של ניצולי שואה‪.‬‬ ‫גזר הדין ניתן ב‪ 5-‬בנובמבר‪ ,‬לאחר שחבר‬ ‫המושבעים הרשיע בחודש מאי את דומניסטר‬ ‫ושני שותפים אחרים במעילה שהסתכמה ב‪57-‬‬ ‫מיליון דולר‪ .‬המעילה התבצעה בעת שהנאשם‬ ‫כיהן כמנהל בכיר בוועידה‪ .‬המעילה התבצעה‬ ‫בכספים להם היו זכאים ניצולי שואה בשנים‬ ‫‪.2010-1999‬‬ ‫על פי כתב האישום שהוגש נגדו‪ ,‬דומניסטר‬ ‫ושותפיו השתמשו לצורך ביצוע המעילה‬ ‫במהגרים רוסים לארה"ב שהתחזו לניצולי‬ ‫שואה כדי לגבות כספים מהממשלה הגרמנית‪.‬‬ ‫בית המשפט קבע כי על דומניסטר להשיב ‪57.3‬‬ ‫מיליון דולרים ששלשל לכיסו‪ 28 .‬נאשמים‬ ‫נוספים‪ ,‬שהיו מעורבים במעילת הענק‪ ,‬חתמו על‬ ‫הסדרי טיעון וכנראה יימנעו ממאסר‪.‬‬

‫כינוס ועדת אושוויץ הבינלאומית‬ ‫ישיבת הנשיאות של ועדת אושוויץ‬ ‫הבינלאומית התקיימה‪ ‬השנה ב"מרכז הנוער‬ ‫והלימודים הבינלאומי" באושוויינצ'ים‪.‬‬ ‫הישיבה נמשכה יומיים ונכחו בה ששת‬ ‫חברי הנשיאות ‪ -‬היו"ר רומן קנט‪ ,‬מארצות‪-‬‬ ‫הברית‪ ,‬מריאן קורסקי וקאז'ימירש אלבין‬ ‫מפולין‪ ,‬רפאל איזראיל מצרפת‪ ,‬הנרי גולדברג‬ ‫מבלגיה‪ ,‬נח קליגר‪ ,‬נציג מרכז הארגונים‪,‬‬ ‫וכן כריסטוף הויבנר‪ ,‬מנהל המשרד בברלין‬ ‫והמזכירה‪ ‬סוזנה ‪ ‬גולדשטיין‪ . ‬מממלא מקום‬ ‫מנכ"ל מוזיאון אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬אנדז'יי‬ ‫קאסורצ'יק‪ ,‬הגיש דו"ח מפורט על פועלו‬ ‫של המוזיאון‪ ,‬והקדיש זמן לא מבוטל לביתן‬ ‫‪8‬‬

‫‪" - 27‬הביתן היהודי" החדש והמרשים ביותר‬ ‫באושוויץ‪ .‬הבית תוכנן על ידי צוות של יד ושם‬ ‫בשיתוף מומחים ממדינות שונות‪ ,‬בניהולו של‬ ‫אבנר שלו‪ ,‬יו"ר יד ושם‪   .‬‬ ‫משתתפי הישיבה דנו בבעיות שוטפות‪,‬‬ ‫וכן בנושאים שונים הקשורים‪ ‬לעתידה של‬ ‫הוועדה הבינלאומית ולהחזרת רכוש יהודי‬ ‫בפולין‪ .‬כמו כן נידונה הסוגיה‪ :‬כיצד להדגיש‬ ‫ולהבהיר למבקרים שכמעט כל היהודים‬ ‫שנרצחו בתשלובת אושוויץ (כמיליון מאתיים‬ ‫אלף)‪ ,‬אכן נרצחו באושוויץ ‪( 2‬בירקנאו)‪ .‬הנושא‬ ‫הועלה לפני שנים אחדות על ידי נציגי צרפת‬ ‫בוועדה‪ .‬לדברי קליגר‪" ,‬נראה שעתה נמצאה‬

‫הדרך‪ -  ‬בה תתמוך גם המועצה העולמית של‬ ‫אושוויץ ‪ -‬שתאפשר להבליט עובדה זו"‪.‬‬ ‫במהלך הפגישה מסר קליגר דו"ח מפורט על‬ ‫פועלו של מרכז הארגונים‪ ,‬לרבות המבצע‪ ‬הגדול‬ ‫והמרשים של ביקור הניצולים בבסיסי חיל‬ ‫האוויר הישראלי‪ ,‬על תהליך הארגון מחדש‬ ‫שעובר המרכז ועל מטרותיו לעתיד‪ .‬במסגרת‬ ‫הישיבה שוחחו חברי הנשיאות גם עם קבוצות‬ ‫שונות שביקרו באותה עת במרכז‪ ,‬המארח מדי‬ ‫שנה מאות משלחות מכל ארצות תבל ועורך‬ ‫עשרות סמינרים וימי עיון בנושא השואה‪.‬‬ ‫במסגרת זו‪ ,‬הרצה קליגר בפני שלוש קבוצות‬ ‫גדולות מגרמניה‪ ,‬הן על השואה והן על ישראל‪.‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫בודפשט‪ :‬פסלו של מיקלוש הורטי‪ ,‬ששיתף פעולה‬ ‫עם היטלר‪ ,‬הוצב בבירה‬ ‫מפלגת הימין הקיצוני בהונגריה‪ ,‬יוביק‪ ,‬הציבה ב‪4-‬‬ ‫בנובמבר פסל של מיקלוש הורטי‪ ,‬מנהיג המפלגה‬ ‫ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬בקרבת בנין הפרלמנט בודפשט‪ .‬המעשה‬ ‫גרר הפגנה של כ‪ 1,000-‬איש שמחו כנגד הצבת הפסל ‪.‬‬ ‫ראש העיר‪ ,‬רוגן אנטל‪ ,‬אמר כי הצבת הפסל‬ ‫יוצרת תמונה לא הוגנת של קיצוניות בהונגריה‪.‬‬ ‫"אני חושב כי טקס חשיפה הפסל הוא פרובוקציה‬ ‫של מפלגת יוביק ואני מגנה זאת"‪ ,‬אמר אנטל‬ ‫והוסיף כי "המעשה יעניק לאירופה המערבית‬ ‫תירוץ לכנות את הונגריה 'אנטישמית'"‪ .‬אחד‬ ‫המפגינים שהצמיד מגן דוד צהוב לדש בגדו אמר‪:‬‬ ‫"זו פשוט שערורייה שהפשיסטים האלה הקימו‬ ‫פסל של הורטי‪ ,‬שאחראי לשלטון הנאצי ולשואה‬ ‫בהונגריה"‪.‬‬ ‫מפלגת יוביק הימנית הקיצונית היא השלישית‬ ‫בגודלה בפרלמנט ההונגרי‪ ,‬והיא מלבה את‬ ‫האנטישמיות במדינה באופן קבוע‪ ,‬כשהיא‬

‫מתבטאת באופן גזעני כלפי יהודים וכלפי ישראל‬ ‫בנאומי נציגיה בפרלמנט‪ .‬אחד ממארגני הטקס‬ ‫הוא מרטון גיונגיוסי‪ ,‬אחד מבכיר המפלגה שדרש‬ ‫לפני כשנה לערוך רשימות של אזרחי הונגריה‬ ‫שלהם שורשים יהודיים‪ .‬הוא אומנם התנצל‬ ‫לאחר מכן ואמר כי "דבריו לא הובנו כהלכה"‪ ,‬אך‬ ‫בטקס חשיפת הפסל כינה את הורטי כ"מדינאי‬ ‫הגדול ביותר של הונגריה במאה ה‪."20-‬‬ ‫מול המפגינים נגד הצבת הפסל‪ ,‬התקבצו כמה‬ ‫מתומכיו של הורטי‪ ,‬כשהם קוראים סיסמאות‬ ‫גזעניות ואנטישמיות‪ .‬אחד המפגינים סיפר כי‬ ‫שירת תחת הורטי בזמן המלחמה וכי הורטי‬ ‫מעולם לא פגע ביהודים‪ .‬לדבריו‪" ,‬היטלר היה זה‬ ‫שגירש את היהודים ושלח אותם למחנות‪ ,‬וללא‬ ‫הורטי הונגריה לא הייתה קיימת היום"‪.‬‬ ‫הורטי שלט בהונגריה במשך ‪ 24‬שנים ומשך‬ ‫השנים הלך והקצין את עמדותיו‪ .‬בתחילת‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬כרת ברית עם גרמניה‬

‫הנאצית‪ ,‬ובתחילת שנות הארבעים חוקק חוקים‬ ‫אנטי־יהודים‪ .‬בשנת ‪ 1944‬כבשה גרמניה את‬ ‫הונגריה‪ ,‬ובעוד הורטי עדיין בשלטון‪ ,‬נשלחו‬ ‫בערך ‪ 437,000‬יהודים למחנות עבודה והשמדה‬ ‫מחוץ לגבולות המדינה‪ .‬מומחים מעריכים‬ ‫כי בערך חצי מיליון מיהדות הונגריה נספתה‬ ‫בשואה‪.‬‬ ‫תפקידו של הורטי במהלך השואה נותר‬ ‫במחלוקת‪ .‬תומכי הימין הקיצוני אומרים כי‬ ‫הציל את הונגריה מאסון לאחר מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ ,‬ולעומתם מתנגדיו טוענים כי שיתף‬ ‫פעולה עם הנאצים‪" .‬לכנות את הורטי פושע‬ ‫מלחמה הוא דבר פסול ולא נכון"‪ ,‬אמר נציג‬ ‫מפלגת יוביק‪" .‬הוא לא כונה פושע מלחמה‬ ‫במשפטי נירנברג‪ ,‬אז למה לעשות זאת כעת?"‪.‬‬ ‫הורטי אומנם שימש כעד התביעה במשפטי‬ ‫נירנברג‪ ,‬אך לא נשפט בעצמו‪ .‬הוא מת בגלות‬ ‫בפורטוגל ב‪.1957-‬‬

‫מת פושע המלחמה פריבקה‪ .‬ייקבר במקום סודי‬ ‫פרשת קבורתו של‬ ‫פושע המלחמה הנאצי‬ ‫אריך פריבקה‪ ,‬אשר‬ ‫נפטר בגיל ‪ 100‬בעודו‬ ‫במעצר בית ברומא‪ ,‬לא‬ ‫הסתיימה עדיין‪ ,‬לאחר‬ ‫שארגנטינה וגרמניה‬ ‫הודיעו כי לא יסכמו‬ ‫במדי האס‪.‬אס‪ .‬פריבקה‬ ‫לקבור אותו באדמתן‪.‬‬ ‫פאולו ג'יאקיני‪ ,‬עורך דינו של פריבקה‪,‬‬ ‫שהיה אחראי לרצח יותר מ‪ 330-‬בני אדם‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מסר ב‪21-‬‬ ‫באוקטובר כי הוא מנהל מגעים עם מספר‬ ‫ערים‪ ,‬וכי פריבקה צפוי להיקבר במקום סודי‬ ‫באיטליה או בגרמניה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הטקס יהיה‬ ‫צנוע וישתתפו בו רק קרובי משפחה‪ .‬הוא ציין‬ ‫כי זהו פתרון "המאזן בין רצונות המשפחה‬ ‫לבין הדרישות האתיות והדתיות"‪ .‬יחד עם‬ ‫זאת‪ ,‬סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה כי‬ ‫עורך דינו של פריבקה הגיע להסכם על קבורה‬ ‫סודית בתוך איטליה‪ .‬גופתו של פריבקה‬ ‫מוחזקת בינתיים בבסיס צבאי סמוך לרומא‪.‬‬ ‫ג'יאקיני אמר כי ייערך טקס קבורה מצומצם‬ ‫לקרובים‪ ,‬והוסיף‪" :‬ההסכם שהושג מקובל על‬

‫בני המשפחה והולם את כללי האתיקה והדת"‪.‬‬ ‫הוא סירב לפרט היכן ייקבר פריבקה‪ ,‬והסתפק‬ ‫באמירה‪" :‬יצרנו קשר בנושא הן עם הרשויות‬ ‫באיטליה והן עם הרשויות בגרמניה"‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫שגרירות גרמניה ברומא מסרה כי עורך הדין‬ ‫כלל לא פנה אליה‪ ,‬וכי לא קיבלה כל בקשה‬ ‫לקבור את פריבקה בתחומיה‪.‬‬ ‫ימים אחדים קודם לכן‪ ,‬ניסתה קבוצה קתולית‬ ‫שמרנית‪ ,‬בעלת היסטוריה אנטישמית‪ ,‬לקיים‬ ‫טקס אשכבה לפריבקה בכנסייה בעיר אלבאנו‬ ‫מדרום לרומא‪ .‬קהל גדול שגדש את הרחובות‬ ‫הסמוכים לכנסייה מנע את קיום הטקס‪ ,‬שגם‬ ‫ראש העיר התנגד לו‪ .‬הקהל ליווה את המחאה‬ ‫בקריאות "תליין"‪ .‬עורך דינו של פריבקה אמר‬ ‫אחר כך שהטקס הופסק אחרי שניאו‪-‬נאצים‬ ‫ניסו להצטרף אליו‪ ,‬במחאה על הניסיון לקיים‬ ‫טקס פרטי‪ .‬‬

‫יש לו מעריצים‬ ‫בתחילה ניסו מקורביו לקיים טקס ברומא‪,‬‬ ‫אולם הם נתקלו בקשיים מצד הכנסייה‪,‬‬ ‫שהציעה לערוך בביתו של פריבקה טקס פרטי‬ ‫שיכלול גם תפילה למען נשמתו‪ ,‬אולם "באופן‬

‫שונה מהמקובל"‪ .‬עורכי דינו של פריבקה דחו‬ ‫את ההצעה‪ .‬מי שנענו לבקשה לקבור אותו‬ ‫בטקס מלא היו חברי "אגודת פיוס העשירי"‪,‬‬ ‫שרבים מחבריה ידועים כמכחישי שואה‬ ‫ואנטישמים‪ .‬הקבוצה ממשיכה לקדם רעיונות‬ ‫קתוליים מסורתיים‪ ,‬הקובעים כי היהודים‬ ‫רצחו את ישו‪ ,‬ומנסים להשתלט על העולם‪.‬‬ ‫גורמים בכירים בקבוצה הוחרמו בידי הכנסייה‪,‬‬ ‫אולם בשנות כהונתו של האפיפיור הקודם‪,‬‬ ‫בנדיקטוס ה‪ ,16-‬הוסרו החרמות ונעשה ניסיון‬ ‫לקרב את החברים בכת לזרם הקתולי המרכזי‪ .‬‬ ‫פריבקה‪ ,‬שנפטר בגיל ‪ ,100‬היה עד מותו‬ ‫במעצר בית‪ .‬מאז שגורש לאיטליה הפך‬ ‫לאב רוחני של קבוצות פשיסטיות וגזעניות‬ ‫באיטליה‪ .‬הוא נותר נאמן לאידיאולוגיה‬ ‫הנאצית‪ .‬לאחר מותו פורסמה צוואה מצולמת‬ ‫שהקליט‪ ,‬בה הודה שהיהודים נרדפו על ידי‬ ‫הגרמנים‪ ,‬אך הכחיש את קיומם של תאי הגזים‪.‬‬ ‫את ארונו של פריבקה ליוו מאות פעילים של‬ ‫"עמותת פיוס העשירי" הפשיסטית‪ ,‬שערכו לו‬ ‫טקס אשכבה באישור הממשל המקומי‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫הוסרו פריטי‬ ‫שואה‬ ‫מאתר איביי‬ ‫חברת איביי הסירה מהאתר ‪ 30‬פריטים של‬ ‫יהודים מהשואה‪ ,‬ביניהם טלאי צהוב ופריטים‬ ‫נוספים ממחנה הריכוז אושוויץ שהוצעו‬ ‫ב‪ 18,000-‬דולר‪.‬‬ ‫בהודעת ההתנצלות שהוציאה החברה‬ ‫נאמר‪" :‬אנו מקפידים על כך שמוצרים מסוג‬ ‫זה לא יוצעו למכירה באתר‪ .‬לאחר שנודע לנו‬ ‫על מכירת פריטי שואה‪ ,‬פעלנו והסרנו אותם‬ ‫מן האתר"‪ .‬הפריטים הוצעו למכירה על ידי‬ ‫ויקטור קמפף‪ ,‬היסטוריון אוקראיני המתגורר‬ ‫בקנדה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הציע את הפריטים למכירה‬ ‫כדי לממן הוצאת ספר מחקר היסטורי‪.‬‬ ‫"אני מבין למה אנשים חושבים שעשיתי‬ ‫טעות‪ ,‬אבל כל מה שרציתי היה לגייס כסף‬ ‫כדי להוציא לאור ספר‪ .‬אני לא גזען‪ .‬עשיתי‬ ‫זאת כדי שאנשים יזכרו את הנרצחים‪ .‬אני לא‬ ‫רוצה שאנשים יחשבו שאני עושה זאת רק‬ ‫בשביל הכסף"‪.‬‬

‫היינריך מילר‪ ,‬ראש הגסטפו‪,‬‬ ‫נקבר בבית עלמין יהודי‬ ‫הצליח איש לקבוע מה עלה‬ ‫על פי דיווח של העיתון‬ ‫הגרמני "בילד"‪ ,‬היינריך מילר‬ ‫בגורלו‪.‬‬ ‫ מי שהיה מפקד המשטרה‬‫פרופסור טוכל‪ ,‬המכהן‬ ‫הנאצית החשאית והשתתף‬ ‫כראש אתר ההנצחה של‬ ‫בוועידת ואנזה‪ ,‬בה הוחלט‬ ‫המחתרת בברלין‪ ,‬ואשר‬ ‫חשף את המסמכים‪ ,‬טוען‬ ‫על ה"פתרון הסופי" ‪ -‬נקבר נקבר בין יהודים‪ .‬מילר‬ ‫בבית הקברות היהודי בברלין‬ ‫כי לאחר חקירה ממושכת‬ ‫ב‪.1945-‬‬ ‫שערך‪" ,‬ניתן לומר שמילר נקבר בימי‬ ‫בידיעה שפרסם ה"בילד" הוא מצטט‬ ‫המלחמה האחרונים סמוך לשדה התעופה‪.‬‬ ‫את ההיסטוריון פרופסור יוהנס טוכל‪,‬‬ ‫גופה במדי גנרל עם תעודות המזהות אותה‬ ‫אשר טען כי גילה מסמך ארכיוני שמוכיח‬ ‫כמילר‪ ,‬הוצאה מקבר האחים ונקברה‬ ‫כי מילר מת בסוף המלחמה‪" .‬מילר לא‬ ‫שרד את המלחמה‪ .‬גופתו נטמנה ב‪ 1945-‬מחדש באחד מהקברים ההמוניים בבית‬ ‫בקבר אחים בבית הקברות היהודי‪ ,‬אבל הקברות היהודי"‪.‬‬ ‫נשיא הקהילה היהודית בגרמניה‪,‬‬ ‫הגופה עצמה לא נמצאה"‪ .‬לטענת העיתון‪,‬‬ ‫החיפושים אחרי הגופה יהיו מסובכים דיטר גראומן‪ ,‬אמר בתגובה כי הוא נסער‬ ‫מאוד‪ ,‬משום שמיקומו המדויק של הקבר מהגילויים‪" :‬העובדה שסדיסט נאצי‬ ‫לא ידוע‪ .‬מעל גורלו של מילר ריחף תמיד אלים שכזה קבור בבית קברות יהודי מכל‬ ‫סימן שאלה‪ .‬הוא היה עם היטלר בבונקר המקומות‪ ,‬היא מפלצתית וחסרת טעם‪ .‬זה‬ ‫ביום שבו התאבד הפיהרר‪ ,‬אבל עד כה לא רומס את זיכרון הקורבנות"‪.‬‬

‫גרמניה‪ :‬פרס ספרותי‬ ‫להיסטוריון דב קולקה‬

‫העת החדשה ועד לפתרון‬ ‫ההיסטוריון דב קולקה‪,‬‬ ‫הסופי‪ .‬בספר הזכרונות שלו‪,‬‬ ‫הוא הזוכה בפרס הספרות‬ ‫"נופים ממטרופולין המוות"‪,‬‬ ‫היוקרתי על שם האחים שול‬ ‫מספר קולקה בפעם הראשונה‬ ‫לשנת ‪ ,2013‬על ספרו "נופים‬ ‫על ילדותו באושוויץ‪ .‬הספר‬ ‫ממטרופולין המוות"‪ .‬הפרס‪,‬‬ ‫יצא לאור בינואר ‪ 2013‬ותורגם‬ ‫בסך ‪ 10,000‬אירו‪ ,‬הוענק זכה בפרס‪ .‬קולקה‬ ‫ל‪ 17-‬שפות‪.‬‬ ‫לפרופ' קולקה ב‪ 18-‬בנובמבר‬ ‫בנימוקי הפרס נכתב‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי "בתור‬ ‫באוניברסיטת מינכן ‪.‬‬ ‫הפרס נקרא על שם האחים הנס וסופי שול‪ ,‬חוקר אמיץ צעד קולקה אל עומק השאלה‬ ‫שהיו חברי מחתרת "הוורד הלבן" שפעלה 'מה המשמעות להיות אנושי'‪ .‬הספר פועל‬ ‫בתקופת השלטון הנאצי‪ .‬חבריה חילקו לשנות את תפיסתנו לגבי העבר ובכך הוא‬ ‫עלונים‪ ,‬שקראו להתנגדות לנאציזם ולרצח מעורר דחף חדש להבין ולחיות את ההווה"‪.‬‬ ‫היהודים‪ ,‬והוצאו להורג בשל כך‪ .‬קולקה‪ ,‬יליד הפרס מחולק מדי שנה ביוזמת אגודת‬ ‫צ'כוסלובקיה (‪ ,)1933‬הוא פרופ' אמריטוס המו"לים הגרמנים במדינת בוואריה והעיר‬ ‫במכון למדעי היהדות באוניברסיטה מינכן עבור סופרים המפגינים עצמאות‬ ‫העברית‪ ,‬וחקר במשך עשרות שנים את אינטלקטואלית ומקדמים חירות אזרחית‬ ‫גרמניה הנאצית ואת האנטישמיות מתחילת ואומץ מוסרי‪ ,‬אינטלקטואלי ואסתטי‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫מת איש‬ ‫האס‪.‬אס הקרוב‬ ‫ביותר להיטלר‬ ‫רוחוס מיש‪ ,‬אחד האנשים הקרובים ביותר לפיהרר‬ ‫אדולף היטלר‪ ,‬הלך לעולמו בברלין והוא בן ‪.96‬‬ ‫מיש‪ ,‬אשר שימש כשומר הראש האישי של היטלר‪,‬‬ ‫היה עד ראייה לשעותיו האחרונות של היטלר לפני‬ ‫שהתאבד‪ .‬הוא לא הסתיר את עברו ואף התגאה בו‪ .‬הוא‬ ‫נולד ב‪ 1917-‬בעיירה קטנה השייכת כיום לפולין‪ ,‬ובגיל‬ ‫‪ 20‬הצטרף לאס‪ .‬אס והוצב ביחידת האבטחה של היטלר‪ .‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה לחם בוורשה ונפצע‪.‬‬ ‫לאחר שהחלים נבחר להיות אחד משני שומרי הראש‬ ‫של היטלר‪ .‬בראיון שנתן ב‪ 2005-‬אמר כי "היטלר היה‬ ‫אדם נורמלי לחלוטין‪ .‬לא מפלצת‪ .‬הוא היה בוס נפלא‪.‬‬ ‫חייתי יחד איתו במשך חמש שנים‪ .‬הייתי אחד האנשים‬ ‫הקרובים ביותר אליו במסגרת העבודה‪ .‬לא היה רגע‬ ‫שהוא היה בלעדיי‪ ,‬ביום או בלילה‪".‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫מצרי הוכר כחסיד אומות העולם‬ ‫לראשונה הוענק תואר חסיד אומות עולם לערבי‪ .‬מדובר בד"ר מוחמד חילמי‪ ,‬רופא מצרי‬ ‫שהתגורר בברלין בזמן מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ושפעל יחד עם גרמנייה מקומית במטרה‬ ‫להציל משפחה יהודית במהלך השואה‪.‬‬

‫ד"ר חילמי נולד בשנת ‪ 1901‬בחרטום‬ ‫לאב מצרי ולאם גרמנייה‪ .‬ב‪ 1922-‬הוא‬ ‫עבר לברלין כדי ללמוד רפואה‪ ,‬ועבד שם‬ ‫כאורולוג עד ‪ .1938‬הנאצים שללו את‬ ‫רישיון העבודה שלו מפני שלא היה בן הגזע‬ ‫הארי‪ .‬חרף העובדה שנרדף בעצמו על ידי‬ ‫המשטר‪ ,‬הוא הביע ביקורת כלפיו ואף סיכן‬ ‫את חייו כדי להציל יהודים‪.‬‬ ‫במהלך המלחמה‪ ,‬חילמי העניק מחסה‬ ‫לחברת משפחה‪ ,‬אנה גוטמן‪ ,‬בבקתה‬ ‫שהייתה בבעלותו‪ ,‬בה שהתה עד תום‬ ‫המלחמה‪ .‬בעדותה‪ ,‬אמרה גוטמן שניצלה‬ ‫בזכותו של ד"ר חילמי‪ ,‬וכי "לגסטאפו היה‬ ‫ידוע שהוא רופא המשפחה שלנו‪ .‬הם גם‬ ‫ידעו על קיומה של הבקתה שלו‪ .‬הוא הצליח‬ ‫להתחמק מכל החקירות שלהם‪ .‬במקרים‬ ‫רבים כאלה הביא אותי ד"ר חילמי למשך‬ ‫תקופות הסכנה למכרים שלו‪ ,‬שם הייתי‬ ‫כמה ימים במסווה של אחייניתו מדרזדן‪.‬‬ ‫לאחר חלוף הסכנה‪ ,‬הייתי חוזרת לבקתה‪.‬‬ ‫מה שד"ר חילמי עשה בשבילי היה מתוך‬ ‫נדיבות לבו ואהיה אסירת תודה לו לעולם"‪.‬‬ ‫לפי המידע שאסף יד ושם‪ ,‬חילמי סייע גם‬ ‫לאמה של אנה ולבעלה ‪ -‬בני הזוג גיאורג‬ ‫ויוליה ווהר‪ ,‬ופרש את חסותו גם על אמה‬ ‫של אנה מנישואין שניים ועל סבתה ססיליה‬ ‫רודניק‪" .‬לאורך כל תקופת המלחמה סיפק‬ ‫להם חילמי את כל השירותים הרפואיים‬ ‫שנזדקקו להם וצייד אותם בתרופות"‪ ,‬נכתב‬

‫במידע שהעביר יד ושם‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה הוא נישא לאישה בשם‬ ‫אמי‪ .‬קרובת משפחתו המצרית של חילמי‬ ‫סיפרה כי השניים לא הביאו ילדים לעולם‬ ‫ונותרו לגור בגרמניה‪" .‬הם לא רצו ילדים‪,‬‬ ‫מחשש למלחמות‪ .‬הם לא רצו שהם יראו‬ ‫את אימת המלחמה"‪ .‬חילמי מת ב‪,1982-‬‬ ‫ואשתו מתה ב‪.1998-‬‬ ‫יד ושם העביר פנייה בנושא לשגרירות‬ ‫מצרים בישראל‪ ,‬בתקווה שיאותרו קרובי‬ ‫משפחה נוספים של חילמי‪ ,‬שאולי ייאותו‬ ‫לקבל את האות‪ .‬גם אם לא יימצאו כאלה‪,‬‬ ‫תוארו של חילמי כחסיד אומות העולם לא‬ ‫ייפגע‪ .‬מיד ושם נמסר‪" :‬אנו מצטערים על‬ ‫כך ומקווים שיבוא יום שהרגש האנושי יגבר‬ ‫על הפוליטי"‪.‬‬

‫מסרבים לקבל העיטור‬ ‫ואולם‪ ,‬משפחתו של ד"ר חילמי הודיעה‬ ‫כי תסרב לקבל את התואר‪ .‬מרוות חסאן‪,‬‬ ‫קרובת משפחה שלו שאותרה בקהיר על‬ ‫ידי סוכנות הידיעות איי‪.‬פי‪ ,‬אמרה כי "היינו‬ ‫שמחים לקבל את האות ממדינה אחרת"‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬היא הדגישה כי היא "מכבדת את‬ ‫היהדות כדת ומכבדת את היהודים"‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫"חילמי לא ברר בין לאום‪ ,‬גזע או דת כשבחר‬ ‫למי לעזור‪ .‬הוא טיפל בפציינטים שלו ללא‬ ‫קשר למי הם היו"‪.‬‬

‫התגלה סרט‬ ‫אמריקאי‬ ‫שהזהיר מפני‬ ‫היטלר‬ ‫בסרט "שלטון הטרור של היטלר"‪ ,‬שצולם‬ ‫על ידי קורנליוס ונדרבילט ב‪ ,1933-‬מוצגות‬ ‫תמונות של ביזת חנויות של יהודים‪ ,‬נאומי‬ ‫שטנה ושריפת ספרים‪ .‬כל סימני האזהרה מפני‬ ‫העומד להתרחש היו בו‪ ,‬הוא הוצג בפסטיבל‬ ‫הסרטים בניו יורק ב‪ 1934-‬ומאז אבדו עקבותיו‪,‬‬ ‫עד שהתגלה בבריסל‪.‬‬ ‫הסרט "שלטון הטרור של היטלר" (‪Hitler's‬‬ ‫‪ (Reign Of Terror‬נמצא לאחרונה במקרה‬ ‫בארכיון סרטים בבריסל‪ .‬במאי הסרט‪,‬‬ ‫קורנליוס ונדרבילט‪ ,‬הוא אחד היורשים של‬ ‫משפחת אילי ההון שזכתה במכרז להנחת קווי‬ ‫הרכבת ברחבי ארה"ב‪ ,‬במקביל לשליטתה גם‬ ‫בתחום הספנות והנדל"ן באזור ניו יורק‪.‬‬ ‫ונדרבילט‪ ,‬שביקר בגרמניה ב‪ ,1933-‬השנה‬ ‫בה עלה היטלר לשלטון‪ ,‬תיעד את שראו‬ ‫עיניו‪ .‬בסרט נראים כינוסי הענק של המפלגה‬ ‫הנאצית‪ ,‬שבנאומי המשתתפים בהם היו‬ ‫כבר אז סימנים מובהקים של שנאת זרים‬ ‫בכלל ויהודים בפרט‪ .‬בסרט גם קטעים של‬ ‫בזיזת חנויות יהודים‪ ,‬של שריפת ספרים‬ ‫ושל מחסומים שבהם נבדקים אזרחים‬ ‫על ידי חיילים גרמנים‪ .‬ונדרבילט גם ערך‬ ‫ראיון קצר עם היטלר‪ ,‬תוך שהוא מתחזה‬ ‫לעיתונאי‪ .‬בנוסף לחומרים שצילם בגרמניה‪,‬‬ ‫הוסיף ונדרבילט גם סצנות המשחזרות חלק‬ ‫מהדברים שראה אך לא הצליח לצלם‪.‬‬ ‫כבר ב‪ 1934-‬הוקרן בפסטיבל הסרטים של‬ ‫ניו יורק‪ ,‬בו זכה להצלחה רבה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫שגרירות גרמניה בארצות הברית הביעה מחאה‬ ‫רשמית כנגד הסרט‪ ,‬ואף דרשה לצנזר ולתקן‬ ‫חלקים רבים מתוכו‪ .‬תביעתה נענתה‪ ,‬לפחות‬ ‫בחלקה‪ ,‬וגרסה מחודשת שלו הוצגה לאחר‬ ‫מכן במדינות נוספות בעולם‪ ,‬שם זכה לפחות‬ ‫התעניינות‪ .‬הסרט עבר המרה לגרסה דיגיטלית‪,‬‬ ‫ויוצג שוב לראשונה במוזיאון לאמנות מודרנית‬ ‫בניו יורק (‪ )MOMA‬בחודש אוקטובר‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫האם רודולף הס נרצח מחשש שיחשוף סודות‬ ‫‪ 26‬שנים לאחר שרודולף הס‪ ,‬סגנו של אדולף‬ ‫היטלר‪ ,‬התאבד בכלאו‪ ,‬חושף דוח בריטי שחובר‬ ‫מיד לאחר התאבדותו‪ ,‬כי סוכנים בריטים חיסלו‬ ‫אותו לאחר שעלה חשש שישוחרר ממאסרו‪.‬‬ ‫האם רודולף הס נרצח ולא התאבד כפי שהיה‬ ‫נהוג לחשוב עד היום?‬ ‫לפי דוח משטרתי בן ‪ 24‬שנים‪ ,‬שנחשף‬ ‫לאחרונה בבריטניה ופורסם בעיתון‬ ‫ה"אינדפנדט" בשנת ‪ ,1989‬כשנתיים לאחר‬ ‫התאבדותו לכאורה של רודולף הס בתא כלאו‬ ‫בברלין פנה ל"סקוטלנד יארד" רופא בריטי‬ ‫אשר טיפל בהס במהלך מאסרו ומסר לידיהם‬ ‫את שמותיהם של שני סוכנים בריטים אשר‬ ‫לכאורה חיסלו את הס בתאו וביימו את מותו‬ ‫כהתאבדות בתלייה‪.‬‬ ‫לטענת אותו רופא‪ ,‬בשל חשש שעלה באותה‬ ‫תקופה כי הס ישוחרר מכלאו‪ ,‬סוכנים בריטים‬ ‫המחופשים לחיילים אמריקאים ביימו את‬

‫התאבדותו של הס‪ ,‬בן ‪ 93‬במותו‪ .‬המניע‬ ‫לחיסולו של הס‪ ,‬לפי אותו דוח משטרתי‬ ‫שהותר לפרסום עקב חוק חופש המידע‬ ‫הבריטי‪ ,‬היה רצונם של הבריטים למנוע מהס‬ ‫לחשוף סודות מתקופת המלחמה‪ ,‬בדגש על‬ ‫תכניות להפלת ממשלתו של וינסטון צ'רצ'יל‪.‬‬ ‫גורמי החקירה והתביעה הבריטיים שקיבלו‬ ‫לידם את הדוח המשטרתי בנושא פנייתו של‬ ‫הרופא‪ ,‬החליטו לאחר מספר חודשים בודדים‬ ‫לסגור את החקירה ולא להעמיק את הבדיקה‬ ‫בדבר הטענות האמורות בדוח‪.‬‬ ‫הס התגייס לצבא הגרמני ב‪ .1914-‬במלחמת‬ ‫העולם הראשונה נפצע פעמיים כששירת‬ ‫בחיל הרגלים‪ ,‬ולאחר מכן אומן כטייס‪ .‬ב‪1-‬‬ ‫ביולי ‪ 1920‬הצטרף למפלגה הנאצית ונרשם‬ ‫כחבר ה‪ 16-‬בשורותיה‪ ,‬וב‪ 1923-‬נטל חלק‬ ‫ב"פוטש" במרתף הבירה‪ ,‬בו ניסתה המפלגה‬ ‫הנאצית לעלות לשלטון‪ .‬לאחר מכן נכלא בבית‬

‫המעצר לנדסברג ביחד עם היטלר‪ ,‬ונטען כי‬ ‫היה שותף בהכתבת ושכתוב ספרו של היטלר‬ ‫"מיין קמפף"‪.‬‬ ‫לאחר שהשתחרר מהכלא ב‪ ,1925-‬הס שירת‬ ‫כמה שנים כמזכירו האישי של היטלר‪ .‬ב־‪1933‬‬ ‫היה לסגן הפיהרר ושש שנים לאחר מכן הפך‬ ‫לממלא מקומו של היטלר במקומו של הרמן‬ ‫גרינג‪ .‬בחודש מאי ‪ ,1941‬בעיצומה של מלחמת‬ ‫העולם השנייה ‪ -‬ככל הנראה על דעת עצמו‬ ‫ טס הס לסקוטלנד‪ ,‬במה שהוגדר בדיעבד‬‫כ"משימת שלום" פרטית‪ .‬הס נטש את מטוסו‬ ‫וצנח לקרקע‪ ,‬ואז נלקח לחקירה ונעצר על ידי‬ ‫כוחות הביטחון הבריטים‪ .‬עם תום המלחמה‬ ‫הוחזר הס לגרמניה ונשפט למאסר עולם‬ ‫במסגרת משפטי נירנברג‪ .‬אירוע הגעתו של הס‬ ‫לסקוטלנד נחשב עד היום למעורר מחלוקת‪,‬‬ ‫ותיאוריות קונספירציה רבות הושמעו בנושא‬ ‫לאורך השנים‪.‬‬

‫הרוצחות של היטלר‪ :‬חלקן של הנשים בביצוע ההשמדה‬ ‫עשרות אלפי חיילות נשים‪ ,‬חלקן נשות קציני‬ ‫אס‪.‬אס וחלקן אזרחיות מהשורה‪ ,‬עברו לפעול‬ ‫בשטחי הכיבוש הנאצי מיוזמתן והשתתפו‬ ‫באופן פעיל בהשמדת יהודים‪ .‬ספר חדש מנפץ‬ ‫את ההנחה הרווחת שרק גברים נטלו חלק‬ ‫בביצוע פשעי מלחמה‪.‬‬ ‫ארנה פטרי‪ ,‬רעייתו של קצין אס‪.‬אס בכיר‪,‬‬ ‫שבה לביתה באחד הימים מקניות וראתה‬ ‫בדרכה שישה ילדים בני ‪ 6-12‬מפוחדים‬ ‫ועירומים למחצה‪ .‬היא הבינה שמדובר‬ ‫בילדים יהודים שנמלטו מרכבת שהובילה‬ ‫אותם למחנה השמדה‪ .‬היא אספה את הילדים‪,‬‬ ‫הרגיעה והאכילה אותם‪ ,‬אך מאוחר יותר‪ ,‬כך‬ ‫מסתבר‪ ,‬לקחה אותם ליער‪ ,‬העמידה אותם‬ ‫בשורה וירתה בהם למוות בעורפם‪.‬‬ ‫‪ ‬תופעת "הרצחנות הנשית" והשותפות‬ ‫הפעילה של נשים בהשמדת יהודים עומדת‬ ‫במרכז ספר חדש‪" ,‬אלות הנקמה של היטלר"‬ ‫(‪ ,)Hitler’s Furies‬שכתבה חוקרת השואה‬ ‫פרופ' וונדי לוור‪ .‬הספר עוסק בעשרות אלפי‬ ‫‪12‬‬

‫גם נשים השתתפו במעשה הרצח‬

‫נשים‪ ,‬שלקחו חלק בפשעי מלחמה של‬ ‫המשטר הנאצי במהלך שנות שלטונו בגרמניה‬ ‫בפרט ובאירופה בכלל במהלך מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪  .‬במחקרה קובעת לוור‪ ,‬כי חלקן הפעיל‬ ‫של נשים גרמניות בהשמדת היהודים היה גדול‬ ‫באופן ניכר מכפי שנדמה‪ .‬במרכזו של המחקר‬ ‫עומד פועלן של נשים גרמניות שעברו מרצונן‬ ‫לשטחים שנכבשו על ידי הנאצים במזרח‪ ,‬שם‬ ‫התבצעה רוב מלאכת השמדת העם היהודי‪.‬‬ ‫לטענת לוור‪ ,‬הנשים לקחו חלק מרכזי ברצח‬ ‫ההמוני במסגרת תפקידים אדמיניסטרטיביים‬ ‫שמילאו‪.‬‬ ‫בין היתר מזכירה לוור בספרה את ליזולט‬

‫מיירר‪ ,‬שעבדה בשיתוף פעולה הדוק עם‬ ‫קצין ה‪-‬אס‪.‬אס שפיקד עליה‪ ,‬ואשר יחד איתו‬ ‫השתתפה בהוצאות יהודים להורג "לשם‬ ‫הספורט"‪ .‬בשלב הראשון של ההשמדה‪,‬‬ ‫שהתבצעה בעיקר במדינות המערביות של‬ ‫בריה"מ‪ ,‬נטלה מיירר תפקיד מרכזי בתיאום‬ ‫הפעילות של יחידות ה"איינזצגרופן" (פלוגות‬ ‫המוות)‪ ,‬ולעיתים קרובות הייתה זו שהחליטה‬ ‫מי יישאר בחיים ומי יצא להורג‪ .‬סיפורן של‬ ‫רבות מאותן נשים דמה לזה של פטרי‪ ,‬שרצחה‬ ‫את ששת הילדים‪ .‬הן היו נשות קציני אס‪.‬אס‬ ‫שליוו את בעליהן באירופה הכבושה‪ ,‬התגוררו‬ ‫ליד המחנות וניצלו את האסירים כעבדים‪.‬‬ ‫ליזל ווילהאוס הייתה אחת מהן‪ .‬כאשתו של‬ ‫מפקד מחנה בפולין‪ ,‬נהגה לשבת על מרפסת‬ ‫ביתה ולירות ברובה באסירים יהודים‪ .‬אישה‬ ‫אחרת‪ ,‬ורה וולאוף‪ ,‬רעייתו של מפקד גדוד‬ ‫משטרה בפולין‪ ,‬סייעה לו בקיץ ‪ 1942‬בכינוסם‬ ‫והעברתם של ‪ 11‬אלף יהודים מאחת העיירות‬ ‫לטרבלינקה‪.‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫פושע המלחמה הנס ליפשיס נעצר בגרמניה‬

‫סופ‪-‬סוף יעמוד לדין‪ .‬ליפשיס‬

‫הנס ליפשיס‪ ,‬בן ה‪ ,93-‬נעצר בגרמניה בתום‬ ‫חקירה מאומצת שבעקבותיה גובשו מספיק‬ ‫ראיות‪ ,‬המוכיחות כי היה שומר במחנה ההשמדה‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו וכי סייע בפועל לרצח המוני‬ ‫יהודים‪ .‬אחרי המלחמה ברח לארה"ב וחי‬ ‫בשיקגו‪ ,‬ובשנת ‪ 1984‬גורש לגרמניה‪ ,‬ומאז הוא‬ ‫חי שם משך ‪ 30‬שנה‪.‬‬ ‫לפני כשנה התנהלה בגרמניה חקירה נגד‬ ‫ליפשיס‪ ,‬שלא הניבה תוצאות‪ ,‬אך לפני שבועות‬

‫מספר הוא אותר ע"י כתב העיתון הגרמני "ולט‬ ‫אמזונטאג"‪ .‬בראיון שנערך עימו‪ ,‬אישר ליפשיס‬ ‫כי אכן שירת באושוויץ‪ ,‬אך לדבריו "רק בתור‬ ‫טבח"‪ .‬כשנשאל אם ידע על הזוועות המתרחשות‬ ‫במחנה‪ ,‬ענה‪" :‬לא ראיתי דבר‪ ,‬אבל כן שמעתי‬ ‫על כך"‪ .‬בעקבות הפרסום חודשה החקירה של‬ ‫רשויות החוק בגרמניה‪ ,‬אשר גילו כי לא היה טבח‪,‬‬ ‫כדבריו‪ ,‬אלא שירת ביחידת "גולגולת המוות"‬ ‫של האס‪ .‬אס‪ ,‬אשר שמרה על מחנות ההשמדה‪.‬‬ ‫מתוקף תפקידו זה‪ ,‬טוענת עתה התביעה כי סייע‬ ‫בפועל לרצח המונים‪.‬‬ ‫התביעה נגד ליפשיס מתבססת על התקדים‬ ‫שסייע להביא לדין את ג'ון דמיאניוק‪ ,‬אשר‬ ‫הורשע במעורבות ברצח עשרות אלפי יהודים‬ ‫על סמך העובדה ששירת כשומר במחנה‬ ‫סוביבור‪ .‬לפי תקדים זה ניתן‪ ,‬גם ללא הוכחת‬ ‫השתתפות בפשע ספציפי‪ ,‬להאשים אדם‬

‫ששירת במחנות ההשמדה בקשר לרצח‪,‬‬ ‫משום שהשימוש היחיד שלהם היה רצח‬ ‫אנשים‪.‬‬ ‫ד"ר אפרים זורוף‪ ,‬מנכ"ל מרכז ויזנטל‪,‬‬ ‫שהקדיש בשנים האחרונות מאמצים ללכידתו‬ ‫של ליפשיס‪ ,‬אמר בעקבות מעצרו‪" :‬זוהי‬ ‫בשורה בכל הקשור ללכידת נאצים‪ .‬במשך‬ ‫שנים התנהלו מאמצים להעמידו לדין‪,‬‬ ‫אך הרשויות בגרמניה ניסו להתחמק מכך‬ ‫בתואנות שונות‪ .‬אך לאחר שהוצגו בפניהם‬ ‫ראיות חותכות כי האיש שירת ביחידת‬ ‫'גולגולת המוות' של האס‪ .‬אס‪ ,‬לא נותרה‬ ‫בפניהם כל ברירה‪ ,‬והם היו חייבים לעצור‬ ‫אותו‪ .‬הדבר מוכיח כי גם כיום אפשר עדיין‬ ‫לבוא בחשבון עם הנאצים‪ .‬גילו של הרוצח לא‬ ‫צריך להילקח בחשבון‪ ,‬כאשר ייתכן שהאיש‬ ‫רצח את הסבא או הסבתא שלך או שלי"‪.‬‬

‫אוסף אמנות ענק שבזזו הנאצים התגלה בגרמניה‬

‫מבקר במחסן של יצירות שדודות‪ .‬יוזף גבלס‬

‫היצירות ששוויין מוערך בכמיליארד אירו התגלו‬ ‫בדירת בנו של אספן האמנות הילדברנד גורליט‪,‬‬ ‫אשר רכש אותן לטענת הבן כחוק‪ 15,000 .‬יצירות‬ ‫שבזזו הנאצים מידי יהודים נמצאו לאחרונה‬ ‫בביתו של קורנליוס גורליט‪ ,‬אוצר אמנות גרמני‪,‬‬ ‫בעקבות חקירה שנערכה נגדו בחשד להעלמות‬ ‫מס‪ .‬לטענתו‪ ,‬רכש אביו את התמונות באופן חוקי‬ ‫בשנות ה‪ 30-‬וה‪" ,40-‬ולכן אצא למאבק ולא אוותר‬ ‫עליהן"‪.‬‬

‫חשיפת אוסף התמונות הגנובות עוררה‬ ‫תרעומת קשה בגרמניה עצמה ובמדינות‬ ‫אחרות בשל העובדה שגילוין הוסתר משך‬ ‫שנתיים‪ .‬בעקבות הביקורת ציבורית‪ ,‬ובלחץ‬ ‫בינלאומי‪ ‬כבד‪ ,‬הודיעה ממשלת גרמניה על‬ ‫הקמת צוות מיוחד של חוקרי אמנות שיעסוק‬ ‫בזיהוי הבעלים החוקיים של היצירות שביניהן‬ ‫ציורים של פבלו פיקאסו‪ ,‬פייר‪-‬אוגוסט רנואר‪,‬‬ ‫מרק שאגאל ואנרי מאטיס‪ .‬שווי היצירות‬ ‫מוערך על ידי מומחים בכמיליארד אירו‪.‬‬ ‫פרקליטות העיר אאוגסבורג בבוואריה‪,‬‬ ‫המטפלת בהיבט הפלילי של החקירה‪ ,‬הודיעה‬ ‫הכי מתוך ‪ 1,406‬היצירות שנמצאו בדירתו של‬ ‫גורליט‪ ,‬קיים חשד כי ‪ 970‬מהן נקנו על ידי אביו‬ ‫מהנאצים לאחר שנשדדו על ידם‪ .‬גורליט הוא‬ ‫בנו של אספן האמנות הילדברנד גורליט‪ ,‬אשר‬ ‫רכש במחירים נמוכים ציורים מיהודים לפני‬ ‫שברחו מגרמניה בשנות ה‪ 30-‬וה‪ .40-‬גורליט‬ ‫הבן‪ ,‬נהג למכור מדי פעם יצירות כדי לממן את‬ ‫מחייתו‪ .‬בראיון שהעניק לשבועון הגרמני "דר‬ ‫שפיגל" אמר שאביו רכש את יצירות האמנות‬

‫באופן חוקי לגמרי ושהן נמצאות אצלו מתוקף‬ ‫היותו יורשו של אביו‪.‬‬ ‫לדברי קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים‪,‬‬ ‫"קרוב לשבעים שנה אחרי תום מלחמת העולם‬ ‫השנייה ושחרור מחנות ההשמדה‪ ,‬נותרו בינינו‬ ‫לבין מדינות אירופה נושאים פתוחים עדיין‪.‬‬ ‫בדירה קטנה‪ ,‬בבניין במינכן‪ ,‬נמצאו כ‪1406-‬‬ ‫יצירות אמנות נדירות של מיטב הציירים‬ ‫האירופאים‪ ,‬יצירות שנשדדו מיהודים‪ .‬תמוהה‬ ‫העובדה שהחקירה סביב הפרשה אשר‬ ‫נתגלתה לפני שנתיים‪ ,‬נשמרה בסודיות במשך‬ ‫כל התקופה הזאת"‪.‬‬ ‫עוד הוסיפה אביטל ואמרה‪" :‬תביעתנו היא כי‬ ‫ממשלת גרמניה תפרסם ברבים את כל צילומי‬ ‫ופרטי הציורים‪ ,‬במגמה למצוא את היורשים‬ ‫ולהחזיר את היצירות לבעליהן החוקיים‪ .‬זהו‬ ‫חלק ממאבק עיקש אותו אנו מנהלים יחד עם‬ ‫גופים יהודים בעולם‪ ,‬בעיקר במדינות מזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬להחזרת הרכוש היהודי שנגזל על ידי‬ ‫הנאצים ושותפיהם"‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫בארץ ובעולם‬

‫זוכרים את יהדות בוקובינה‬ ‫אולם מוזיאון ת"א היה מלא מפה לפה בעצרת‬ ‫לציון ‪ 72‬שנה לגירושם של יהודי בוקובינה‪,‬‬ ‫דורוחוי ובסרביה לטרנסניסטריה‪ .‬כל כך מלא‪,‬‬ ‫שחלק הנוכחים נאלצו לשבת על המדרגות‪.‬‬ ‫אבל בערב שכזה גרם הדבר דווקא לקורת רוח‬ ‫ולא לכעס‪ .‬כמות האנשים שהגיעו הפתיעה‬ ‫אפילו את המארגנים‪ ,‬ובעיקר הפתיעה אותם‬ ‫הנוכחות המאסיבית של בני הדור השני ואפילו‬ ‫השלישי‪.‬‬ ‫בכנס שנערך על ידי ארגון יהודי בוקובינה‬ ‫בישראל‪ ,‬בסיוע מרכז הארגונים של ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬יד ושם והארגון המאוחד של יוצאי‬ ‫רומניה‪ ,‬נשאה דברים (בעברית) גם שגרירת‬ ‫רומניה בישראל‪ ,‬אנדריאה פסטרנק‪ ,‬שאמרה‪:‬‬ ‫"ממש היום נערכת ברומניה עצרת לזכר‬ ‫קורבנות השואה‪ ,‬ועל פי החלטת ממשלת‬ ‫רומניה‪ ,‬התקיימה‪ ,‬בנוסף לטקס שנערך‬ ‫באנדרטה במרכז הבירה בוקרשט‪ ,‬גם ישיבה‬ ‫מיוחדת בפרלמנט הרומני‪ .‬נשיא רומניה הכריז‬ ‫ב‪ 2004-‬על הקמת ועדת חקירה בינלאומית‬ ‫לחקר ההיסטוריה של השואה ברומניה‪,‬‬ ‫בראשות אלי ויזל‪ ,‬יליד רומניה‪ ,‬והממשלה‬ ‫התחייבה לאמץ את דוח הוועדה ומסקנותיה‬ ‫במלואן‪ .‬אחת מההמלצות הייתה הכרזה על‬ ‫יום זיכרון לאומי לשואה‪ .‬הכוונה היא‪ ,‬בראש‬ ‫ובראשונה‪ ,‬להפוך את הנושא לחלק מהשיח‬ ‫הציבורי והאקדמי ברומניה"‪.‬‬ ‫יוחנן רון‪ ,‬יו"ר ונשיא "האיגוד העולמי של יהודי‬ ‫בוקובינה"‪ ,‬סיפר לנוכחים כי הוא "מגלה עוד‬ ‫טפח ועוד טפח של הקהילה המיוחדת הזאת‪,‬‬ ‫בין אם של הקהילה החרדית המופלאה שחיה‬ ‫שם ובין אם של היהדות המודרנית שקצת יצאה‬ ‫מגדרות היהדות ואימצה את התרבות האוסטרו‪-‬‬ ‫הונגרית‪ .‬אנחנו ממשיכים לשאת את הלפיד של‬ ‫אותה יהדות מופלאה שנעלמה‪ .‬אחת התופעות‬ ‫‪14‬‬

‫המעניינות שלא נבדקה עדיין‪ ,‬היא העובדה‬ ‫שאיש מאלה שחזרו מטרנסניסטריה לא‬ ‫השתקע חזרה בבוקובינה‪ .‬רבים מהם‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬עלו ארצה‪ ,‬וכמו שאמר כבר הנשיא שמעון‬ ‫פרס‪' ,‬זו קהילה שהגיעה עם סוליות גומי'‪ .‬לא‬ ‫תבעו‪ ,‬לא שמעו אותם‪ .‬בשקט בשקט תרמה את‬ ‫חלקה למדינה והגיעה לאן שהגיעה"‪.‬‬ ‫קולט אביטל‪ ,‬יו"ר מרכז הארגונים אמרה‪:‬‬ ‫"בוקובינה זו‪ ,‬בה פרחו ושגשגו קהילות‬ ‫יהודיות‪ ,‬מקום בו אתם נולדתם‪ ,‬מעוררת‬ ‫לעתים נוסטלגיה בלבנו‪ ,‬געגועים לתרבות‬ ‫וליצירה‪ ,‬לעולם שהיה ואיננו עוד‪ .‬היא מעוררת‬ ‫כאב עמוק על אותם יהודים טובים ותמימים‬ ‫שחיו ויצרו ונרצחו באכזריות על ידי הרומנים‪,‬‬ ‫הגרמנים והרוסים‪.‬‬ ‫"אנחנו מעלים כאן הערב את דמותו של עולם‬ ‫שהיה‪ ,‬עולם בו הייתה ליהודים‪ ,‬במשך תקופה‬ ‫ארוכה‪ ,‬מידה גדולה של אוטונומיה תרבותית‪.‬‬ ‫אנחנו מדליקים נר זיכרון לאלפי היהודים‬ ‫ רופאים ועורכי דין‪ ,‬סופרים ומשוררים‪,‬‬‫לאלה שעסקו בתעשיית העץ‪ ,‬לאלה שעסקו‬ ‫בחקלאות‪ ,‬לשחקנים וגם לפשוטי העם‪,‬‬ ‫לרבנים המלומדים ולתלמידים החכמים‪,‬‬ ‫לאלה שתרמו לתרבות ולפיתוח המקום ולאלה‬ ‫שתרמו למסורת ישראל‪ .‬אנחנו זוכרים בתי‬ ‫כנסת ובתי מדרש‪ ,‬ותיאטרונים נודדים (כמו זה‬ ‫המופיע בספר 'הקברט ההיסטורי' של פרופסור‬ ‫פבריקנט)‪ ,‬ואנחנו זוכרים גם כיצד ומתי החלה‬ ‫הטרגדיה שלנו‪ .‬אנחנו מעלים הערב את זכרם‬ ‫של היהודים שנרצחו על ידי דיוויזיות של‬ ‫הצבא הרומני באשמת שיתוף פעולה עם‬ ‫הקומוניסטים‪ ,‬ואת אלה שנרצחו בידי הרוסים‬ ‫והגרמנים בשל היותם יהודים‪.‬‬ ‫"נזכור את ‪ 185,000‬היהודים שהוגלו על ידי‬ ‫משטר יון אנטונסקו לטרנסניסטריה החל בסתיו‬

‫‪ ,1941‬את אלה שנספו בדרכים‪ ,‬שמתו מרעב‪,‬‬ ‫מקור ומעייפות‪ ,‬ואת אלה שלא חזרו מהמחנות‪.‬‬ ‫היום אנחנו יודעים שמספרם היה ‪ .90,000‬נשים‪,‬‬ ‫גברים וטף‪.‬‬ ‫"אנחנו רוצים גם להעלות על נס את אלה‬ ‫ששרדו‪ ,‬אלה כמוכם‪ ,‬גבירותיי ורבותיי‪ ,‬שהגיעו‬ ‫ארצה‪ ,‬התגברו על האובדן‪ ,‬הכאב והקשיים‬ ‫והשתקמו‪ .‬אלה שתרמו כל כך הרבה לבניין‬ ‫הארץ‪ ,‬לביטחונה‪ ,‬לכלכלתה ולחיי התרבות‬ ‫שלה‪ .‬כל אחד ואחת מאתנו כאן נושא עימו‬ ‫מסורת וזיכרון‪ .‬כל דור ודור חייב לשמור על‬ ‫קורות ימיו למען ידע דור אחרון‪ :‬זאת המסורת‬ ‫המבורכת‪ ,‬זהו הצו שבזכותו אנחנו מתכנסים‬ ‫לטקס הזיכרון של יהודי בוקובינה"‪.‬‬ ‫דורית נובק‪ ,‬מנכ"ל יד ושם‪" :‬כשאנחנו חושבים‬ ‫על יהדות בוקובינה‪ ,‬אנחנו לא צריכים לזכור‬ ‫רק את מה שקרה לה בשואה ולאחריה‪ .‬אנחנו‬ ‫צריכים לחשוב שזה סיפור שהתחיל הרבה‬ ‫קודם לכן‪ .‬סיפור החיים המפוארים שתבעו את‬ ‫חותמם גם בשנים שלפני‪ ,‬גם במהלך השואה‬ ‫וגם באופן מעורר ההשראה שבו אלה ששרדו‬ ‫בנו מחדש את חייהם באורח מעורר התפעלות‬ ‫והשראה‪ ,‬במציאות שאפשר היה לחשוב שאין‬ ‫סיכוי שיעשו זאת אחרי שעברו מה שעברו"‪.‬‬ ‫מאיר שפי‪ ,‬יו"ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה‪:‬‬ ‫"נראה לי כי אחת המטרות המרכזיות של‬ ‫כל הארגונים המטפלים ביהדות רומניה היא‬ ‫לעודד את בני דור ההמשך לקבל לידיו את‬ ‫ניהול הארגונים‪ .‬אנו‪ ,‬בני דור הניצולים‪ ,‬הולכים‬ ‫ומתמעטים"‪.‬‬ ‫הסופר אהרון אפלפלד אמר רק‪" :‬אני אקצר‬ ‫בדבריי‪ .‬סופר צריך לכתוב ולא לדבר‪ .‬אקרא לכן‬ ‫רק קטע קצר מתוך ספרי 'סיפור חיי'"‪ .‬קרא ‪-‬‬ ‫והקהל המרותק בקושי נשם‪ .‬היו גם כאלה‬ ‫שהזילו דמעה‪.‬‬

‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח‬

‫ליל הבדולח צוין בישראל ובעולם‬

‫טקסי זיכרון לציון ליל הבדולח נערכו בישראל‪ ,‬גרמניה ואוסטריה‪ .‬רה"מ בנימין נתניהו‪" :‬דווקא בימים אלה אנו עדים‬ ‫לתופעות של צלבי קרס ברשות הפלסטינית ולתופעות של מועל יד"  הקנצלרית מרקל‪" :‬ליל הבדולח הוא‬ ‫מהרגעים האפלים ביותר"  הנשיא אובמה‪" :‬עלינו לזכור את הלקח מהטרגדיה של ליל הבדולח"‬ ‫לרגל ציון ‪ 75‬שנים לפוגרום ליל הבדולח‪ ,‬ערך‬ ‫ארגון יוצאי מרכז אירופה יום עיון ביד ושם‬ ‫תחת הכותרת "זיכרון צרוב"‪ ,‬בו העלו זיכרונות‬ ‫אלו שהיו ילדים ונערים בפוגרום‪ .‬באירוע‬ ‫השתפו ראובן מרחב‪ ,‬יו"ר נשיאות ארגון יוצאי‬ ‫מרכז אירופה‪ ,‬דורית נובק‪ ,‬מנכ"לית יד ושם‪,‬‬ ‫פרופסור דינה פורת‪ ,‬ההיסטוריונית הראשית‬ ‫ביד ושם‪ ,‬וחבר הכנסת דב חנין מחד"ש‪.‬‬ ‫"אושוויץ לא נבנתה ביום אחד‪ ,‬היו שלטי‬ ‫'עצור' רבים בדרך"‪ ,‬אמר ח"כ חנין‪ ,‬והזכיר את‬ ‫המאורעות שקדמו לפוגרום‪ ,‬שהיו אמורים‬ ‫להדליק נורות אדומות עבור העולם ‪ -‬עליית‬ ‫היטלר לשלטון‪ ,‬חוקי נירנברג ועוד‪ .‬כל זאת‪,‬‬ ‫על מנת להראות שליל הבדולח לא היה תגובה‬ ‫ספונטנית‪ ,‬אלא אירוע מתוכנן‪.‬‬ ‫ראש הממשלה‪ ,‬בנימין נתניהו‪ ,‬התייחס לליל‬ ‫הבדולח בפתח ישיבת הממשלה שנערכה ב‪9-‬‬ ‫בנובמבר‪ ,‬ואמר‪" :‬דווקא בימים אלה של ציון‬ ‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח אנו עדים לתופעות של‬ ‫צלבי קרס ברשות הפלסטינית ולתופעות של‬ ‫מועל יד‪ .‬זו תוצאה ישירה של המשך ההסתה‬ ‫הפראית נגד מדינת ישראל‪ .‬זו לא דרך להשיג‬ ‫שלום‪ ,‬ושלום לא יושג על ידי הפעלת לחץ‬ ‫בינלאומי על ישראל‪ .‬שום לחץ לא יביא אותנו‬ ‫לנטוש את האינטרסים החיוניים שלנו‪ ,‬שהם‬ ‫חלק מהמורשת שלנו וחלק מהעתיד שלנו"‪.‬‬ ‫גם בגרמניה‪ ,‬אוסטריה וארה"ב ציינו מלאת‬ ‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח‪ .‬נשיא גרמניה‪ ,‬יואכים‬ ‫ג ָאו ּק‪ ,‬השתתף בטקס בבית כנסת סמוך‬ ‫לברלין‪ ,‬שנחרב בליל הבדולח ושוקם לאחר‬ ‫המלחמה‪ .‬בברלין צוין האירוע בדקת דומייה‪,‬‬ ‫בפרנקפורט נערך קונצרט זיכרון‪ ,‬וברבות‬ ‫מערי גרמניה נערכו תהלוכות זיכרון שבמהלכן‬ ‫נקראו שמות יהודים גרמנים שנרצחו בשואה‪.‬‬ ‫הרמטכ"ל‪ ,‬רב אלוף בני גנץ‪ ,‬השתתף בטקס‬ ‫באנדרטת הזיכרון ברציף ‪ 17‬בברלין‪ ,‬רציף‬ ‫השילוח של היהודים למחנות הריכוז‪ ,‬ובחצות‬ ‫התכנסו בעיר ‪ 200‬רבנים מ‪ 30-‬מדינות וצעדו‬ ‫משער ברנדנבורג לכיוון האנדרטה לזכר‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫קנצלרית גרמניה‪ ,‬אנגלה מרקל‪ ,‬התייחסה‬

‫יהודים שנעצרו בבאדן‪-‬באדן בליל הבדולח‪ .‬רבים מהם נשלחו לדכאו‬

‫בנאומה השבועי ברדיו ליום השנה ה‪ 75-‬לליל‬ ‫הבדולח‪ ,‬וקראה לגרמנים להישאר ערניים אל‬ ‫מול סכנת האנטישמיות‪ .‬בדבריה תיארה מרקל‬ ‫את אירועי ה‪ 9-‬בנובמבר ‪ 1938‬כאחד הרגעים‬ ‫האפלים ביותר בהיסטוריה הגרמנית‪ ,‬וקראה‬ ‫לכל הגרמנים "להפגין אומץ אזרחי ולהבטיח‬ ‫ששום צורה של אנטישמיות לא תתקבל‬ ‫בסובלנות"‪ .‬מרקל הוסיפה עוד ואמרה כי‬ ‫המצב שבו שום מוסד יהודי בגרמניה אינו יכול‬ ‫להישאר ללא שמירת המשטרה ‪" -‬הוא דבר‬ ‫בלתי סביר אומנם‪ ,‬אך זו המציאות בשטח"‪.‬‬ ‫נשיא ארה"ב‪ ,‬ברק אובמה‪ ,‬הפיץ הודעה‬ ‫מיוחדת לציון יום השנה ה‪ 75-‬לאירועי ליל‬

‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬

‫הבדולח‪ ,‬בה נכתב‪" :‬ליל הבדולח בישר את‬ ‫רצח העם של שישה מיליון יהודים ומיליוני‬ ‫קורבנות חפים מפשע אחרים‪ 75 .‬שנים‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬ליל הבדולח מסמל את ההשלכות‬ ‫הטרגיות של שתיקה אל מול שנאה ללא סייג‪.‬‬ ‫בעוד אנו מציינים את יום השנה‪ ,‬עלינו לזכור‬ ‫את הלקח שלמדנו מאותו לילה אפל ולפעול‬ ‫נגד אנטישמיות וחוסר סובלנות‪ ,‬להיאבק‬ ‫בדעות קדומות ולעסוק ברדיפה בכל מקום‬ ‫שהן קיימות‪ .‬בכך נכבד את זכר אלו שנהרגו‬ ‫ונאשש מחדש את הקריאה חסרת הזמן‪:‬‬ ‫'לעולם לא עוד'"‪.‬‬

‫סדנא לדמוקרטיה באוסטריה‬ ‫גם באוסטריה ציינו מלאת ‪ 75‬שנה‬ ‫ל"ליל הבדולח"‪ .‬בשניים מהאירועים‬ ‫השתתפו יו"ר הוועד המרכזי ליוצאי‬ ‫אוסטריה‪ ,‬גדעון אקהאוז‪ ,‬וחבר הנהלת‬ ‫הוועד ליאו לוסטר‪ .‬באירוע שהתקיים‬ ‫ב‪ 7-‬בנובמבר השתתף אקהאוז בסדנא‬ ‫לדמוקרטיה שערך הפרלמנט האוסטרי‬ ‫משוחח עם תלמידים‪ .‬אקהאו ז‬ ‫בהשתתפות תלמידי תיכון‪ ,‬ובהמשך‬ ‫התקיימה אזכרה בפרלמנט בה נשאו דברים נשיאת הפרלמנט‪ ,‬ברברה פרמר‪ ,‬והרב הראשי‬ ‫לאוסטריה‪ ,‬פאול איזנברג‪.‬‬ ‫בשני אירועים אחרים בהם השתתף לוסטר‪ ,‬צוינה העברת היהודים מבית הספר‬ ‫שפרלגסה‪ ,‬עד ל"אס פרנבאנהוף" (תחנת רכבת)‪ ,‬ממנה הובלו לטרנזישטט‪ .‬רבים מהם‬ ‫נשלחו משם לאושוויץ ‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫לליל הבדולח‬ ‫ובעולם‬ ‫בארץשנה‬ ‫‪75‬‬ ‫בית הכנסת בזייגן עולה בלהבות‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬

‫פוגרום "ליל הבדולח"‪:‬‬

‫נקודת מפנה בתולדות‬ ‫יהודי גרמניה‬

‫כיצד היה "ליל הבדולח" נקודת מפנה בהיסטוריה הקצרה אך רבת משמעות של תולדות היהודים הגרמנים תחת המשטר‬ ‫הנאצי  כיצד דפוסי חיים ואופק ציפיות שהצליחו היהודים הגרמנים לפתח מאז עליית הנאצים לשלטון החלו להתערער‬ ‫במהלך שנת ‪ 1938‬ובאו אל קיצם בעקבות ליל ה‪ 9-8-‬בנובמבר  מדוע אי אפשר לשפוט את דרכי פעולתם של היהודים‬ ‫הגרמנים שחיו תחת השלטון הנאצי עד ‪ 1938‬במהלך שנה זו‬ ‫| ד"ר גיא מירון* |‬ ‫בליל ה‪ 9-10-‬בנובמבר התחולל ברחבי‬ ‫גרמניה ואוסטריה פוגרום שבמהלכו הוצתו‬ ‫מאות בתי כנסת ונרצחו קרוב למאה יהודים‪.‬‬ ‫באותו לילה ולמחרתו נעצרו כ‪ 30,000-‬גברים‬ ‫יהודים והועברו למחנות ריכוז‪ .‬זו הייתה‬ ‫פעולת המעצר השיטתית הראשונה של‬ ‫יהודים בממדים כאלה‪ .‬מרטין בובר‪ ,‬ששהה אז‬ ‫כבר בירושלים‪ ,‬כתב כמה שבועות לאחר מכן‬ ‫מאמר בו קבע כי באה אל קיצה הסימביוזה‬ ‫היהודית הגרמנית‪ .‬ואכן‪" ,‬ליל הבדולח"‬ ‫קיבל משמעות כזו והוא אף נתפס לפעמים‬ ‫כשלב חדש ברדיפת היהודים בכלל ואולי אף‬ ‫כראשיתה של השואה‪.‬‬ ‫בחודשים לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון‬ ‫בינואר ‪ 1933‬עוצבה מחדש המדינה והחברה‬ ‫הגרמנית‪ .‬המפלגות הלא נאציות נסגרו בזו אחר‬ ‫זו וסמכויות הפרלמנט ובתי המשפט הוגדרו‬ ‫מחדש‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬בתהליך שכונה על ידי‬ ‫הנאצים "האחדה" (‪ )Gleichschaltung‬פעל‬ ‫‪16‬‬

‫המשטר הנאצי במרץ לביטולו של הפלורליזם‬ ‫החברתי בגרמניה ולכינונה של "קהילת עם"‬ ‫גרמנית כמעט בכל תחום‪ .‬נסגרו מגוון ארגונים‬ ‫ואיגודים לא נאצים‪ ,‬הוקמו ארגונים חברתיים‬ ‫ותרבותיים ‪ -‬כגון ה"היטלר יוגנד" לנוער‪ ,‬ארגוני‬ ‫נשים ואיגודים מקצועיים ‪ -‬שפעלו בחסות‬ ‫המפלגה הנאצית‪ ,‬והאזרחים הגרמנים הועמדו‬ ‫תחת לחץ כבד להשתלב בהם‪.‬‬ ‫באופן פרדוקסאלי‪ ,‬היהודים היו קבוצת‬ ‫האוכלוסייה היחידה שיכלה להמשיך לקיים את‬ ‫המסגרות הפוליטיות והחברתיות שלה תחת‬ ‫המשטר הנאצי‪ .‬כמובן‪ ,‬היהודים נפגעו קשות‬ ‫מהחרם הכלכלי וראשית החקיקה האנטישמית‬ ‫באפריל ‪ 1933‬וארגוניהם הפוליטיים לא יכלו‬ ‫עוד להתבטא בחופשיות ולבקר את המשטר‬ ‫הנאצי‪ .‬אך לצד העובדה הזו נמשכה פעילותן של‬ ‫הקהילות היהודיות ושל הארגונים הפוליטיים‬ ‫היהודים הותיקים ‪ -‬ובראשם "האגודה המרכזית‬ ‫של האזרחים הגרמנים בני האמונה היהודית"‪,‬‬

‫"ההתאחדות הציונית של גרמניה" ו"ברית‬ ‫חיילי החזית היהודיים"‪ .‬מכיוון שבשלב זה‬ ‫מטרת פעילותם של הנאצים הייתה בידוד‬ ‫האוכלוסייה היהודית‪ ,‬לא היה להם כל עניין‬ ‫לשבור את המסגרות היהודיות הללו‪ .‬להיפך‪ ,‬כל‬ ‫עוד הן פעלו תחת פיקוח משטרתי הן שימשו‬ ‫מוקד לפעילות יהודית פנימית שביססה את‬ ‫נפרדותם של היהודים משאר האוכלוסייה‪ .‬כך‬ ‫גם לא הייתה התנגדות של השלטון לכינונה של‬ ‫"הנציגות הארצית של יהודי גרמניה" בספטמבר‬ ‫‪ - 1933‬הנהגה יהודית מאוחדת שפעלה תחת‬ ‫הנהגתו של הרב ליאו בק‪ .‬הנציגות אמנם לא‬ ‫זכתה למענה מהשלטון ביוזמותיה למשא ומתן‬ ‫להגדרה מחודשת של מעמד היהודים‪ ,‬אך החלה‬ ‫לפעול כגורם המרכזי בבנייתם המחודשת של‬ ‫חיי היהודים בגרמניה תחת השלטון הנאצי‪.‬‬ ‫אם מתבוננים במכלול היוזמות והתארגנויות‬ ‫שקמו ביהדות גרמניה ב‪ 1933 -‬עשוי להתקבל‬ ‫רושם של מעין רנסנס יהודי או‪ ,‬באופן שבו‬

‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח‬ ‫תאר זאת הוגה הדעות והמחנך הציוני עקיבא‬ ‫ארנסט סימון ‪"-‬בניין בתוך חורבן"‪ .‬סימון‪,‬‬ ‫שעלה לארץ ישראל בשלהי שנות העשרים‬ ‫והתיישב בירושלים‪ ,‬נקרא על ידי מורו‪ ,‬מרטין‬ ‫בובר‪ ,‬לשוב לגרמניה ונטל חלק בהקמתה של‬ ‫"הרשות להנחלת השכלה יהודית למבוגרים"‬ ‫שפנתה בעיקר לציבור היהודי המתבולל‬ ‫והציעה לו להתוודע ליהדותו בעזרת לימוד‬ ‫של מקורות והיסטוריה יהודית‪ .‬לצד הרשות‬ ‫קמו בתי מדרש קהילתיים בערים שונות‬ ‫בגרמניה‪ ,‬הוקמו מגוון בתי ספר יהודים‬ ‫קהילתיים לילדים שנפלטו ממערכת החינוך‬ ‫הגרמנית וגם בתי המדרש לרבנים המשיכו את‬ ‫פעילותם בברלין ובברסלאו‪.‬‬

‫מחשבות ראשונות על הגירה‬ ‫ב‪ 1933-‬הקים קורט זינגר‪ ,‬יהודי שהודח‬ ‫מתפקידו כמנהל האופרה של ברלין‪ ,‬את‬ ‫"אגודת התרבות היהודית" ‪ -‬מפעל שהתפשט‬ ‫עד מהרה לערים נוספות בגרמניה‪ .‬אגודת‬ ‫התרבות הציעה לציבור היהודי היצע תרבותי‬ ‫מגוון ‪ -‬הן מהרפרטואר הגרמני והאירופי‬ ‫והן מזה היהודי ‪ -‬הכל כמובן תחת פיקוחו‬ ‫של משרד התעמולה הנאצי שמעת לעת‬ ‫פסל את הצגתם של חומרים "גרמניים מדי"‬ ‫לציבור היהודי‪ .‬ארגונים יהודיים אף ניהלו‬ ‫פעילויות ספורט רבות באישור‪ ,‬ולעיתים אף‬ ‫בעידוד המשטר הנאצי שעשה בכך שימוש‬ ‫תעמולתי‪ ,‬למשל בתקופת האולימפיאדה של‬ ‫‪ .1936‬כל הפעילויות הללו תוארו בפירוט על‬ ‫ידי העיתונות היהודית הגרמנית‪ ,‬שהמשיכה‬ ‫לצאת לאור ואף הגבירה את הפצתה באופן‬ ‫משמעותי בתקופה זו‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬ההתבוננות בפעילות היהודית‬ ‫הפנימית בלבד עשויה ליצור רושם מוטעה‪.‬‬ ‫יהודי גרמניה עברו שנים קשות‪ ,‬רבים מהם‬ ‫חוו פגיעות והשפלות וככל שעבר הזמן‬ ‫הבינו רבים מהם‪ ,‬בעיקר הצעירים‪ ,‬שעתידם‬ ‫אינו בגרמניה‪ .‬כבר ב‪ 1933-‬עזבו את גרמניה‬ ‫כ‪ 37,000-‬יהודים על מנת שלא לחזור ומ‪-‬‬ ‫‪ 1934‬התייצב מספר העוזבים לכ‪20,000-‬‬ ‫בשנה בממוצע‪ .‬חלק ניכר מפעילויותיהם‬ ‫של הארגונים היהודים הוקדש להכנתה‬ ‫של ההגירה‪ .‬הם הציעו למהגרים הכשרה‬ ‫מקצועית וקורסים בשפות שונות והפיצו‬ ‫מידע מפורט על המצב ואורח החיים ביעדי‬ ‫ההגירה השונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בשנים הראשונות‬

‫ההנהגה היהודית‪ ,‬ובכללה גם זו הציונית‪ ,‬לא‬ ‫חשבה במונחים של הגירה המונית ומיידית‬ ‫של כל היהודים מגרמניה‪ ,‬מהלך שאף נתפס‬ ‫כבלתי אפשרי ובלתי אחראי‪ .‬ההגירה נתפסה‬ ‫ונוהלה כתהליך בלתי נמנע אך הדרגתי שיש‬ ‫לנהלו באחריות ושעשוי להימשך שנים רבות‪.‬‬ ‫בשלהי ‪ 1937‬החלה להסתמן הסלמה במצב‬ ‫היהודים‪ ,‬שהתגברה מאד ב‪ .1938-‬הדברים‬ ‫ניכרו בתחילה בהחרפת מדיניות האריזציה‪:‬‬ ‫גזל רכוש יהודי והעברתו לידי בעלים גרמנים‬ ‫ארים בתמורה בלתי ריאלית‪ .‬האריזציה עברה‬ ‫ממדיניות של נישול זוחל לנישול מואץ‬ ‫ואגרסיבי‪ .‬גם בתי עסק יהודים באזורים‬ ‫בהם הופעלה עד אז מדיניות רכה יותר ביחס‬ ‫ליהודים‪ ,‬כמו המבורג‪ ,‬נפגעו עתה‪.‬‬ ‫האנשלוס ‪ -‬סיפוחה של אוסטריה לגרמניה‬ ‫במרץ ‪ - 1938‬העביר לתחום השלטון הנאצי‬ ‫‪ 190,000‬יהודים נוספים ואף חשף אותם‬ ‫למדיניות אנטישמית אלימה הרבה יותר מזו‬ ‫שנודעה עד כה בגרמניה‪ .‬אוסטריה‪ ,‬ובעיקר‬ ‫וינה‪ ,‬אף הייתה לזירה הראשונה בה פעלה‬ ‫היחידה של אדולף אייכמן במטרה להביא‬ ‫להגירה כפויה של היהודים אחרי נישולם‬ ‫מרכושם‪.‬‬

‫תחילת המנוסה‬ ‫אחרי "ליל הבדולח"‬ ‫ככל שנקפו החודשים בשנת ‪ ,1938‬התרבו‬ ‫הסימנים לכך שמסגרת הקיום שיהודי גרמניה‬ ‫חיה בתוכו מאז ‪ 1933‬עומדת בפני קריסה‪.‬‬ ‫בקיץ ‪ 1938‬נסגרו שורה של מקצועות חופשיים‬ ‫בפני היהודים והועברה התקנה של חתימת ‪J‬‬ ‫(המסמל את המילה ‪ )Jude‬על דרכוניהם‪ .‬ב‪-‬‬ ‫‪ 28‬באוקטובר גורשו מגרמניה ‪ 17,000 -‬יהודים‬ ‫בעלי אזרחות פולנית ‪ -‬אירוע שנודע בעיקר‬ ‫מכיוון שהפולנים לא רצו לקבל את המגורשים‬ ‫והם שהו בשטח הפקר במשך כמה יממות‪.‬‬ ‫הרצח של אחד הצירים הגרמנים בפריז על ידי‬ ‫היהודי הפולני הרשל גרינשפאן‪ ,‬שהוריו היו‬ ‫בין המגורשים‪ ,‬שימש כעילה לפריצת פוגרום‬ ‫"ליל הבדולח"‪ ,‬שהיום אנו יודעים שהוכן על‬ ‫ידי הנאצים במשך חודשים אחדים‪.‬‬ ‫שורת האירועים האלו יצרו מציאות חדשות‬ ‫לחלוטין עבור יהודי גרמניה‪ .‬בימים שלאחר‬ ‫"ליל הבדולח"‪ ,‬כאשר הציבור היהודי עסק‬ ‫בעיקר בדאגה ל‪ 30,000-‬הגברים היהודים‬ ‫שנעצרו בדכאו‪ ,‬זכסנהאוזן ובוכנוואלד‪ ,‬הורה‬

‫מובלים לקראת הגירוש מבאדן‪-‬באדן לדכאו‬ ‫צילום‪ :‬ארכיון יד ושם‬

‫המשטר הנאצי על פירוק המסגרות הפוליטיות‬ ‫היהודיות‪ ,‬ובראשן הנציגות הארצית‪ ,‬על‬ ‫סגירת העיתונים היהודיים ועל הפסקת‬ ‫פעילותם של מרבית הארגונים החברתיים‬ ‫היהודיים‪ ,‬פרט ל"אגודת התרבות" שהמשיכה‬ ‫אמנם לפעול בפיקוח נאצי הדוק בהרבה של‬ ‫משרד התעמולה‪ .‬מהלכים אלו הביאה לסיומה‬ ‫של תקופה‪ :‬האי של האוטונומיה היהודית ‪-‬‬ ‫החברתית‪ ,‬התרבותית ובמידה מסוימת גם‬ ‫הפוליטית ‪ -‬שהתקיים מאז ‪ 1933‬היה כלא היה‬ ‫וחיי היהודים בגרמניה הפכו לבלתי נסבלים‪.‬‬ ‫בציבור הישראלי‪ ,‬ואולי אף מעבר לו‪ ,‬קיימת‬ ‫נטייה לראות את יהודי גרמניה בני תקופה‬ ‫זו כמי שלקו בהערכה לא נכונה של מצבם‪.‬‬ ‫לעיתים אף נטען כלפיהם‪ ,‬באופן שיפוטי‪,‬‬ ‫שהיה עליהם לעזוב את גרמניה במועד מוקדם‬ ‫יותר לנוכח ההתפתחויות‪ .‬חשוב לזכור שיהודי‬ ‫גרמניה‪ ,‬על הנהגתם‪ ,‬היו מודעים היטב למצב‬ ‫בו חיו תחת המשטר הנאצי ואף פעלו במרץ‬ ‫לקידום ההגירה‪ .‬אך הם פעלו לנוכח הנסיבות‬ ‫אותן הכירו בשנים ‪ .1933–1937‬רק ההסלמה‬ ‫המואצת‪ ,‬שהגיעה לשיאה ב"ליל הבדולח"‪,‬‬ ‫יצרה מצב שאילץ אותם להיערך להגירה‬ ‫המונית ומיידית‪ .‬בעקבות אירועים אלו הפכה‬ ‫עזיבתם של היהודים את גרמניה ממהלך‬ ‫מושכל והדרגתי של הגירת מהגרים למנוסת‬ ‫פליטים‪ .‬מנוסה זו‪ ,‬יחד עם קריסתן של מסגרות‬ ‫הקיום היהודיות שקמו ב‪ ,1933 -‬סימנה לא רק‬ ‫את קיצה של "הסימביוזה היהודית גרמנית"‬ ‫בת מאה וחמישים השנה עליה דיבר בובר‪,‬‬ ‫אלא גם את קיצה של התקופה המרתקת‪ ,‬גם‬ ‫אם הקצרה בהרבה‪ ,‬שכונתה על ידי סימון‬ ‫"בניין בתוך חורבן"‪.‬‬ ‫* באדיבות "בימת הפקולטה"‪ ,‬מכון שכטר‬ ‫למדעי היהדות‬ ‫‪17‬‬

‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח‬

‫חנה קורצמן היתה שם‬ ‫"יצאנו לבית‪-‬הספר כמו תמיד‪ .‬זה זמן‪-‬מה שבית ספרנו שכן בבית הכנסת‪.‬‬ ‫צעקו לעברנו‪' :‬יהודים! תחזרו הביתה! בית הספר שלכם בוער!'‪ .‬לא האמנו להם"‬

‫"נולדתי באביב ‪ 1928‬בעיר דרמשטדט‬ ‫בגרמניה‪ .‬היה לנו בית יפה בן שלוש קומות‪.‬‬ ‫אנו (הוריי‪ ,‬אחי המבוגר שנולד ב‪ ,1927-‬ואחותי‬ ‫הצעירה שנולדה ב‪ )1931-‬גרנו בקומה ראשונה‪,‬‬ ‫מעלינו גרו סבא וסבתא‪ ,‬והקומה השלישית‬ ‫הייתה מושכרת‪  .‬הגינה סביב ביתנו הייתה משהו‬ ‫מיוחד עם שני עצי צידר (ארז)‪ ...‬הכל נראה כל‪-‬כך‬ ‫יותר קטן כשביקרתי שם עם בני לראשונה‪ ,‬אחרי‬ ‫למעלה מיובל שנים‪ ,‬כי חלק מהשורשים שלי היו‬ ‫שם‪  .‬בשעתו חשבנו שזו עיר בסוף העולם‪ .‬‬ ‫"הייתי בת ‪ 10‬וחצי‪ .‬גרנו ברחוב שלוסגארטן‬ ‫(גני הארמון)‪ .‬ואמנם‪ ,‬מול ביתנו היה פארק‬ ‫וארמון‪ .‬זה היה מקום מקסים‪ .‬בכניסה אליו היה‬ ‫ה'אנשלאג של השטורמר'‪ .‬לא רחוק מאיתנו‬ ‫היו תהלוכות‪ ,‬ומאד רצינו לראות‪ ,‬אבל הקהל‬ ‫צריך היה 'לעשות הייל היטלר'‪ .‬מה עשינו?‬ ‫כדי לראות את הפגנת הכוח‪ ,‬רצנו מסביב‬ ‫לפינה‪' .‬יהודים!‪  ‬מה אתם עושים פה!‪ ‬אסור לכם‬ ‫להסתובב כאן!'‪ ‬הם זיהו אותנו וגם ידעו שאנו‬ ‫יהודים‪ .‬התהלוכות והמצעדים עם כל הפגנת‬ ‫הכוח‪ ,‬ריתקו אותנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬מאד‪ .‬בתהלוכה‬ ‫השפיעו אלמנטים שונים‪ :‬צעדי האווז המדודים‪,‬‬ ‫הדגלים הצבעוניים‪ ,‬התלבושות המוקפדות‪,‬‬ ‫והמוזיקה הקצבית‪  .‬המצעדים ריתקו אותנו‪,‬‬ ‫אך גם הפחידו אותנו בו‪-‬זמנית‪ .‬חשנו שמצבנו‬ ‫מסוכן‪ ,‬ועוד מעט יבוא המשיח‪  ...‬‬ ‫"יצאנו לבית‪-‬הספר כמו תמיד‪ .‬זה זמן‪-‬מה‬ ‫שבית ספרנו שכן בבית הכנסת‪ .‬צעקו לעברנו‪:‬‬ ‫"יהודים!‪ ‬תחזרו הביתה! בית הספר שלכם‬ ‫בוער!"‪ .‬לא האמנו להם‪ ,‬כי הם תמיד ניסו‬ ‫להתגרות בנו ואף התעללו בנו תדיר‪ .‬לא היה‬ ‫בזה משהו חדש‪ .‬אלא שהפעם לא ידענו שהם‬ ‫אומרים לנו את האמת‪ .‬האומנת המבוגרת שלנו‬ ‫רצה אחרינו‪" :‬בואו הביתה מהר!‪  ‬בית הספר ובית‬ ‫הכנסת בוער!"‪ .‬זה היה נורא מפחיד‪ .‬היינו צריכים‬ ‫להישאר בבית‪ .‬עזרנו לאימא לארוז מזוודות‬ ‫למקרה שנצטרך לצאת‪ .‬בחרנו נעליים‪ .‬אחותי בת‬ ‫ה‪ 7-‬לא הייתה בעניינים‪ .‬אחי בן ה‪ 13-‬למד בבית‪-‬‬ ‫ספר נוצרי עד שנת ‪ ,1937‬ולא התחלק איתנו‬ ‫במחשבות שלו‪  .‬פעם קיבל כדור שלג בראשו‪.‬‬ ‫ילדים מבינים דברים בצורה אחרת‪ .‬וכך‪ ,‬שמחנו‬ ‫‪18‬‬

‫שאנחנו לא צריכים ללכת לבית‪-‬הספר‪ ,‬כי הוא‬ ‫נשרף‪ .‬אנחנו‪ ,‬ז"א אני וחברתי‪ ,‬שהייתה קרובת‬ ‫משפחה רחוקה‪ ,‬היינו בקשר כל הזמן‪ .‬חשבנו‬ ‫לתומנו שעוד מעט יבוא המשיח‪ .‬השמחה על‬ ‫שאיננו צריכים ללכת לבית‪-‬הספר לא ארכה זמן‬ ‫רב‪ .‬כעת נאלצנו ללכת לבית‪-‬הספר הליבראלי ‪-‬‬ ‫ורבנו עם התלמידים שם‪.‬‬ ‫"בקריסטל‪-‬נכט הם שברו את הזכוכיות בחנויות‪,‬‬ ‫והחלו לאסור אנשים‪ :‬גברים עד גיל ‪ .!60‬אבא חשב‬ ‫שכדאי שיסתתר בבית (אולי בבית השימוש)‪,‬‬ ‫אבל אימא אמרה שלא כדאי‪ .‬הגסטאפו בא‪'  .‬אל‬ ‫תיקח כלום!‪  ‬תיכף תחזור!'‪ .‬שבועיים לא שמענו‬ ‫ממנו דבר‪ .‬החברים הלא‪-‬יהודיים נטשו אותנו‪,‬‬ ‫פרט לחברה קומוניסטית‪ ,‬ששמרה על קשר‪.‬‬ ‫כעבור שבועיים קיבלנו גלויה מודפסת מאבא‪:‬‬ ‫'אני פה (בוכנוואלד)‪ .‬אני בסדר‪ .‬אין טעם לפנות‬ ‫לפקידים המקומיים!' ‪ -‬ומתח קו מתחת‪ .‬זה‬ ‫מאד הפחיד אותנו‪ .‬מה יהיה איתו?‪ ‬למה התכוון‬ ‫בגלויה?‪ .‬האם היה זה סימן לאימא שתפנה‬ ‫למישהו?‪ .‬הסתבר שנלקח תחילה לווימאר‬ ‫ומשם‪ ,‬במקום לאושוויץ‪ ,‬נשלח לבוכנוואלד‪ .‬עוד‬ ‫התברר שהיהודים נלקחו לבוכנוואלד ולדכאו‬ ‫ללא כוונה להרוג אותם‪ ,‬רק לענות אותם‪  :‬לעמוד‬ ‫בלי לשתות‪ .‬היו שמתו‪ .‬הכוונה הייתה שיעזבו‬ ‫את גרמניה‪ .‬ואכן נתנו אז לאנשים לעזוב‪  .‬גם את‬ ‫האוסט‪-‬יודן ניסו להוציא חזרה לפולניה‪ .‬אנשים‬ ‫נתקעו על הגבול‪ .‬אבא נסע במכונית כדי לאסוף‬ ‫אותם‪  .‬‬ ‫"מאוחר יותר התברר שאבא באמת התכוון‬ ‫שאימא אמנם תפנה לקונסוליה האמריקאית‪ .‬היו‬ ‫לנו קרובים בארה"ב‪ :‬אחות אבא ובעלה היגרו‬ ‫לשם כבר ב‪ ,1929-‬כי ידעו‪ .‬הדוד היה מטאורולוג‪,‬‬ ‫וידיד של אלברט איינשטיין‪ .‬הם הזמינו אותנו‬ ‫לבוא לארה"ב‪ .‬אבא הגיע לביקור בארץ‪-‬ישראל‬ ‫ב‪ .1936-‬הוא חזר‪ ,‬כי קרוב המשפחה רצה‬ ‫שיעבור לארה"ב ולא יעלה לא"י‪ ,‬עם משפחתו‪ .‬‬ ‫לאחר כעשרים שנה חזרה ועלתה כל המשפחה‪,‬‬ ‫כאשר אני הייתי החלוצה והגעתי כבר ב‪  .1950-‬‬ ‫למרות שאבא היה שומר מצוות‪ ,‬הוא לא האמין‬ ‫שנושאי התרבות הגרמנית יעשו להם משהו‬ ‫שכזה‪  ...‬ליל הבדולח‪ ‬היה פחות מפחיד ממה‬

‫שבא אחר‪-‬כך‪ .‬המתח והדאגה‪ :‬מתי אבא יחזור?‬ ‫איך הוא ישן כל הזמן באותם הבגדים?‪ .‬שלושה‬ ‫שבועות עברו עד שאבא חזר‪ .‬יש תמונות‪.‬‬ ‫"איזה בגדים!‪  .‬כשחזר רק ביקש שאכין דלי‬ ‫מים‪ ,‬כדי שיוכל לשטוף את עצמו‪ .‬אבא לא‬ ‫סיפר כלום‪ .‬אמרו להם שאם ידברו‪ ,‬תשיג אותם‬ ‫הזרוע הארוכה של הגסטאפו‪ .‬גם בארה"ב הוא‬ ‫לא דיבר‪ .‬זמן רב היו לו עוד חלומות בעתה‬ ‫בלילה‪ .‬לאחר זמן הוא כתב מאמר‪ ,‬בו ציין‬ ‫שמה שליווה אותו כל הזמן הייתה הצעקה‬ ‫שלי‪ ,‬כשלקחו אותו‪  .‬אני לא זוכרת את זה‪  .‬‬ ‫אבא עזר מאד לאנשים‪ ,‬ויצר אצלם אמון‪ .‬‬ ‫"אנשים שהכיר בבוכנוואלד‪ ,‬הביאו לו ספר‬ ‫תורה מפוקסשטדט‪ ,‬לו היה כתר מגולף מעץ‪ .‬בין‬ ‫היהודים היה כל הזמן קשר טלפוני"‪  .‬להרבה‬ ‫משפחות בקהילה היה כבר טלפון‪ .‬עד לרגע‬ ‫האחרון ליציאתנו‪ ,‬לא היתה ודאות האם יתנו לנו‬ ‫לעזוב‪ .‬גרנו ליד המשטרה‪ ,‬אך הם לא אמרו לנו‬ ‫דבר‪  .‬למי שהייתה ויזה לארה"ב‪ ,‬שוחרר והורשה‬ ‫לצאת‪ .‬לבסוף האישור התקבל‪ ,‬ובתחילת מרץ‬ ‫‪ 1939‬נסענו ברכבת להמבורג‪  .‬שם עלינו לאוניה‬ ‫סנט‪-‬לואיס‪ .‬זו הייתה ההפלגה האחרונה של‬ ‫האוניה לניו‪-‬יורק‪.‬‬ ‫"בהפלגה הבאה‪ ,‬כבר לא נתנו ליהודים לרדת‬ ‫בשום מקום‪ ,‬והאוניה חזרה להמבורג‪ .‬התייחסו‬ ‫אלינו יפה מאד‪ .‬נהנינו‪  ,‬בעוד שההורים הקיאו‪.‬‬ ‫אני נזכרת שבבוקר קיבלנו לשתות מיץ של‬ ‫כרוב חמוץ‪ .‬חוויה נוספת נחרתה מההפלגה אצל‬ ‫אחותי‪ .‬יום הולדתה חל בעת ההפלגה‪ .‬היינו כולנו‬ ‫יחד‪ ,‬כולל סבא וסבתא‪ .‬והנה‪ ,‬סבתא לא שכחה‬ ‫את התאריך ונתנה לאחותי מתנה‪ :‬שטריק‪-‬נאדל‬ ‫(מסרגה ‪ .)stricknadel‬לאחר כשבועיים‪ ,‬ירדנו‬ ‫בניו‪-‬יורק‪ .‬הסתבר שגם ידיד המשפחה (יהודי‪,‬‬ ‫כנראה) שהיה מושל מדינת אילינוי‪ ,‬עזר מאד‬ ‫בהשגת האף‪-‬אי‪-‬דיוויד‪ ,‬הוא האישור המיוחל‪.‬‬ ‫"האמת? כל התקופה הזאת לא נכנסת לרגשות‬ ‫שלי‪ .‬זה לא היה הלילה המיוחד הזה‪ .‬בידיעה‬ ‫זה היה נורא מפחיד‪ .‬התקופה שלאחר‪ ‬ליל‬ ‫הבדולח‪ ‬היתה מלאת מתח‪ ".‬‬ ‫הביאה לדפוס ד"ר מירי שטיינהרדט‬

‫‪ 75‬שנה לליל הבדולח‬ ‫אנטישמיות בגרמניה‬

‫כל גרמני שישי מסכים למשפט‪:‬‬ ‫"ליהודים יש השפעה רבה מדי בגרמניה"‬ ‫משרד הפנים הגרמני פרסם בשנת ‪ 2012‬סקר מקיף שנועד לזהות ולאפיין מגמות אנטישמיות בגרמניה‪ .‬התוצאות‬ ‫עגומות‪ .‬כל גרמני שישי מסכים למשפט‪" :‬ליהודים יש השפעה רבה מדי בגרמניה"‪ 40% .‬מתוכם הסכימו לאמירה‪" :‬לאור‬ ‫התנהגותם‪ ,‬היהודים אשמים ברדיפות כנגדם" ו‪ 91%-‬חושבים כי "יהודים רבים מנסים להרוויח מתקופת הרייך השלישי"‬ ‫| ארנון הקר |‬

‫ב‪ 4-‬בנובמבר ‪ 2008‬החליט הבונדסטאג הגרמני‬ ‫"לחזק את המאבק באנטישמיות ולקדם את‬ ‫החיים היהודיים בגרמניה"‪ .‬בהמשך להחלטה‬ ‫נדרשה הממשלה הפדראלית למנות צוות‬ ‫מומחים המורכב מאנשי מדע ואנשי מקצוע‪ ,‬על‬ ‫מנת שזה יערוך דוח על האנטישמיות בגרמניה‬ ‫וימליץ על הדרך בה יש לתכנן ולפתח תכניות‬ ‫למאבק באנטישמיות‪ .‬ב‪ 5-‬באוגוסט ‪ 2009‬הודיע‬ ‫שר הפנים דאז‪ ,‬ד"ר וולפגנג שויבלה לקבינט‬ ‫הפדראלי על הרכב ותחילת העבודה של ועדת‬ ‫המומחים העצמאית‪ .‬ממצאי הוועדה פורסמו‬ ‫בשנת ‪ .2012‬הדוח נעזר בסקרים שנערכו החל‬ ‫משנת ‪ ,2008‬בנוסף לסקרים שהוזמנו על ידי‬ ‫חברי הוועדה‪.‬‬ ‫הדוח מעריך כי למחנה הימין הקיצוני יש כיום‬ ‫‪ 26,000‬תומכים‪ ,‬בין אם הם מאוגדים בעמותות‪,‬‬ ‫במוסדות או בקבוצות תת תרבותיות‪ .‬ניתן‬ ‫לחלק אותם לשתי קבוצות מרכזיות‪ :‬הקבוצה‬ ‫"המתונה"‪ ,‬שמסיבות טקטיות משייכת את‬ ‫עצמה לדמוקרטיה ומאמינה כי כך תוכל להשפיע‬

‫בצורה טובה יותר על החברה‪ ,‬והקבוצה "הקשה"‪,‬‬ ‫אשר בבירור מביעה את דחייתה מהרפובליקה‬ ‫הפדראלית ומהחוקה שלה ותחום פעילותה‬ ‫נמצא בין פעולות חוקיות לבין פעולות אלימות‪.‬‬ ‫המגמה המרכזית של ארגונים אלה היא בדרך‬ ‫כלל ביטוי מוחשי של האנטישמיות‪.‬‬

‫עיקרי התוצאות‬ ‫כל גרמני שישי מסכים למשפט "ליהודים יש‬ ‫השפעה רבה מדי בגרמניה"‪ .‬מצד שני ‪ -‬יותר‬ ‫מ‪ 69%-‬הצהירו שהם שמחים שבשנת ‪2012‬‬ ‫חיים יותר יהודים בגרמניה היום‪ .‬למרות שניתן‬ ‫לזהות בהתבטאויות הנשאלים סימנים של‬ ‫אנטישמיות מסורתית‪ ,‬מתברר כי התופעה של‬ ‫"אנטישמיות משנית" ‪ -‬דהיינו ניסיון לעשות‬ ‫רלטיביזציה לשואה באמצעות האשמות‪,‬‬ ‫הכללות והשוואות בלתי הולמות ‪ -‬מתקיימת‬ ‫במידה רבה יותר‪ .‬כ‪ 49%-‬מהנשאלים טענו כי‬ ‫היהודים מנסים להרוויח מהעבר‪ ,‬ויותר משליש‬ ‫מהם סברו כי כתוצאה מהמדיניות הישראלית‬

‫כלפי הפלשתינאים "יש לאנשים משהו כנגד‬ ‫היהודים"‪ .‬הביקורת כלפי ישראל הופכת‬ ‫לביקורת על יהודים‪.‬‬ ‫הדברים עולים בבירור מסקר שנערך בשנת‬ ‫‪ ,2008‬אשר קובע כי ‪ 40%‬מהנשאלים הסכימו‬ ‫להשוואה של מדיניות ישראל כנגד הפלסטינאים‬ ‫לרדיפות בתקופה הנאציונל‪-‬סוציאליסטית כנגד‬ ‫היהודים‪ .‬יותר מחצי מסכימים כי ישראל מנהלת‬ ‫מלחמת השמדה כלפי העם הפלשתינאי‪ .‬יש‬ ‫לציין כי המונח "מלחמת השמדה"‪ ,‬אשר מאפיין‬ ‫בשנים האחרונות יותר ויותר את הפעילות‬ ‫הנאציונל‪-‬סוציאליסטית כלפי היהודים‪ ,‬איננו‬ ‫קשור אצל חלק מהנשאלים להיסטוריה של‬ ‫הנאצים‪ .‬הרעיון הוא כי הביקורת כלפי המדיניות‬ ‫של ישראל היא שיח טעון של טיהור‪ ,‬אשר‬ ‫עונה ספציפית על צרכים גרמניים (יחס קורבן‪-‬‬ ‫מקרבן)‪.‬‬ ‫באחוזים ניתן להציג את ההקשרים כך‪ :‬בין‬ ‫‪ 16.5%‬שהסכימו לאמירה כי "ליהודים יש יותר‬ ‫מדי השפעה" ‪ -‬היו ‪ 40%‬שהסכימו לאמירה‬ ‫"לאור התנהגותם‪ ,‬היהודים אשמים ברדיפות‬ ‫כנגדם"‪ ,‬ו‪ 91%-‬הסכימו לאמירה "יהודים רבים‬ ‫מנסים להרוויח מתקופת הרייך השלישי"‪.‬‬ ‫בהשוואה לכך הסכימו רק ‪ 12.6%‬מתוך כלל‬ ‫הנשאלים לאמירה כי "לאור התנהגותם היהודים‬ ‫אשמים ברדיפות שלהם"‪ ,‬ובהתאמה ‪39.5%‬‬ ‫מתוכם סבורים כי "יהודים רבים מנסים להרוויח‬ ‫מתקופת הרייך השלישי"‪ .‬בין ה‪ 57%-‬אשר‬ ‫מסכימים לאמירה כי "ישראל מנהלת מלחמת‬ ‫השמדה נגד הפלשתינאים"‪ ,‬מסכימים רק ‪23%‬‬ ‫לאמירה כי "ליהודים יש יותר מדי השפעה"‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬בעוד כל גרמני שישי מסכים‬ ‫לאמירות אנטישמיות מסורתיות‪ ,‬מתוכם כל‬ ‫גרמני רביעי מסכים לביקורת אנטישמית כלפי‬ ‫ישראל‪ .‬לשליש מבין אלה אשר מסכימים‬ ‫לשנאת יהודים בגלל מדיניות ישראל‪ ,‬מיוחסות‬ ‫עמדות אנטישמיות מסורתיות‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫הארכיון המקוון של‬ ‫התיאטרון היהודי בשואה‬ ‫החל מינואר ‪ 2014‬יעלה לרשת אתר‪ ,‬המוקדש כולו ליצירה היהודית בזמן השואה ולתיאטרון‬ ‫שעיסוקו בשואה מאז ועד ימינו‬ ‫| עמרי מריאן |‬ ‫אתר האינטרנט "אוסף תיאטרון השואה‬ ‫אונליין"‪ ,‬יעלה לאוויר במתכונתו המלאה‬ ‫בתחילת ‪ .2014‬הפרויקט הושק בחודש ינואר‬ ‫‪ 2012‬בבית ועידת ונזה בברלין‪ ,‬וכרגע פועל‬ ‫כפיילוט‪ .‬זהו פרויקט ראשוני ויחיד במינו‪,‬‬ ‫המכיל מידע לא רק על עשרות מחזות שנכתבו‬ ‫בתקופת השואה בידי יהודים ומאות שהוצגו‬ ‫בגטאות ובמחנות‪ ,‬אלא גם על כל היצירות‬ ‫שנכתבו על השואה או במהלכה ‪ -‬מעליית‬ ‫הנאצים לשלטון ועד היום‪.‬‬

‫לוגו תיאטרון מקוון‬

‫את הפרויקט יזם ועורך החוקר ואיש‬ ‫התיאטרון מוטי סנדק‪ .‬במועצה האקדמית שלו‬ ‫חברים פרופ' גד קינר‪ ,‬ראש החוג לתיאטרון‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬וכן המחזאי יהושע‬ ‫סובול‪ ,‬הסופרת נאוה סמל‪ ,‬ד"ר מיכל גוברין‬ ‫והפרופסור דוד אלכסנדר‪.‬‬ ‫האוסף הינו המיזם הראשון מסוגו בעולם‬ ‫אשר מרכז תחת קורת גג אחת את כל‬ ‫החומרים הפזורים בארכיונים‪ ,‬מוזיאונים‬ ‫לשואה ואוספים ברחבי העולם והופך אותם‬ ‫לנגישים לכול‪ .‬הוא גם חושף‪ ,‬לראשונה‪ ,‬את‬ ‫‪20‬‬

‫הפרק המדהים של מורשת התרבות היהודית‬ ‫שהשאירו אחריהם מאות יוצרי תיאטרון‪,‬‬ ‫מוסיקה‪ ,‬מחול‪ ,‬תיאטרוני בובות ואופרה‬ ‫שנכחדו בגטאות‪ ,‬במחנות ההשמדה ובמחנות‬ ‫העקורים‪.‬‬ ‫באוסף למעלה מאלף מחזות‪ ,‬אלפי יצירות‬ ‫מוסיקליות וסיפורי חיים של יוצרים שנמלטו‬ ‫מהצורר הנאצי ופתחו בקריירות מזהירות‬ ‫בארצות הברית וארץ ישראל‪ ,‬כמו גם של‬ ‫מאות יוצרים שנרצחו‪ .‬לצד אלה‪ ,‬אפשר‬ ‫למצוא באתר גם מחזות‪ ,‬ספרים‪ ,‬מאמרים‬ ‫אקדמיים‪ ,‬סרטים‪ ,‬כרזות‪ ,‬קבצי מוסיקה‪,‬‬ ‫תערוכות‪ ,‬מצגות וקישורים מפורטים לכל‬ ‫האוספים הפיזיים בעולם‪.‬‬ ‫חינוכית‬ ‫תכנית‬ ‫כולל‬ ‫הפרויקט‬ ‫אינטראקטיבית‪ ,‬אשר תאפשר הקניית לקחי‬ ‫השואה לדורות הבאים באמצעות לימוד מקרוב‬ ‫של חיי היוצרים במחנות‪ ,‬בגטאות ובמחנות‬ ‫העקורים‪ ,‬אשר לרגע לא הפסיקו ליצור‪ .‬כל‬ ‫אלה שרוחם לא נשברה‪ ,‬שכוח היצירה החזיק‬ ‫אותם בחיים ואפשר לחלקם לשרוד‪.‬‬ ‫בעזרת מנוע החיפוש שבאתר‪ ,‬ניתן יהיה‬ ‫לקרוא את תקצירי ההצגות‪ ,‬ללמוד על הרקע‬ ‫ההיסטורי שלהן ולעיין במסמכי ארכיון‬ ‫הקשורים אליהן‪ .‬חלק מהמחזות ניתן יהיה‬ ‫להדפיס ובהצגות אחרות ניתן יהיה לצפות ‪-‬‬ ‫כולל בקטעי ארכיון נדירים‪.‬‬ ‫לדברי סנדק‪" ,‬הפרויקט יוצא מנקודת הנחה‬ ‫שהנאצים לא הצליחו להשמיד את הרוח‬ ‫האנושית והיצירתית‪ .‬במקום להתמקד בכאב‬ ‫ובטראומה של השואה‪ ,‬אנחנו חוקרים את נכסי‬ ‫הרוח שלה‪ .‬למיטב ידיעתי‪ ,‬לא הייתה תופעה‬ ‫כזאת מעולם‪ ,‬שאנשים הקימו תיאטראות‬

‫וכתבו מחזות תוך כדי סבל על‪-‬אנושי‪ ,‬הרג‬ ‫ושחיטה"‪.‬‬

‫"האוסף הינו המיזם הראשון מסוגו‬ ‫בעולם אשר מרכז תחת קורת גג‬ ‫אחת את כל החומרים הפזורים‬ ‫בארכיונים‪ ,‬מוזיאונים לשואה‬ ‫ואוספים ברחבי העולם והופך‬ ‫אותם לנגישים לכול‪ .‬הוא גם חושף‪,‬‬ ‫לראשונה‪ ,‬את הפרק המדהים של‬ ‫מורשת התרבות היהודית שהשאירו‬ ‫אחריהם מאות יוצרי תיאטרון‪,‬‬ ‫מוסיקה‪ ,‬מחול‪ ,‬תיאטרוני בובות‬ ‫ואופרה שנכחדו בגטאות‪ ,‬מחנות‬ ‫ההשמדה ומחנות העקורים"‬ ‫התמיכה הראשונית בפרויקט התקבלה‬ ‫מוועידת התביעות‪ ,‬וכיום ‪ 30‬ארגונים וגופים‬ ‫תומכים בו ומשתפים עמו פעולה‪ .‬בין היתר‪,‬‬ ‫ארגון אונסק"ו‪ ,‬ארגון התיאטרון העולמי‪,‬‬ ‫יד‪-‬ושם‪ ,‬מוזיאון השואה בוושינגטון‪ ,‬מכון‬ ‫אירופה לשימור והפצת מורשת השואה‬ ‫בפראג‪/‬טרזין‪ ,‬מוזיאון בית טרזין בגבעת‬ ‫חיים‪ ,‬בית אנה פרנק באמסטרדם‪ ,‬הארכיון‬ ‫באקדמיה לאמנויות בברלין‪ ,‬המרכז לחקר‬ ‫יהדות הולנד באוניברסיטה העברית ומוזיאון‬ ‫בית לוחמי הגטאות‪ .‬לאחרונה הגישו מנהלי‬ ‫הפרויקט בקשה למימון גם ממשרד התרבות‪.‬‬ ‫כתובת אתר הפיילוט‪:‬‬ ‫‪www.jewish-theatre.org‬‬ ‫כתובת אתר התיאטרון היהודי‪:‬‬ ‫‪www.jewish-theatre.com‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫בארץ ובעולם‬

‫האופרה קיסר אטלנטיס‬ ‫מאת ויקטור אולמן ופטר קין‪.‬‬ ‫החזרות נערכו בטרזין (‪ )1943‬אך‬ ‫ההצגה לא הוצגה‪ .‬בתום החזרה‬ ‫הגנרלית המשתתפים והיוצרים‬ ‫נשלחו לתאי הגזים באושויץ‪,‬‬ ‫באוקטובר ‪.1944‬‬ ‫צילום‪ :‬האופרה של בוסטון‪2011 ,‬‬

‫תיאטרון יהודי ‪ -‬למרות הכול‬ ‫"עם תחילת העבודה‪ ,‬שאלתי את עצמי איך מתמודדים עם התהום האפלה הזו‪ ,‬עם התופעה המדהימה של‬ ‫אלפי אמנים ויוצרים יהודיים אשר לא פסקו ליצור עד נשמת אפם האחרונה"‬ ‫| מוטי סנדק* |‬ ‫במהלך עבודתי כמורה לתיאטרון שמתי‬ ‫לב שחסר מאגר מידע לימודי של תולדות‬ ‫התיאטרון היהודי‪ .‬זה נובע‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬ ‫מהאיסור של "לא תעשה לך כל פסל ומסכה"‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬אנו מכירים עיסוק יהודי כמו‬ ‫תיאטרלי בשני אופנים‪ :‬הכליזמר והבדחן‬ ‫בחתונה‪ ,‬וה"פורים‪-‬שפיל" שנוצר בהשראת‬ ‫מגילת אסתר מצד אחד ומן הצד השני‬ ‫בהשפעת הקומדיה דל‪-‬ארטה‪.‬‬ ‫הטקסט היחיד במקרא שאלוהים‪ ‬אינו מופיע‬ ‫בו הוא זה המדבר על המהפך שעובר עם‬ ‫ישראל ‪ -‬ממצב של "כמעט השמדה" על ידי‬ ‫המן הרשע אל הנס הגדול של הצלת עם ישראל‬ ‫בזכות חוכמתו של מרדכי היהודי‪ .‬בטקסטים‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו יציאת מצרים‪ ,‬שירת דבורה‪,‬‬

‫ההגדה של פסח ומתן תורה‪ ,‬מופיע האל כמו‬ ‫מפעיל הבובות בתיאטרון בובות המקדם את‬ ‫העלילה‪ .‬זה גם המוטו בתפיסת העולם שאותה‬ ‫מוביל פרופ' שמעון לוי במחקרו על התיאטרון‬ ‫התנכ"י‪" ,‬התנ"ך כספר בימוי"‪.‬‬ ‫אם אכן נישען על הנחה זו‪ ,‬נמצא כי על אף‬ ‫שהמסורת היהודית אוסרת לקיים תיאטרון ‪-‬‬ ‫בכל זאת צמח תיאטרון יהודי‪ .‬החל ביחזקאל‬ ‫הטרגיקון שכתב במאה השנייה לפני הספירה‬ ‫באלכסנדריה שבמצרים את "יציאת מצרים";‬ ‫דרך יהודה סומו האיטלקי (‪ )1527-1592‬שחיבר‬ ‫את המחזה העברי הראשון "צחות בדיחותא‬ ‫דקידושין"; ובטולדו שבספרד ‪ -‬דה רוחס‬ ‫והמחזה סלסטינה (‪ .)1499‬משם אנו קופצים‬ ‫‪ 350‬שנה קדימה‪ ,‬לתיאטרון היידיש המקצועי‬

‫הראשון שהחל לפעול בסוף המאה ה‪ 19-‬בעיר‬ ‫יאסי ברומניה‪ ,‬ביוזמתו של אברהם גולדפאדן‬ ‫(‪ .)1840-1908‬גרעין זה הצמיח את גל המהגרים‬ ‫של אמני תיאטרון היידיש‪ ,‬שהיגרו בתחילת‬ ‫המאה העשרים לארצות הברית וייצרו את‬ ‫תעשיית מחזות הזמר בברודווי‪.‬‬ ‫כאשר מותחים קו בין נקודות אלה‪ ,‬מגלים‬ ‫סאגה מופלאה של יצירה תיאטרונית תוססת‬ ‫של התיאטרון היהודי‪ ,‬המתפתחת במקביל‪ ‬‬ ‫לתיאטרון העולמי‪ .‬ויש גם נקודות השקה‬ ‫מאוד מעניינות‪ .‬למשל‪ ,‬העובדה שיהודה‬ ‫סומו האיטלקי הגיע עם להקת השחקנים שלו‬ ‫לאנגליה‪ ,‬שם נפגש עם שייקספיר והשניים‬ ‫אף ערכו סדנא משותפת‪ .‬הבנתי שהסיפור‬ ‫המופלא הזה חייב לבוא לידי ביטוי באופן‬ ‫המשך מעמוד ‪22‬‬

‫‪21‬‬

‫הנצחה ותודעה‬ ‫ובעולם‬ ‫תיאטרון‪,‬‬ ‫בארץ‬ ‫שיאפשר למצוא תחת קורת גג אחת את‬ ‫האספקלריה המופלאה של התיאטרון היהודי‪.‬‬ ‫לצורך זה הוקם לפני ‪ 10‬שנים אתר התיאטרון‬

‫המשך מעמוד ‪21‬‬

‫ההצגה או למחרת‪ ,‬אחרי החזרה הבאה‪ ,‬תישלח‬ ‫בטרנספורט ייבוא לאושוויץ או לבירקנאו‪.‬‬

‫ומאחורי הקלעים – הקורבנות‬ ‫עם תחילת העבודה על אוסף תיאטרון השואה‪,‬‬ ‫שאלתי את עצמי איך מתמודדים עם התהום‬ ‫האפלה הזו‪ .‬חיפשתי נקודת אחיזה‪ .‬התקשרתי‬ ‫למנכ"ל בית ועידת ונזה בברלין והצעתי לו‬

‫הצגה של אגודת הקולטורבונד ברלין (‪ )1933-1941‬בניהולו‬ ‫של קורט סינגר‬

‫‪,All‬‬

‫היהודי העולמי ‪-‬‬ ‫בסיוע הסוכנות היהודית‪.‬‬ ‫תוך זמן קצר מיום השקתו‪ ,‬הפך האתר‬ ‫לפלטפורמה‪ ‬המובילה‪ ‬בעולם‪ ,‬אם לא היחידה‪,‬‬ ‫בתחום המחקר והיצירה של התרבות היהודית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2006‬הוקם המכון הבינלאומי לקידום‬ ‫תרבות יהודית וישראלית (ע"ר)‪ ,‬אשר מנהל‬ ‫את האתר בפועל‪ .‬השימוש הרב שנעשה באתר‬ ‫הוא עדות ניצחת לצורך בקיומו ‪ -‬עם מאה‬ ‫וחמישים אלף כניסות בשבוע והמקום הראשון‬ ‫במנוע החיפוש של גוגל‪ .‬הוא מכיל‪ ,‬בין היתר‪,‬‬ ‫קטלוג של ‪ 2,000‬מחזות יהודיים וישראליים‪,‬‬ ‫כחלק מספריית המשאבים הדיגיטלית שלנו‪,‬‬ ‫הכוללת מעל‪ 10,000 ‬ספרים‪ ,‬סרטים‪ ,‬כתבי עת‪,‬‬ ‫מאמרים אקדמיים וקישורי אינטרנט‪.‬‬ ‫אתר זה שימש כמקפצה לשלב השני‪- ‬‬ ‫מוזיאון מקוון של התיאטרון היהודי‪ ,‬אשר‬ ‫חולק לעשרה אוספים‪ .‬התחלנו בקטלוג‬ ‫והקמת שני אוספים ראשונים‪ :‬אוסף תיאטרון‬ ‫השואה ואוסף תיאטרון ומוסיקה תנ"כית (כולל‬ ‫הברית החדשה)‪ .‬כבר מהחומרים בפיילוט של‬ ‫הפעילות התרבותית בטרזין‪ ,‬אפשר ללמוד‬ ‫על תופעה מדהימה‪ :‬אנשים שהגיעו לסף‬ ‫תהום‪ ,‬רגע לפני המוות‪ ,‬ממשיכים ליצור‪,‬‬ ‫מנהלים חזרות על אופרה והולכים לשמוע‬ ‫קונצרט‪ ,‬קברט או הצגה‪ ,‬שומעים הרצאות‬ ‫על מדע‪ ,‬פילוסופיה ופסיכולוגיה‪ ,‬עוסקים‬ ‫בציור ופיסול ומוציאים עיתוני ילדים‪ .‬כמובן‬ ‫שהתרחשה פעילות תרבותית בעשרות מחנות‬ ‫וגטאות אחרים‪ ,‬כאשר אתה לא יודע אם אחרי‬ ‫‪About Jewish Theatre‬‬

‫‪22‬‬

‫גירסה מודרנית בתיאטרון ברקלי ארה"ב של "ברונדיבר"‪,‬‬ ‫אופרת הילדים שהועלתה בטרזין בספטמבר ‪ ,194‬מאת‬ ‫הנס קראסה והויפמנסטר‪ ,‬וצולמה בסרט התעמולה‬ ‫הנאצי‬

‫לקיים את טקס ההשקה בחדר של ועידת ונזה‬ ‫ביום ‪ 20‬בינואר ‪ 2012‬לציון ‪ 70‬שנה לוועידה ‪-‬‬ ‫תחת הכותרת "אי אפשר להשמיד את רוח האדם‬ ‫והיצירתיות"‪ .‬למחרת קיבלתי מכתב הזמנה‬ ‫לקיים את האירוע שיכלול שבוע של אירועי‬ ‫תרבות והנצחה ומסיבת עיתונאים‪.‬‬

‫"הבנתי שהסיפור המופלא‬ ‫הזה חייב לבוא לידי ביטוי‬ ‫באופן שיאפשר למצוא‬ ‫תחת קורת גג אחת את‬ ‫האספקלריה המופלאה של‬ ‫התיאטרון היהודי‪ .‬תוך זמן‬ ‫קצר מיום השקתו‪ ,‬הפך האתר‬ ‫לפלטפורמה‪ ‬המובילה‪ ‬בעולם‪,‬‬ ‫אם לא היחידה‪ ,‬בתחום המחקר‬ ‫והיצירה של התרבות היהודית"‬ ‫ב‪ 20-‬בינואר ‪ 1942‬בשעה ‪ 12:00‬בצהריים‬ ‫התכנסו בווילה ונזה בפאתי ברלין חמישה‪-‬‬ ‫עשר בכירי הרייך בראשות היידריך‪ .‬סגן אלוף‬ ‫אדולף אייכמן שימש כמזכיר הישיבה‪ ,‬ורשם‬ ‫את הפרוטוקול בו הוחלט בין היתר‪" :‬המשימה‬

‫בנות הקברט במחנה וסטרבורק בהולנד (‪)1942-1944‬‬ ‫בבימויו של מקס ארליך‬

‫נועדה לטהר מיהודים את מרחב המחיה הגרמני‬ ‫על בסיס חוקי‪ .‬במהלך הפתרון הסופי הזה של‬ ‫השאלה היהודית באירופה‪ ,‬באים בחשבון כ‪11-‬‬ ‫מיליון יהודים המחולקים לארצותיהם השונות‬ ‫על פי רשימה מפורטת בעמוד ‪ 6‬בפרוטוקול"‪.‬‬ ‫האגם בחוץ היה שקט וחלק כראי‪.‬‬ ‫ב‪ 19-‬בינואר ‪ 2012‬בשעה ‪ 11:00‬בבוקר‪ ,‬בדיוק ‪70‬‬ ‫שנה אחרי (פחות יום) אותה ישיבה מצמררת‪ ,‬הגעתי‬ ‫לווילה ונזה בפאתי ברלין‪ ,‬אל אותו חדר ממש‪ ,‬יחד‬ ‫עם שותפיי ליוזמת אוסף תיאטרון השואה אונליין‪:‬‬ ‫פרופ' גד קינר‪ ,‬יו"ר מועצת המערכת האקדמית;‬

‫מתוך סרטו של אנדזה' ויידה‪ ,‬קורצ'אק (‪)1990‬‬

‫מרק איילנברג‪ ,‬מנהל פיתוח אסטרטגיה וקשרים‬ ‫בינלאומיים; ומנכ"ל המכון האירופי למורשת‬ ‫השואה בטרזין‪ ,‬ד"ר ירוסלב סונקה‪.‬‬ ‫עם סיום הטקס ב"חדר הוועידה"‪ ,‬כשעל הקיר‬ ‫תלויות ‪ 15‬תמונות ממוסגרות של ‪ 15‬חברי‬ ‫הצמרת הנאצית‪ ,‬ירדנו במעלית ספונת העץ‬ ‫עם המראות סביב‪ .‬מנהל וילה ונזה לחש באוזני‪:‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫"בדיוק במקום בו אנחנו עומדים עכשיו‪ ,‬במעלית‬ ‫הזו‪ ,‬עמדו אייכמן והיידריך לפני ‪ 70‬שנה"‪ .‬יצאנו‬ ‫החוצה לאוויר הקר של ברלין‪ .‬האגם היה שקט‬ ‫וחלק כראי‪ .‬הגעתי למלון ולא יכולתי להירדם‬ ‫עד עלות השחר‪.‬‬

‫התיאטרון בגטו ורשה (‪ .)1940‬בגטו פעלו חמש להקות תיאטרון מקצועיות ועשרות להקות חובבים‬

‫"דגל נולד"‪ ,‬ניו יורק (‪ )1946‬בהפקת פיטר ברגסון‪,‬‬ ‫בהשתתפות‪ :‬צילה אדלר‪ ,‬פול מוני ומרלון ברנדו בתפקידו‬ ‫הבימתי הראשון‪ .‬מופע התרמה מאת בן הכט לטובת‬ ‫העלאת ניצולי שואה לארץ ישראל‪.‬‬

‫הייתה אז התופעה המדהימה של אלפי אמנים‬ ‫ויוצרים יהודיים‪ ,‬אשר לא פסקו ליצור עד‬ ‫נשמת אפם האחרונה‪ .‬בתחילה הוקם בברלין‬ ‫ה"קולטור‪-‬בונד" (ארגון התרבות היהודית של‬ ‫יהודים המציגים לפני יהודים‪ ,‬אשר כלל כ‪1200-‬‬

‫יוצרים‪ ,‬תזמורות‪ ,‬אמנים וכד'‪ ,‬בניהולו של קורט‬ ‫סינגר)‪ ,‬שהתפשט משם לאמסטרדם ולארצות‬ ‫אחרות במרכז אירופה‪ .‬היו אלה התיאטרון בגטו‬ ‫וילנה; תיאטרונים‪ ,‬קברטים‪ ,‬אופרות ותזמורות‬ ‫בגטו טרזין; תזמורת הנשים באושוויץ;‬ ‫זמרי הרחוב והקברטים בגטו ורשה ולודז';‬

‫משימה אצילית‬ ‫"זהו ציווי מוסרי ללמד ולזכור את השואה ואת המסורת המשגשגת ומלאת החיים של‬ ‫הקהילות היהודיות באירופה לפני מלחמת העולם השנייה‪ .‬בל נשכח שהמשטר הנאצי‬ ‫לא רק פעל להשמדת העם היהודי אלא ביקש גם למחוק כליל כל זכר לתרבות העשירה‬ ‫שלו ולתרומתה העצומה לאנושות כולה‪ .‬אל מול איום ההשמדה‪ ,‬אמנים יהודים כמו גם‬ ‫אנשים רגילים הפגינו אומץ וגדלות‪-‬רוח יוצאי דופן בכך שהמשיכו לבטא את רגשותיהם‬ ‫וחוויותיהם בכתב ובאמצעות אמנויות המופע השונות‪.‬‬ ‫בזמן שאחרוני הניצולים והעדים של אותם זמנים איומים עוברים מן העולם‪ ,‬עלינו‬ ‫להבטיח שהמורשת של אלו שנספו ממשיכה לעבור הלאה אל הדורות הבאים‪ .‬בעוד‬ ‫שרידי החיים היהודיים‪ ,‬טרום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬נופלים אל תהום הנשייה‪ ,‬החינוך‬ ‫והתרבות הופכים חיוניים במלאכת שימור הזיכרון ובמתן האפשרות עבור הדורות‬ ‫הבאים ללמוד מן העבר‪.‬‬ ‫במסגרת המשימה האצילית הזו‪ ,‬לתיאטרון ולאמנויות הבמה יש פוטנציאל ייחודי‬ ‫בתרגום עובדות היסטוריות ותחושות אנושיות לשפה הבינלאומית של היצירתיות‪.‬‬ ‫אוסף תיאטרון השואה המקוון (‪,)The Holocaust Theatre Online Collection‬‬ ‫שהושק על ידי ‪ ,All About Jewish Theatre‬יעניק לקהילה הגלובלית גישה רחבה יותר‬ ‫לחלק יקר במורשת היהודית‪ .‬אונסק"ו מצדיעה ליוזמה החדשנית הזו‪ ,‬שחורטת על דגלה‬ ‫את ניצחון האמנות והיצירתיות על פני השנאה‪ ,‬ההרס ורצח העם ‪ -‬ובכך מצליחה לבסס‬ ‫קשרים מתמשכים בין העבר‪ ,‬ההווה והעתיד"‪.‬‬ ‫אירינה בוקובה‪ ,‬מנכלי"ת מטה אונסק"ו‪ ,‬פריס‬

‫תיאטרון קאצט‪ .‬פעל במחנות‪ ,‬ובמחנות העקורים‬ ‫בפולין וגרמניה ‪ 1939-1947‬בניהולו של סמי פדר‬

‫והקונצרטים‪ ,‬ההרצאות‪ ,‬האופרות בצריפים‪,‬‬ ‫בעליות הגג ובחצרות‪ ,‬שלאחר יום עבודה מתיש‬ ‫לא פסקו‪ .‬והיה גם תיאטרון הגמדים של משפחת‬ ‫אוביץ מטרנסילבניה‪ ,‬שזכה לפופולאריות ברחבי‬ ‫אירופה‪ ,‬אך בני המשפחה נבחרו כאובייקטים‬ ‫לניסויים השטניים של מנגלה‪.‬‬

‫המשך בעמוד ‪24‬‬

‫‪23‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫מוסיקה אלוהית בגיהינום‪ .‬קריקטורה של מירקו טומה‪,‬‬ ‫ניצול מטרזין‬

‫המשך מעמוד ‪23‬‬

‫מהיבטיה השונים‪ :‬הזיכרון‪ ,‬האנטישמיות‪,‬‬ ‫הגירוש‪ ,‬ההתקוממות‪ ,‬צעדות המוות‪ ,‬מחנות‬ ‫העבודה והכפייה והחיסול במשרפות הגז‪ .‬היא‬ ‫לא נחקרה‪ ,‬עד היום‪ ,‬מן ההיבט הפסיכו‪-‬דרמטי‪.‬‬ ‫כיצד נעשה שימוש באמצעים תיאטרליים‬ ‫לכיבוש השלטון‪ ,‬להרבות סבל‪ ,‬זוועה והשמדה‬ ‫המונית‪ .‬כיצד נעשה שימוש במסכה‪ ,‬באיפור‬ ‫ובהעמדת הפנים לביצוע מושלם של חיסול‬ ‫העם היהודי‪ ,‬רוחו ותרבותו‪ .‬לאחר רדת המסך‬ ‫במאי ‪ 1945‬לא קמו הקורבנות‪ ,‬לא הסירו את‬ ‫האיפור‪ ,‬לא חזרו אל ארץ החיים‪ .‬זו הייתה‬ ‫ההצגה האחרונה שלהם‪ .‬הם קיבלו כרטיס‬ ‫לכיוון אחד‪.‬‬ ‫ביומנו מתאר יאנוש קורצ'אק אפיזודה‬ ‫שולית שהתרחשה בחנות בגטו ורשה ובה קונה‬ ‫מתרעמת על החנוונית‪" .‬גברתי"‪ ,‬עונה החנוונית‪,‬‬ ‫"אין זו סחורה ואין זו חנות‪ ,‬את לא לקוחה ואני‬

‫"עם תחילת העבודה על אוסף‬ ‫תיאטרון השואה‪ ,‬שאלתי את‬ ‫עצמי איך מתמודדים עם התהום‬ ‫האפלה הזו‪ .‬חיפשתי נקודת אחיזה‪.‬‬ ‫התקשרתי למנכ"ל בית ועידת‬ ‫ונזה בברלין והצעתי לו לקיים את‬ ‫טקס ההשקה בחדר של ועידת‬ ‫ונזה ביום ‪ 20‬בינואר ‪ 2012‬לציון ‪70‬‬ ‫שנה לוועידה ‪ -‬תחת הכותרת "אי‬ ‫אפשר להשמיד את רוח האדם‬ ‫והיצירתיות"‪ .‬למחרת קיבלתי‬ ‫מכתב הזמנה לקיים את האירוע‬ ‫שיכלול שבוע של אירועי תרבות‬ ‫והנצחה ומסיבת עיתונאים"‬ ‫"הפשיסטים יכולים להרוג אותנו‪ .‬זה קל‪ .‬אבל‬ ‫אנחנו פה בגטו הוכחנו שבדבר העיקרי הם‬ ‫נכשלו‪ :‬הם לא הצליחו לשלול מאתנו את צלם‬ ‫האדם‪ .‬את השאיפה לרוחני‪ ,‬לאמת‪ ,‬לטוב וליפה‪.‬‬ ‫הם אסרו עלינו להכניס פרחים לגטו‪ ,‬ואנחנו‬ ‫מגישים‪ ‬איש לרעהו עלי שלכת‪ ,‬אולי אלה הם‬ ‫הפרחים הכי יפים שבני אדם הגישו מימיהם"‪.‬‬ ‫בין שני הטקסטים האלה‪ ,‬המסמלים את‬ ‫הייאוש והתקווה‪ ,‬שהם טיפות בים ספרות‬ ‫השואה‪ ,‬אנו מנגישים באמצעות האינטרנט‬ ‫באוסף תיאטרון השואה אונליין למעלה‬ ‫מ‪ 1,500-‬מחזות שנכתבו והוצגו לפני השואה‪,‬‬ ‫במחנות ומאז ‪ 1945‬ועד היום‪ ,‬לצד סיפורי חיים‬ ‫של מאות יוצרים שנכחדו‪ ,‬ספרים‪ ,‬מאמרים‪,‬‬ ‫מחקרים‪ ,‬סרטים ופרויקטים חינוכיים‪.‬‬

‫בין ייאוש לתקווה‬ ‫שיאה של הדרמה המקאברית התרחשה‬ ‫בטרזין‪ ,‬כאשר הנאצים החליטו לצלם סרט‬ ‫תעמולה עבור הצלב האדום‪ ,‬אשר יציג את טרזין‬ ‫כ"עיר לדוגמא" שהפיהרר מעניק ליהודים‪ .‬עיר‬ ‫שבה מתנהלים לכאורה חיי תרבות תוססים‪.‬‬ ‫קורט גרון‪ ,‬מבכירי שחקני ובימאי התיאטרון‬ ‫והקולנוע בברלין ואמסטרדם‪" ,‬הוזמן" לביים‬ ‫את הסרט‪ .‬בתום הצילומים נשלח גם הוא‪ ,‬יחד‬ ‫עם "שחקניו" מהמחנה‪ ,‬לאושוויץ ‪.‬‬

‫"השואה לא נחקרה‪ ,‬עד היום‪ ,‬מן‬ ‫ההיבט הפסיכו‪-‬דרמטי‪ .‬כיצד נעשה‬ ‫שימוש באמצעים תיאטרליים‬ ‫לכיבוש השלטון‪ ,‬להרבות סבל‪,‬‬ ‫זוועה והשמדה המונית‪ .‬כיצד נעשה‬ ‫שימוש במסכה‪ ,‬באיפור ובהעמדת‬ ‫הפנים לביצוע מושלם של חיסול‬ ‫העם היהודי‪ ,‬רוחו ותרבותו"‬

‫קורט גרון‪ ,‬שחקן ובמאי תיאטרון וקולנוע גרמני (‪1897-‬‬ ‫‪ .)1944‬במאי הקברט קרוסל בטרזין‪ ,‬הופקד על בימוי סרט‬ ‫התעמולה "הפיהרר מעניק עיר ליהודים" עבור הצלב‬ ‫האדום‬

‫המנצח רפאל שכטר קיים בטרזין תזמורת‬ ‫ומקהלה עם ‪ 160‬משתתפים‪ ,‬אשר הופיעו עם‬ ‫"הרקוויאם" של ורדי‪ .‬המקהלה הלכה והידלדלה‬ ‫עד ל‪ 30-‬איש בטרם נשלחו כולם למשרפות‪.‬‬ ‫היצירה שימשה להם אמצעי של תקווה‪ ,‬קיום‪,‬‬ ‫התרסה ומרד‪.‬‬ ‫השואה נחקרה עד היום ברמה ההיסטורית‬

‫לא חנוונית‪ .‬אני כלל לא מוכרת לך ואת לא‬ ‫משלמת לי‪ ,‬כי הניירות הללו אינם כסף כלל‪.‬‬ ‫את אינך מפסידה ואני איני מרוויחה‪ .‬מי מרמה‬ ‫פה את מי היום ולמה לו כל זה? ‪ -‬אלא שצריך‬ ‫בינתיים לעשות משהו‪ ,‬לא?"‪.‬‬ ‫יהושע סובול ציטט במחזהו "גטו" מיומנו של‬ ‫הרמן קרוק בגטו וילנה את הפסקה המופלאה‪,‬‬

‫‪24‬‬

‫אחת המרטיטות לטעמי במחזאות השואה‪:‬‬

‫* הכותב הוא מנכ"ל המכון הבינלאומי לקידום‬ ‫תרבות יהודית וישראלית‪ ,‬חוקר התיאטרון‬ ‫היהודי‪ ,‬יוזם ועורך של אתר התיאטרון היהודי‬ ‫העולמי‪ ,‬ושל אוסף תיאטרון השואה אונליין‬

‫ובעולם‬ ‫בארץותודעה‬ ‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה‬ ‫בעלת הארמון מאת לאה גולדברג‪ ,‬הפקה‬ ‫ראשונה ביידיש בתיאטרון היידישפיל‬ ‫(‪)2012‬‬

‫מ"כצאן לטבח"‬ ‫ועד ה"יודו‪-‬נאצי"‬

‫סקירה וביקורת על השואה בדרמה העברית‬ ‫השואה היא מרכזית בחיינו לא רק כזיכרון של אירוע זוועתי‪ ,‬אלא כמשקפיים שדרכם ישראל חווה את עצמה בסכסוך‬ ‫לאומי מתמשך ובחברת מהגרים גועשת‪ ,‬על מתחיה השונים והמגוונים‪ .‬לכן השואה היא נושא שבא לידי ביטוי בתחומי‬ ‫תרבות ואמנות שונים‪ ,‬והתיאטרון בכלל זה‬ ‫| ד"ר נפתלי שם טוב* |‬ ‫השואה היא כבר מזמן סמן תרבותי‪ ,‬שעושים‬ ‫בו שימוש מזדמן לפי האידיאולוגיה או‬ ‫הפרובוקציה הדרושה מכל גווני הקשת‪ :‬החל‬ ‫באמירתו המערערת של ישעיהו ליבוביץ'‬ ‫בעקבות מלחמת לבנון הראשונה כנגד‬ ‫התנהלות צה"ל כ"יודו‪-‬נאצי"‪ ,‬דרך אמירות‬ ‫מהצד הנגדי שהקו הירוק הוא "גבולות‬ ‫אושוויץ"‪ ,‬וכלה בענידת טלאי כתום והרמת‬ ‫ידיים על ידי מתנחלים שפונו מרצועת עזה‪,‬‬ ‫תוך ציטוט של התמונה המפורסמת של הילד‬ ‫מגטו ורשה‪.‬‬ ‫אל אלה מצטרפים שימוש היתר בכינויי גנאי‪,‬‬ ‫כמו נאצי‪ /‬אנטישמי‪ /‬היטלר‪ /‬אייכמן וכיוצא‬ ‫באלה‪ ,‬שבהם מתארים חרדים את ההתנגדות‬ ‫החילונית כלפיהם‪ ,‬והאמירה "אשכנאצי"‬ ‫מהצד המזרחי של המפה‪.‬‬

‫השואה היא כיום מטבע עובר לסוחר‪ ,‬כולל‬ ‫הטענה ש"השואה היא בלעדית וייחודית‬ ‫בהיסטוריה ולא ניתן להשוותה" וכו'‪ ,‬שבדרך‬ ‫כלל משתמשים בה בצדקנות כדי למנוע‬ ‫דיון על העוולות שישראל מחוללת במישורי‬ ‫חיים שונים‪ .‬לכן לא מפתיע שההיסטוריונית‬ ‫פניה עוז ציינה‪ ,‬בראיון עם קובי מידן‪,‬‬ ‫שכשהישראלים נדרשים לבחון את ההווה‬ ‫האקטואלי שלהם‪ ,‬הם לרוב משווים אותו‬ ‫לשואה ולא לשום תקופה היסטורית אחרת‪,‬‬ ‫מה שמלמד על עוצמתה בחינוך הישראלי‪.‬‬ ‫בכלל זה נמנים גם המסעות לפולין‪ ,‬המדגימים‬ ‫באופן חווייתי ומוחשי מאוד את הזוועה ‪ -‬רגע‬ ‫לפני שהנערים והנערות מתגייסים לצבא‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬מאז כינונה של מדינת ישראל נעשה‬ ‫שימוש אידיאולוגי בשואה הן להצדקת הקמת‬

‫המדינה והן כתפיסה השיפוטית של "כצאן‬ ‫לטבח"‪ ,‬תוך הדגשת הגבורה של המורדים‬ ‫והפרטיזנים‪ ,‬שתאמו את הדגם הצברי‪-‬גברי‬ ‫בנוסח יהודה המכבי‪ ,‬בר כוכבא‪ ,‬טרומפלדור‬ ‫ולוחמי תש"ח‪.‬‬ ‫המהדורה הראשונה של "השואה בדרמה‬ ‫העברית"‪ ,‬מאת בן עמי פיינגולד‪ ,‬יצאה בשנת‬ ‫‪ ,1989‬ולכן אין בה התייחסות להצגות ומופעים‬ ‫חשובים שעלו על הבמה בשני העשורים‬ ‫האחרונים‪ .‬המהדורה השנייה כוללת גם‬ ‫התייחסויות למופעים והצגות רבים שעלו‬ ‫מאז שנות התשעים ועד שנת ‪ ,2010‬העוסקים‬ ‫בשואה במינונים שונים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא מתייחס‬ ‫למחקרים חדשים שנעשו על השואה בכלל‪,‬‬ ‫ומחקרים על השואה ועל ביטויה על הבמה‬ ‫העברית בפרט‪ .‬זהו ספר השופע פרטים רבים‬ ‫המשך בעמוד ‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫ומשמש כמעין "ארכיון" של הצגות שואה‬ ‫שנשכחו משנות השלושים והארבעים‪ ,‬שנעשו‬ ‫כתגובות מיידיות לרדיפות ולזוועה‪ .‬הספר בנוי‬ ‫לפי ציר כרונולוגי ותמטי‪ ,‬כך שבכל פרק ופרק‬ ‫יש בדרך כלל ניתוח של הצגות מפתח מרכזיות‬ ‫המייצגות את תקופתן‪ .‬בחלק מהפרקים יש‬ ‫תוספות עדכניות ואף התווסף פרק (י"ג)‪ ,‬שרובו‬ ‫מוקדש להצגות שהועלו בשני העשורים‬ ‫האחרונים‪ .‬לצד הדיון בדרמה העברית ויחסה‬ ‫לשואה‪ ,‬המחבר משווה ומתייחס גם למחזות‬ ‫בשפות זרות (בעיקר בגרמנית‪ ,‬צרפתית‬ ‫ואנגלית)‪ ,‬ובכך מעניק תמונה רחבה יותר‬ ‫להבנת התופעה‪.‬‬ ‫פיינגולד מאתר שלוש מגמות מרכזיות‬ ‫בדרמה העברית ביחס לשואה‪ :‬גיבוש זהות‬ ‫ציונית; ערעור‪ ,‬ביקורת ואף אנלוגיה בין‬ ‫הציונות לאידיאולוגיה הנאצית; ומסחור‬ ‫ושיווק השואה כמותג מוכר‪.‬‬ ‫"בעבר‪ ,‬בשנות החמישים והשישים של‬ ‫המאה הקודמת‪ ,‬וגם לאחר מכן‪ ,‬היווה נושא‬ ‫השואה‪ ,‬על כל מה שהוא מייצג‪ ,‬גורם חשוב‬ ‫ומרכזי בגיבוש הקונסנזוס הלאומי והזיכרון‬ ‫הקולקטיבי‪ ]...[ .‬מסוף שנות השבעים ואילך‬ ‫מסתמנת מגמה נוספת שיש בה‪ ,‬לא אחת‪ ,‬גם‬ ‫כדי להציג סימני שאלה על זיקה אפשרית בין‬ ‫האתוס הציוני‪-‬ממלכתי לבין האידיאולוגיה‬ ‫הנאצית; או לחילופין‪ ,‬לנצל את השואה‬ ‫כ'תחבולה' יעילה לשיווק הצגה המזכירה‬ ‫אמנם את השואה‪ ,‬כרקע‪ ,‬כאסוציאציה [‪]...‬‬ ‫אבל אין בה‪ ,‬לגופו של עניין‪ ,‬התייחסות‬ ‫משמעותית ונוגעת לשואה עצמה על כל מה‬ ‫שהיא מייצגת ומסמלת" (עמ' ‪.)7‬‬

‫על ייצוג‪ ,‬שיפוט‬ ‫מוסרי ואידיאולוגיה‬ ‫בפרק השני‪ ,‬המחבר עוסק בשלוש סוגיות‬ ‫מרכזיות המדגימות את הבעייתיות של‬ ‫העלאת השואה על הבמה‪ .‬הסוגיה הראשונה‬ ‫שואלת על עצם האפשרות של ייצוג‬ ‫השואה וזוועותיה על הבמה‪ .‬דווקא הייצוג‬ ‫הריאליסטי‪-‬נטורליסטי חושף עד כמה הוא‬ ‫מגוחך כשמדובר באירוע מפלצתי‪ ,‬וכי סגנון‬ ‫שמתאים לייצוג של דרמה משפחתית נינוחה‬ ‫בסלון בורגני‪ ,‬אינו מתאים עוד לייצג תעשיית‬ ‫מוות‪ .‬לכן לא פעם נפילה ל"פח" הנטורליסטי‬ ‫מייצרת קיטש מלודרמטי‪ .‬על כן המתח שבין‬ ‫‪26‬‬

‫המשך מעמוד ‪25‬‬

‫האופרה "צחוק של עכברוש" (נאוה סמל)‪,‬‬ ‫הקאמרי (‪)2005‬‬

‫"המגמה המסחרית‪-‬שיווקית‬ ‫של מחזות שואה קיימת‬ ‫לרוב בזרם המרכזי‪ ,‬שבו‬ ‫השואה נשארת רק כרקע‬ ‫ואין בה עיסוק רציני ומעמיק‪,‬‬ ‫וכך אסטרטגיה זו מצליחה‬ ‫למתג את ההצגה כחשובה‬ ‫ומשמעותית‪ ,‬לעתים על גבול‬ ‫הקיטש‪ ,‬בלי להסתכן באמירה‬ ‫מורכבת שעלולה לחבל חלילה‬ ‫במכירת הכרטיסים"‬ ‫הדרמטי‪-‬תיאטרוני והמלאכותי בעיקרו לבין‬ ‫ההיסטורי‪-‬דוקומנטרי "האותנטי"‪ ,‬מצריך‬ ‫אסטרטגיות אחרות‪" :‬דווקא עיצוב אמנותי‪,‬‬ ‫שאולי אין בו התייחסות ישירה ואמינה לנושא‪,‬‬ ‫יש בו כדי למתן או לעקוף את אותה 'חירשות'‬ ‫ולאפשר לבני אדם לקלוט ולהפנים את העדות‬ ‫ההיסטורית מתוך רגישות ותבונה" (עמ' ‪.)28‬‬ ‫הסוגיה השנייה עוסקת בשאלת השיפוטיות‬ ‫המוסרית‪ .‬כיצד לייצג את הקורבן היהודי ‪-‬‬ ‫"כצאן לטבח"‪ ,‬כ"פרטיזן מורד"‪ ,‬או לחילופין‬ ‫כ"יודנרט משתף פעולה"‪ .‬שאלת הייצוג‬ ‫נעשית חמורה כשמדובר בייצוג של הנאצי על‬ ‫הבמה‪ .‬האם לעצב דמות שטנית‪-‬מפלצתית‬ ‫"מפלנטה אחרת"‪ ,‬כדברי ק‪.‬צטניק‪ ,‬או דווקא‬ ‫דמות אנושית‪ ,‬שהרי "הם בהחלט היו בני‬ ‫אדם"‪ ,‬כאמירתו הכאובה של דן פגיס‪ .‬ובכלל‪,‬‬ ‫האם ניתן לייצג באופן תיאטרוני בלי לשפוט‬ ‫באופן מוסרי‪ ,‬כמאמר חז"ל‪" :‬אל תדון את‬ ‫חברך עד שתגיע למקומו"‪ .‬ויתרה מכך‪ ,‬השפה‬ ‫היומיומית כמייצגת את המציאות שלנו אינה‬ ‫מסוגלת למעשה לתאר את החוויה האנושית‬ ‫הבלתי נסבלת של תקופת השואה‪ .‬פרימו לוי‬ ‫מסביר‪ ,‬למשל‪ ,‬שהמילה "רעב" עבורנו היא‬

‫מקסימום דילוג על ארוחה או שתיים‪ ,‬אך היא‬ ‫אינה מסוגלת לייצג חווית רעב מתמשכת של‬ ‫חודשים ושנים ‪ -‬פער שנדמה כי הוא קשה עד‬ ‫בלתי אפשרי לגישור‪.‬‬ ‫הסוגיה השלישית היא השאלה האידיאולוגית‪,‬‬ ‫שפירושה מצד אחד‪" ,‬עד איזו מידה ובאיזה‬ ‫שיעור היוצר מסוגל 'לגייס' את נושא השואה‬ ‫בשליחותה של תיזה חברתית או פוליטית שהוא‬ ‫מבקש להטיף לה?" (עמ' ‪ .)40‬אך מצד שני‪ ,‬היא‬ ‫אינה מאפשרת התחמקות‪ ,‬משום שבכל מחזה‬ ‫העוסק בשואה "אנו נמצאים תמיד שם‪ ,‬עם‬ ‫הקרבנות‪ ,‬וגם כאן‪ ,‬עכשיו‪ ,‬עם עצמנו" (עמ' ‪.)41‬‬ ‫לכן כל מחזה שואה‪ ,‬כמו כל יצירה אמנותית‪,‬‬ ‫מנסח אמירה אידיאולוגית העוסקת בהווה‬ ‫הפוליטי‪-‬חברתי במובן הרחב של המילה‪ .‬במובן‬ ‫זה‪ ,‬השאלה היא עד כמה המחזאי מעצב את‬ ‫הדרמה כשאלות ופרובלמות היוצרות זיקה בין‬ ‫המצב הפוליטי הנוכחי לשואה‪ ,‬ועד כמה הוא‬ ‫מנסח מניפסט חד‪-‬משמעי וברור של היקש בין‬ ‫השניים‪.‬‬ ‫דרך שלוש המגמות החברתיות כלפי השואה‬ ‫בדרמה העברית ושלוש הסוגיות העקרוניות‬ ‫של כתיבה ויצירה על השואה‪ ,‬פיינגולד בוחן‬ ‫את המחזות השונים שנכתבו לאורך השנים‪.‬‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬אתעכב כעת על העדכונים‬ ‫והחידושים העיקריים של המהדורה השנייה‪.‬‬ ‫המחבר מביא מחזות והצגות שעוסקים‬ ‫בזיכרון הפרטי והקולקטיבי‪ ,‬הן של הניצולים‬ ‫והן של הדור השני‪ .‬הוא מביא לא מעט הצגות‬ ‫שהנרטיב שלהן הוא חזרה בזמן מההווה אל‬ ‫העבר‪ ,‬הבנויות כתיאטרון סיפור‪ ,‬או עסוקות‬ ‫ביחס הבין‪-‬דורי של ניצולים‪ ,‬בניהם ואף‬ ‫נכדיהם‪.‬‬ ‫בזרם המרכזי ניתן למנות את האופרה‬ ‫"צחוק של עכברוש" של נאוה סמל (הקאמרי)‬ ‫ו"רוחל'ה מתחתנת" מאת סביון ליברכט‬ ‫(בית לסין)‪ .‬אך מרבית הצגות הזיכרון בפרט‪,‬‬ ‫ומחזות שואה בכלל‪ ,‬עולים בעשורים‬ ‫האחרונים בשולי השדה "בשיעור הרבה יותר‬ ‫גבוה מאשר בתיאטרונים הרפרטואריים‪-‬‬ ‫הציבוריים" (עמ' ‪ .)233‬כגון‪" :‬למה לא באת‬ ‫לפני המלחמה" של ליזי דורון בתמונע ‪;2005‬‬ ‫"שולם" מאת גבריאלה לב במסגרת קבוצת‬ ‫התיאטרון הירושלמי ‪" ;2006‬גולגותא" מאת‬ ‫שמואל רפאל בצוותא ‪" ;2003‬פרשיות רצח"‬ ‫בבימוי רות קנר בסוזן דלל ‪ ;2008‬ועוד‪.‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫בפרק י"ג‪" ,‬שואה‪ ,‬דרמה ותיאטרון ‪ -‬מבט‬ ‫אחר"‪ ,‬המחבר עוסק בעיקר בשתי המגמות‬ ‫שהוזכרו קודם‪ :‬ב"פוליטיזציה" של השואה‪,‬‬ ‫ובעיקר באנלוגיה של הקורבן שהפך תליין‪,‬‬ ‫כש"הנאציות" עלולה להתממש בכל מקום‬ ‫וזמן ואצל כל בני האדם‪ .‬מגמה זו לרוב נמצאת‬ ‫בשולי השדה‪ .‬והמגמה השנייה היא של מסחור‬ ‫השואה כמותג מוכר‪ .‬המגמה המסחרית‪-‬‬ ‫"למה לא באת לפני המלחמה" (ליזי דורון)‪,‬‬ ‫שיווקית של מחזות שואה קיימת לרוב בזרם‬ ‫תיאטרון תמונע (‪)2010‬‬ ‫המרכזי‪ ,‬שבו השואה נשארת רק כרקע ואין‬ ‫בה עיסוק רציני ומעמיק‪ ,‬וכך אסטרטגיה "בשנות השמונים‪ ,‬בתרבות‬ ‫זו מצליחה למתג את ההצגה כחשובה הישראלית בכלל ובפסטיבל‬ ‫ומשמעותית‪ ,‬לעתים על גבול הקיטש‪ ,‬בלי עכו בפרט‪ ,‬ניתן לראות שתי‬ ‫להסתכן באמירה מורכבת שעלולה לחבל מגמות דומיננטיות ביחס‬ ‫חלילה במכירת הכרטיסים‪.‬‬ ‫לשואה‪ :‬האחת‪ ,‬הדהודה‬

‫שתי מגמות בפסטיבל עכו‬ ‫ברצוני להרחיב מעט על השואה בפסטיבל עכו‬ ‫בעשור הראשון‪ ,‬עד ל‪ .1991-‬בשנות השמונים‪,‬‬ ‫בתרבות הישראלית בכלל ובפסטיבל עכו בפרט‪,‬‬ ‫ניתן לראות שתי מגמות דומיננטיות ביחס‬ ‫לשואה‪ :‬האחת‪ ,‬הדהודה של הטראומה בקרב‬ ‫הדור השני; והשנייה היא מגמת הפוליטיזציה‪,‬‬ ‫קרי‪ ,‬האנלוגיה של השואה לסכסוך העברי‪-‬‬ ‫ישראלי‪ .‬לטענתי‪ ,‬המופע "ארבייט מאכט פריי‬ ‫מטויטלנד אירופה" (העבודה משחררת מארץ‬ ‫המוות אירופה)‪ ,‬של המרכז לתיאטרון עכו (‪,)1991‬‬ ‫מהווה צומת מובהק ומרכזי לשתי המגמות‬ ‫התרבותיות הללו‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההצגה צומחת‪ ,‬תמטית‬ ‫ואסתטית‪ ,‬ממופעי הלהקה ‪ -‬ובעיקר מ"זכרונות‬ ‫דור שני בחיק העיר העתיקה" (זכרונות‪)1988 ,‬‬ ‫ ומשכללת את שפתה התיאטרונית‪ ,‬שתהפוך‬‫לסימן הזיהוי שלה בשדה התיאטרון הישראלי‪.‬‬ ‫בדיקת שני ההקשרים הללו‪ ,‬שנזנחו במחקר‪,‬‬ ‫מדגימה כיצד השואה הייתה ועודנה תמאטיקה‬ ‫מרכזית בפסטיבל‪.‬‬ ‫ב‪ 1988-‬זוכה "זכרונות" בפרס הראשון‪.‬‬ ‫ההצגה מטפלת בחומרים אוטוביוגרפיים‬ ‫ומסמנת חיפושי דרך אחר עבודת משחק‬ ‫המשלבת בין חווייתו האישית של היוצר‬ ‫לחומרי המציאות‪ ,‬בסביבה אינטימית‬ ‫ומשותפת עם קהל מצומצם‪ .‬הקהל מתחלק‬ ‫לקבוצות קטנות‪ ,‬וכל אחת צופה בחדר אחר‬ ‫בדמות‪ ,‬שמבוססת לרוב על החוויות האישיות‪,‬‬ ‫הנקשרות לחוויות לאומיות של השחקנית או‬ ‫השחקן‪ .‬בחלק מהחדרים עלתה גם חוויית דור‬

‫של הטראומה בקרב הדור‬ ‫השני; והשנייה היא מגמת‬ ‫הפוליטיזציה‪ ,‬קרי‪ ,‬האנלוגיה‬ ‫של השואה לסכסוך‬ ‫העברי‪-‬ישראלי"‬ ‫שני לשואה‪ .‬לאחר מכן כל הקהל והשחקנים‬ ‫חוגגים ליל סדר באופן פרוע ומפורק‪ .‬מעליהם‬ ‫חאלד אבו עלי בונה בלבנים חומה‪ ,‬כסמל למי‬ ‫שבמציאות הישראלית נמצא עדיין בעבדות‬ ‫והחירות רחוקה ממנו‪ .‬עיצוב החלל האינטימי‪,‬‬ ‫ארוחה משותפת וחומרים אישיים ולאומיים‬ ‫העוסקים בשואה ובסכסוך יחזרו ויתפתחו‬ ‫ב"ארבייט מאכט פריי"‪ ,‬שעלתה ב‪.1991-‬‬ ‫הצגה זו עוסקת בזיכרון ובעיצוב מיתוס‬ ‫השואה והשפעתו הטראומטית על החברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬הן מבחינה פסיכולוגית והן‬ ‫מבחינה פוליטית‪" .‬השואה" אינה אירוע‬ ‫שהתרחש בעבר‪ ,‬אלא "משקפיים" שדרכם‬ ‫הישראלים חווים את ההווה האישי והפוליטי‪.‬‬ ‫זהו אירוע ייחודי המגלם דגם של תיאטרון‬ ‫אחר איכותי שדובר בו רבות במהלך שנות‬ ‫הפסטיבל‪.‬‬ ‫זהו מופע של חמש שעות הנערך בשני‬ ‫חללים עיקריים‪ :‬במוזיאון השואה בקיבוץ‬ ‫לוחמי הגטאות ובאולמות האבירים של מרכז‬ ‫התיאטרון עכו‪ ,‬בגני הפסטיבל; וזאת בפני‬ ‫כעשרים צופים (פעילים) במופע‪ .‬אסתפק רק‬ ‫בשתי דוגמאות להמחשת שילוב שתי המגמות‪.‬‬ ‫דוגמה ראשונה ‪ -‬המופע מתחיל בנסיעה‬ ‫באוטובוס מעכו לקיבוץ לוחמי הגטאות‪ ,‬שם‬

‫פוגשים את זלמה (סמדר יערון)‪ ,‬ניצולת שואה‬ ‫המדריכה את הצופים במוזיאון‪ .‬כבר שם נרמז‬ ‫משאלותיה לקהל הקשר בין השואה לבין‬ ‫עוולותיה של ישראל כיום כלפי מיעוטים‪,‬‬ ‫ובעיקר לפלסטינים‪ .‬לאחר מכן חאלד אבו עלי‬ ‫(שמו הפרטי של השחקן) מסביר לצופים את‬ ‫פעילותו של מחנה ההשמדה טרבלינקה על פי‬ ‫דגם מוקטן במוזיאון‪ .‬דבר הגורם לתחושת אי‬ ‫נוחות לצופה ישראלי‪ ,‬משום הפרת המוסכמה‬ ‫שזכרון השואה הוא חוויה השמורה ליהודים‬ ‫בלבד וודאי לערבי אין רשות לעסוק בה וללמד‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫דוגמה שנייה ‪ -‬יש במופע התרחשויות‬ ‫שמפרקות את סמליה השחוקים של הציונות‬ ‫ואת ייצוג השואה במסגרתה דרך התייחסות‬ ‫לחוויות אישיות ומוכרות היטב לכל ישראלי‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬פרודיה על טקס יום השואה של‬ ‫תלמידי בית ספר שזלמה מנצחת עליו‪ .‬לאחר‬ ‫מכן הצופים התראיינו אצל השחקנים על‬ ‫חוויותיהם לגבי השואה‪ .‬במידע זה נעשה‬ ‫שימוש במופע בתמונת ארוחת ליל שבת‪,‬‬ ‫היורדת מהתקרה במפתיע כשמסביבה‬ ‫הקהל והשחקנים יחדיו‪ .‬מוני יוסף מגלם קצין‬ ‫ישראלי שוביניסט המשפיל את אשתו ומעליב‬ ‫את האורחים סביב לשולחן‪ .‬הוא עושה זאת‬ ‫תוך שימוש במידע שנתנו הצופים בראיון‪ ,‬וכך‬ ‫שוזר באופן וולגרי ומכוון בין האישי והפוליטי‪,‬‬ ‫לא רק של השחקנים‪ ,‬אלא גם של הצופים‬ ‫המשתתפים‪ .‬את ההצגות זכרונות וארבייט‪,‬‬ ‫יש לתפוס מתוך הסקירה הבאה ולראות כיצד‬ ‫התמאטיקה שבהן כבר נוכחת בעשור הראשון‬ ‫של הפסטיבל‪.‬‬

‫השפעת משפט דמיאניוק‬ ‫בשנת ‪ 1981‬שמחה ספקטור מעלה את‬ ‫"מדיאה היהודית"‪ .‬להצגה שתי רמות מציאות‪:‬‬ ‫יהודים במחנה ריכוז מעלים את "מדיאה" על‬ ‫פי אוריפידס‪ ,‬והשחקנית המגלמת את מדיאה‬ ‫מנהלת רומן עם המפקד הנאצי‪ .‬נוצרת מעין‬ ‫אנלוגיה בין הנאציזם לדיכוי הגברי‪ .‬בהצגה‬ ‫"יזכור‪ :‬מחזה נוסטלגי" (‪ ,)1983‬המופע עוסק‬ ‫בחוויית הדור השני ונבחנים קשייו והיחסים‬ ‫הסבוכים של בן עם אמו ניצולת שואה‪" .‬ריקודו‬ ‫של ג'ינגיס כהן" (‪ ,)1984‬מציג קצין נאצי‬ ‫לשעבר הרדוף על ידי קורבנו היהודי המת‪-‬‬ ‫חי‪ .‬נרקמים ביניהם יחסים מורכבים הכוללים‬ ‫המשך בעמוד ‪28‬‬

‫‪27‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫נקמה ואשמה‪ .‬לבסוף רוחו של הקומיקאי‬ ‫היהודי יורה בקצין הנאצי‪ .‬באותה שנה מחוץ‬ ‫לתחרות מופיעה "הצגת הגולם האחרונה"‪,‬‬ ‫שעלילתה מתרחשת במחנה השמדה‪.‬‬ ‫"פגישות ביער" מ‪ 1985-‬מציגה מערכת יחסים‬ ‫של אם ובתה ואת הסימביוזה ביניהן בתקופת‬ ‫השואה‪" .‬רכבת בבוואריה" מ‪ 1986-‬היא‬ ‫מסע של בת לניצולי שואה ברכבת לגרמניה‬ ‫בעקבות מאהב גרמני‪ .‬המסע החיצוני אנלוגי‬ ‫למסע פנימי מלא ברגשי אשמה‪ ,‬מחשבות‬ ‫וחוויות טעונות‪" .‬רק הכוכבים היו קרובים כל‬ ‫כך" מ‪ 1987-‬עוסקת בהיסטוריון החוזר בזמן‬ ‫כדי לשנות את גורלה של חנה סנש מגזר דין‬ ‫המוות שהוטל עליה‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬

‫מעיין‪" :‬כשהייתי ילד‪ ,‬אבי היה‬ ‫במאי חובבים‪ ,‬שביים בדימונה‬ ‫מסכות שואה עירוניות‪...‬‬ ‫התבוננתי בהשתאות מהולה‬ ‫בפחד בשחקנים חובבים‬ ‫הלבושים בפיג'מות פסים עם‬ ‫טלאי צהוב הזועקים בפתוס‬ ‫כלפי השמיים לאלוהים‪ ,‬אלא‬ ‫שהשחקנים היו עולים חדשים‬ ‫ממרוקו והטקסט נאמר במבטא‬ ‫מרוקאי כבד‪" :‬אלוּהים‪ ,‬אלוהים‬ ‫מה עשית לנו שהבאת אותנו‬ ‫ִלפה‪ .‬מה עשינו לך מה עשינו"‬ ‫ב‪ 1987-‬מתחיל משפטו של ג'ון דמאניוק‬ ‫וכנראה שיש לכך השפעה על רפרטואר‬ ‫פסטיבל ‪ 1988‬המכיל שבע הצגות על השואה‪.‬‬ ‫ההצגה "יעקב השקרן" מתארת את יעקב‬ ‫בגטו בזמן השואה‪ ,‬המשקר לחבריו שיש‬ ‫בידו רדיו קטן‪ ,‬והוא ממציא "חדשות" מלאות‬ ‫תקווה‪ .‬דמותו של יעקב מחזקת את חשיבות‬ ‫ההישרדות‪ ,‬האמונה והאופטימיות כנגד‬ ‫מיתוס הגבורה הציוני‪ .‬המחזה "הבן של לוי"‪,‬‬ ‫עוסק ביחסים בין הורה ניצול שואה לבנו הצבר‬ ‫והחייל‪ .‬בשנה זו גם עולה "זכרונות דור שני‬ ‫בחיק העיר העתיקה" של דודי מעיין‪ .‬ב"עיר‬ ‫האין אור" רואים ניצולת שואה החוזרת בזמן‬ ‫אל עיר הולדתה‪ ,‬למעין סגירת מעגל‪ ,‬וחזרה אל‬ ‫ההווה‪ .‬במחזה "ברח יעקב ברח"‪ ,‬ניצול שואה‬ ‫מספר ומעלה את חוויותיו האישיות מילדותו‬ ‫‪28‬‬

‫המשך מעמוד ‪27‬‬

‫כדי כרסום אפרסק גדול במהלך החזרות‬ ‫שהתקיימו בלשכת ראש המועצה‪ ,‬התבוננתי‬ ‫בהשתאות מהולה בפחד בשחקנים חובבים‬ ‫הלבושים בפיג'מות פסים עם טלאי צהוב‬ ‫הזועקים בפתוס כלפי השמיים לאלוהים‪,‬‬ ‫אלא שהשחקנים היו עולים חדשים ממרוקו‬ ‫והטקסט נאמר במבטא מרוקאי כבד "אלו ּהים‪,‬‬ ‫אלוהים מה עשית לנו שהבאת אותנו ל ִפה‪ .‬מה‬ ‫עשינו לך מה עשינו?"‪( .‬מעיין‪ ,‬תשס"ב‪.)73 ,‬‬

‫חנה סנש‪ ,‬גיבורת מחזהו של אהרון מגד‪ .‬הועלה לראשונה‬ ‫בתיאטרון הבימה ב‪ .1958-‬היה להצלחה בימתית גדולה‬ ‫בשנות הששים‬

‫בפולין לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה‬ ‫באמצעות משחק ופנטומימה‪ .‬מופעים אלה‬ ‫מדגישים את האישי והתרפויטי בעיצוב חוויית‬ ‫השואה על הבמה‪" .‬פוליגרף הס" עוסק ביחס‬ ‫בין התליין הנאצי לקורבן היהודי בביקורתיות‬ ‫פוליטית עכשווית‪ ,‬ולעומת זאת‪" ,‬קרנבל‬ ‫בוונציה" מאת משה שמיר (בתחרות)‪ ,‬מעצב‬ ‫את שיילוק כיהודי עיוור בעל טלאי צהוב‪.‬‬ ‫מוטיב העיוורון והראייה המפוכחת מכוון‬ ‫לאמירה ברורה‪" :‬העולם כולו נגדנו"‪ ,‬ולתפיסת‬ ‫היהודי כקורבן של אנטישמיות וגזענות‪.‬‬ ‫"שעירים לעזאזל" מ‪ 1989-‬של חוני המעגל‬ ‫הוא מופע חוצות המעתיק "פיסת חיים‪/‬מוות"‪,‬‬ ‫מעין שחזור הזייתי של רצח המוני בקבר אחים‬ ‫של יהודים בידי נאצים‪ .‬חוני המעגל ישתמש‬ ‫באסתטיקה זו ובנושאים אלה גם במופעיו‬ ‫בפסטיבלים הבאים במסגרת התחרות ‪-‬‬ ‫למשל‪" ,‬על הרמפה" מ‪ .1993-‬ההצגה "שם‬ ‫משפחה" מ‪ 1990-‬עוסקת בהתמודדות הדור‬ ‫השני עם סיפורי הזוועות של ניצולי השואה‪.‬‬ ‫מסקירה קצרה זו ניתן ללמוד ש"זכרונות"‬ ‫ו"ארבייט" שוזרות את שתי המגמות שצמחו‬ ‫במהלך העשור הראשון של הפסטיבל‪.‬‬ ‫לסיום‪ ,‬אבקש להביא את דבריו של דודי‬ ‫מעיין‪ ,‬הבמאי של זכרונות וארבייט‪ ,‬המחבר בין‬ ‫חווייתו האישית כבן להורים עולים ממרוקו‬ ‫והיכרותו הראשונית עם השואה וייצוגיה‪.‬‬ ‫דבריו הבאים של מעיין עשויים לרמוז על‬ ‫המורכבות של השואה גם בהקשרים אתניים‬ ‫רחבים יותר‪:‬‬ ‫"כשהייתי ילד‪ ,‬אבי היה במאי חובבים‪,‬‬ ‫שביים בדימונה מסכות שואה עירוניות‪ .‬תוך‬

‫* הכותב מלמד באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת תל‬ ‫אביב‪ .‬חוקר תיאטרון ישראלי‪ ,‬קהילתי וחינוכי‪ .‬כתב את‬ ‫עבודת הדוקטורט שלו על ההיסטוריה של פסטיבל עכו‪.‬‬ ‫* מתוך ערב עיון בנושא‪" :‬ייצוג השואה בתיאטרון‬ ‫הישראלי העכשווי‪ :‬במת המשחק ובמת המציאות"‪ .‬הערב‬ ‫נערך לציון יום השואה והשקת הספר "השואה בדרמה‬ ‫העברית‪ :‬סוגיות‪ ,‬צורות‪ ,‬מגמות" (‪ ,)1946-2000‬מאת פרופ'‬ ‫בן עמי פיינגולד (הוצאת הקיבוץ המאוחד)‪.‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫זכרונות טובים‬ ‫ממחנה העקורים‬

‫בימים אלה נמצא בשלבי עריכה סופיים הסרט הדוקומנטרי "מגדלור בקצה המגף"‪ ,‬העוסק בסיפורם של הילדים‬ ‫שנולדו במחנה העקורים סנטה מריה די לאוקה באזור ּפו ְּליָה שבדרום איטליה‪ .‬מאחורי הסרט‪ ,‬בבימויה של יעל קציר‬ ‫ובהפקתו של גדי קסטל‪ ,‬עומדת שוני ליפשיץ‪ ,‬אחת מאלה שנולדו במחנה‬ ‫| עמרי מריאן |‬ ‫עבור בימאית הסרט‪ ,‬יעל קציר‪ ,‬הייתה‬ ‫העבודה עליו שונה ומיוחדת לעומת סרטים‬ ‫אחרים שעשתה‪" .‬אבי היה פליט של היטלר‬ ‫ולא ניצול‪ .‬הוא הגיע ארצה לפני השואה‪ ,‬ואימי‬ ‫היא צברית‪ .‬כל החיים לא רציתי לעסוק בנושא‪,‬‬ ‫משום שראיתי את עצמי כמי ששייכת לתקומה‬ ‫ולא לשואה"‪ ,‬היא אומרת‪ .‬אבל ככל שהעמיקה‬ ‫בנושא וככל שנמשכו המפגשים וימי הצילום‪,‬‬ ‫היא מספרת‪" :‬התחלתי לגלות יותר הבנה‬ ‫ואמפתיה לצורך של ההדחקה‪ ,‬ויותר מכך ‪ -‬את‬ ‫העוצמה של ההתמודדות של הניצולים עם‬ ‫הצורך להמשיך‪ .‬גם כשאתה יודע שאתה בדרך‬ ‫לאוניית מעפילים‪ ,‬אתה יולד ילדים ‪ -‬זה בעיניי‬ ‫דבר אדיר"‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬בתחילת העבודה התאכזבה שלא‬ ‫כל המעורבים בה גילו אותה התלהבות כמו זו‬ ‫של שוני ליפשיץ‪ ,‬יוזמת הסרט ומהמשתתפות‬ ‫בו‪" .‬עם הזמן הבנתי שכדי לשרוד בשואה‪ ,‬בחר‬ ‫חלק גדול מדור ההורים להדחיק את החוויה‬ ‫כדי להתחבר לחיים‪ .‬במהלך הצילומים הבנתי‬ ‫יותר ויותר את הצורך הזה‪ .‬אחת הגיבורות‬ ‫שנולדה במחנה אמרה 'אני לא דור שני‪ .‬אני בת‬ ‫למהגרים'‪ .‬בתחילה לא הבנתי למה‪ ,‬הרי אותה‬ ‫לא גידלו כבת לדור השני ולא העמיסו עליה‬ ‫את כל כובד הזכרונות‪ .‬הבנתי שאנחנו עוסקים‬ ‫בטווח מאוד רחב של אפיקים שהאנשים סללו‬ ‫לעצמם כדי להתמודד עם הזכרון‪ .‬לא כולם‬ ‫יכולים להיות אבא קובנר‪ ,‬כל הזמן 'לזכור ולא‬ ‫לשכוח'‪ .‬זה מה שמאפשר להם להיות שוב‬ ‫נורמליים‪ .‬עד עכשיו איתרנו ‪ 50‬ילדים מתוך‬ ‫ה‪ 200-‬שנולדו במחנה‪ .‬חלקם לא ידע זאת כלל‬ ‫עד לגיל מבוגר מאוד בו הם התחילו להתעניין‬ ‫בעבר שלהם"‪.‬‬

‫חלק מילדי סנטה מריה די לאוקה נפגשים ביום צילום של הסרט‬

‫הדבר המרתק והחשוב ביותר שרואה קציר‬ ‫בסרט הוא "הרגע שניצולי השואה מתחברים‬ ‫בחזרה לחיים‪ .‬עוד לפני שהספיקו לעבד את כל‬ ‫האבל והאובדן‪ ,‬הקימו משפחות חדשות וילדו‬ ‫ילדים"‪ .‬הדבר האחר שמשך אותה לנושא באופן‬ ‫מיוחד לדבריה‪ ,‬הוא הצורך להנחיל את העובדה‬ ‫שבסוף המלחמה מרבית ארצות אירופה לא‬ ‫רצו לקבל אליהן יהודים‪" .‬האיטלקים בכל‬ ‫זאת סייעו להם‪ ,‬למרות שהיו הצד המפסיד‬ ‫במלחמה‪ .‬ואולי בעצם זה לא 'האיטלקים'‪,‬‬ ‫אלה האנשים עצמם ברמה האנושית‪ .‬העניים‬ ‫והאביונים האלה שפתחו את ליבם ונתנו חיבוק‬ ‫אנושי שהחזיר להם את האמונה בבני אדם"‪.‬‬ ‫כדי להדגים את הדברים מצטטת קציר מיומנו‬ ‫של צבי גיל‪" ,‬גשר של נייר"‪" :‬בשבילנו זה אמר‬ ‫הכול‪ .‬כמעט הכול‪ .‬ים‪ ,‬אוויר‪ ,‬נוף וחופש‪ .‬חופש‬ ‫כמו פראי שחזר אל הטבע‪ ,‬היו אלה ימים שבהם‬ ‫לא רק ששכחנו את העבר הקרוב‪ ,‬אלא אף לא‬ ‫טרחנו להביט אל המחר‪ .‬היה רק הווה‪ .‬היום‪,‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬שמחת החיים של הקמים לתחייה"‪ .‬גיל‪,‬‬ ‫בן ה‪ 15-‬אז‪ ,‬שהה באותה עת במחנה עקורים‬ ‫סמוך‪" ,‬סנטה מריה די באני" שמו‪.‬‬ ‫"זה מה שקרה להם שם"‪ ,‬אומרת קציר‪.‬‬

‫"התחושה של החופש והאור‪ .‬הם היו מוקפים‬ ‫בתמיכה של מספר גורמים‪ .‬של הבריגאדה‪,‬‬ ‫של המוסדות שסיפקו את כל צרכיהם ושל‬ ‫האוכלוסייה שלא אמרה 'אתם לא רצויים כאן‪,‬‬ ‫אתם תת אדם'‪ .‬החזרת האמון באדם היא אחת‬ ‫הנקודות המרכזיות שמציף הסרט"‪.‬‬ ‫אחד הדברים שההיסטוריונים עוסקים בו‬ ‫הרבה הוא עמדת הכנסייה כלפי השמדת‬ ‫היהודים במהלך המלחמה‪ .‬זה לא סוד‬ ‫שהאפיפיור אז די שיתף פעולה עם הגרמנים‪,‬‬ ‫אבל בפועל במדינות השונות היו אנשי כנסיה‬ ‫שנתנו עזרה והצילו יהודים‪" .‬בסרט יש קטע‬ ‫יפה"‪ ,‬מספרת קציר‪" ,‬שבו אחת המשתתפות‪,‬‬ ‫רבקה כהן‪ ,‬ילידת הונגריה שבאה ממשפחה‬ ‫מאוד דתית‪ ,‬מספרת כי עבור הוריה 'גוי זה רע' ‪-‬‬ ‫אבל אימה תמיד סיפרה לה על העזרה שקיבלה‬ ‫מהנזירות במהלך לידתה במחנה העקורים‪.‬‬ ‫מצאנו גם תמונה של בישוף שמברך את אחת‬ ‫מאוניות המעפילים לפני הפלגתה לישראל‪.‬‬ ‫אין ספק כי המחוות האנושיות של האיטלקים‬ ‫ותקופת המגורים בווילות היפות של מחנה‬ ‫העקורים היו מעין תקופת התאוששות חיונית‬ ‫כל כך אחרי הטראומה הנוראה שעברו"‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫מגדלור בקצה המגף ‪ -‬הסרט‬ ‫"משך שנים סירבתי להיחשב כבת לניצולים וראיתי עצמי כבתם של מהגרים‪ .‬הפקת הסרט הפכה עבורי למסע בזמן‬ ‫אל מחנות העקורים בקצה העקב של המגף האיטלקי‪ ,‬אל המקום בו נולדתי"‬ ‫| שוני ליפשיץ |‬ ‫להיוולד באיטליה ולהגיע לארץ בגיל‬ ‫חודשיים זו רק דרגה אחת פחות מלהיוולד‬ ‫בארץ‪ .‬לא ממש צברית‪ ,‬אבל כמעט צברית‪ .‬זה‬ ‫כל מה שידעתי עד לאוקטובר ‪ .2000‬כשבגרתי‬ ‫ונסעתי לבקר באיטליה ‪ -‬התאהבתי בה מיד‪.‬‬ ‫התאהבתי בנופים‪ ,‬באנשים‪ ,‬באוכל‪ ,‬בתרבות‪.‬‬ ‫ביקרתי בה פעמים רבות‪ ,‬תמיד באזור‬ ‫טוסקנה‪ ,‬שם התגוררה רונית ז"ל‪ ,‬בת דודתי‬ ‫האהובה‪ .‬אפילו לא חשבתי להגיע לדרום‪ .‬אך‬ ‫באוקטובר ‪ 2000‬נפל דבר‪.‬‬ ‫בדרך מקרה התברר לרונית שנולדתי‬ ‫באיטליה‪ ,‬בעיירה סנטה מריה די ל ֶאוּק ָה‬ ‫שבמחוז פּו ּלי ָה‪ .‬שנה קודם לכן היא בילתה‬ ‫בעיירה סמוכה‪ ,‬סנטה צ ֶ'ז ָרי ָה‪ ,‬והופתעה לראות‬ ‫על קירותיו של בר מקומי כתובות בעברית‪:‬‬ ‫"מזכירות"‪" ,‬חדר אוכל"‪" ,‬לעליה‪ ,‬לעבודה‬ ‫ולהגנה"‪ ...‬מאיפה הגיעו הכתובות האלה? הרי‬ ‫אין כאן יהודים‪ .‬היא חיפשה ומצאה אישה‬ ‫מבוגרת‪ ,‬שסיפרה לה על מחנה עקורים ששכן‬ ‫כאן אחרי מלחמת העולם השנייה‪" .‬מחנה‬ ‫עקורים"? אז זה מה שזה היה? נולדתי אומנם‬ ‫באיטליה‪ ,‬אבל במחנה עקורים? את זה אף‬ ‫פעם לא סיפרו לי‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה‪ ,‬נברתי בערימת ניירות‬ ‫שנשארה אצלי אחרי מות אמי‪ ,‬ניירות‬ ‫שעד אז לא התפניתי לעיין בהם‪ ,‬ומצאתי‬ ‫את תעודות הזהות הזמניות שהוריי קיבלו‪,‬‬ ‫שבראשן מתנוסס הכיתוב‪Headquarters, :‬‬ ‫‪30‬‬

‫‪Displaced Persons and Repatriation‬‬ ‫‪( Subcommission‬מפקדה‪ ,‬תת ועדה‬ ‫לעקורים ושבים למולדת)‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬הוגדרנו כעקורים‪ ,‬וככל הנראה שהינו‬ ‫במחנה עקורים בעיירה שצלצול שמה ערב כל כך‬ ‫לאוזניי‪ :‬סנטה מריה די ל ֶאוּק ָה‪ .‬התאכזבתי‪ .‬נכון‪,‬‬ ‫איטליה הקסומה‪ ,‬אבל מחנה עקורים? ניסיתי‬ ‫לדמיין איך זה נראה‪ ,‬ולנגד עיניי ראיתי מחנה ובו‬ ‫ביתנים אפורים ומכוערים‪ ,‬מוקפים בגדר‪ .‬אבל‬ ‫הרי כל זה עומד בניגוד גמור לתיאורים של רונית‬ ‫את המקום‪ .‬החלטתי שאני חייבת לנסוע לשם‬ ‫ולראות את המקום במו עיניי‪.‬‬ ‫בינתיים גיליתי‪ ,‬בדרך מקרה‪ ,‬שאסתר‪ ,‬איתה‬ ‫אני עובדת שנים רבות‪ ,‬נולדה גם היא באותו‬ ‫מקום‪ ,‬וכי אמא שלה‪ ,‬אווה בן‪-‬טל‪ ,‬עדיין בחיים‪.‬‬ ‫ביקשתי לראיין את אווה‪ ,‬ולנסות לדלות ממנה‬ ‫סיפורים שבעזרתם אוכל אולי לבנות לעצמי‬ ‫את תמונת החיים באותו מחנה עקורים‪ .‬אלא‬ ‫שהיא עמדה לנסוע לכנס באוקספורד‪ ,‬ונאלצנו‬ ‫לדחות את הראיון‪ .‬באוקספורד היא פגשה‬ ‫אישה בשם רבקה‪ ,‬שלהפתעת שתיהן התברר‬ ‫שגם היא נולדה בסנטה מריה די לאוקה‪ .‬הוריה‬ ‫של רבקה גם הם כבר לא בין החיים‪ ,‬ואילו‬ ‫אווה ‪ -‬ראה זה פלא ‪ -‬לא רק ששהתה כמוהם‬ ‫במחנה עקורים בדרום איטליה‪ ,‬אלא שגם‬ ‫באה מבּו ּשט ִינ ָה‪ ,‬עיירה בסלובקיה‪ ,‬לשעבר‬ ‫הונגריה‪ ,‬בה נולדה גם אמא של רבקה‪ ,‬מה‬ ‫שנותן לה סיבה כפולה לראיין את אווה‪.‬‬

‫וכך מצאנו את עצמנו בבוקר שבת ‪ -‬רבקה‪,‬‬ ‫אסתר ואני ‪ -‬בביתה של אווה‪ .‬אווה פתחה את‬ ‫אלבום התמונות שלה מאיטליה‪ ,‬ממנו נשקפו‬ ‫אלינו צילומים של אנשים מחייכים‪ ,‬שמחים‬ ‫ומאושרים‪ ,‬מבלים על חוף הים‪ ,‬ושל אימהות‬ ‫המטיילות ברחוב עם עגלות ילדים כשעל‬ ‫פניהן נסוכה הבעת אושר‪ .‬השתוממתי‪ :‬כך‬ ‫נראים אנשים שרק לפני חודשים ספורים יצאו‬ ‫מהתופת?‬

‫התרגשות וחששות‬ ‫אצל אווה למדתי לראשונה שהחיים באותו‬ ‫"מחנה עקורים" היו נפלאים‪ .‬התברר לי‬ ‫שהמילה "מחנה" אינה משקפת את אורח‬ ‫החיים שם‪ .‬העקורים שוכנו בבתי קיץ של‬ ‫איטלקים‪ ,‬אמנם לא בתנאים אידיאליים ‪-‬‬ ‫כמה אנשים בחדר ‪ -‬אך בכל זאת לא מחנה‬ ‫מגודר כמו שראיתי בדמיוני‪ .‬רוב האנשים היו‬ ‫צעירים‪ ,‬אחרי שנים של שהייה במחנות ריכוז‪,‬‬ ‫מחנות עבודה‪ ,‬הסתתרות ביערות‪ ,‬ומה לא‪.‬‬ ‫הם הגיעו לדרום איטליה‪ ,‬אזור יפהפה‪ ,‬שטוף‬ ‫שמש‪ ,‬ים נהדר‪ .‬ארגוני הסיוע ‪ -‬אונר"א‪ ,‬הג'וינט‬ ‫ו‪ ERA-‬דאגו להם למזון ולמלבוש‪ ,‬והארגונים‬ ‫הציוניים דאגו לקיים שם פעילות חינוכית‬ ‫ותרבותית והוראת עברית‪ .‬חיילי הבריגדה‪,‬‬ ‫המוסד לעלייה ב' והפלי"ם דאגו להעלותם‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬הם השאירו מאחוריהם עבר‬ ‫קשה שאותו השתדלו לשכוח‪ .‬בעתיד הם עמדו‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫הפגנה של עקורים הקוראת ללבריטים לפתוח את שערי הארץ לעליה לגאלית‬

‫להגשים את חלומותיהם הציוניים‪ ,‬ובינתיים ‪-‬‬ ‫נהנו מהים ומהשמש והיו שיכורים מהחופש‪.‬‬ ‫אני חייבת לנסוע לשם! ‪ -‬אמרתי‪ ,‬ובנובמבר‬ ‫‪ 2009‬הצלחתי סוף סוף לתאם שבוע עם רונית‪,‬‬ ‫ויחד נסענו לעיר הולדתי‪.‬‬ ‫מתוך יומן המסע‪:‬‬ ‫"יושבת בשדה התעופה וממתינה לטיסה‬ ‫לבּ ָארי‪ .‬עוד שעה וחצי אהיה שם‪ .‬מבארי‬ ‫יצאתי ואני בת חודשיים בדרכי לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אני מתארת לעצמי את ההתרגשות שאחזה‬ ‫בהוריי עם תחילת המסע‪ :‬התרגשות וחששות‪.‬‬ ‫מסע ימי‪-‬יבשתי עם תינוקת בת חודשיים! מי‬ ‫היה מעז היום?‬ ‫אני סקרנית לראות את המקום שבו נולדתי‪,‬‬ ‫המקום ששימש בית להוריי למשך כמה‬ ‫חודשים‪ .‬אני מסופקת אם אראה משהו‬ ‫משמעותי‪ ,‬שישפוך איזשהו אור על שהותם‬ ‫שם‪ .‬שהרי לא סיפרו לי על כך‪ ,‬וגם אם סיפרו ‪-‬‬ ‫אינני זוכרת כמעט דבר"‪.‬‬ ‫אנחנו ישנות בבּ ָארי‪ ,‬ולמחרת בבוקר יוצאות‬ ‫לדרך‪ .‬התחנה הראשונה‪ :‬מוזיאון האירוח‬ ‫והזיכרון בסנטה מריה אל בניו‪ .‬גשם זלעפות‬ ‫כל הדרך‪ .‬מגיעות בערב לאזור ולא יודעות איך‬ ‫להגיע למלון‪ .‬איטלקי מקומי עוצר על ידינו‪,‬‬ ‫סוטה מדרכו ומוביל אותנו עד למקום‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫אנשים מקסימים אנשי הדרום‪ .‬למחרת בבוקר‬ ‫נכנסות למוזיאון‪ .‬תמונות מחיי המחנות מוצגות‬ ‫על הקירות בפורמט מוגדל‪ .‬כמו באלבום‬ ‫של אווה ‪ -‬אנשים שמחים‪ ,‬פעילים‪ ,‬רבים‬ ‫מהם על שפת הים‪ ,‬נהנים מהשמש ומהמים‪.‬‬ ‫בחדר השני ‪ -‬טריפטיכון‪ ,‬ציור קיר בן שלושה‬

‫חלקים שצויר בידי צבי מילר‪ ,‬פליט מפולין‪,‬‬ ‫ניצול אושוויץ‪ ,‬שהתגורר במקום‪ .‬הציורים‬ ‫משתרעים על פני שלושה קירות ומתארים‬ ‫את הגלות‪ ,‬את איטליה כגשר בין הגלות לבין‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואת הכניסה לארץ‪ ,‬שחייל בריטי‬ ‫חוסם אותה בפני הפליטים המגיעים אליה‪.‬‬ ‫ציור שמספר את הסיפור כולו‪ .‬מחוץ למוזיאון‬ ‫אנחנו פוגשות את פּ ָאו ּלֹו פּ ִיזָק ָנ ֶה‪ ,‬מי שהגה את‬ ‫רעיון הקמת המוזיאון‪ ,‬והוא מעניק לנו במתנה‬ ‫את הספר שכתב דודו‪ ,‬מריו מנונה‪Ebrei a" ,‬‬ ‫‪"( "Nardo‬יהודים בנארדו")‪ .‬למחרת ממשיכות‬ ‫לסנטה מריה די לאוקה‪ .‬אני מתרגשת‪ .‬עוד‬ ‫מעט אנחנו מגיעות"‪.‬‬

‫התמונה מתבהרת‬ ‫מתוך יומן המסע‪:‬‬ ‫"‪ ...‬מזג האוויר היה נפלא ‪ -‬השמש זרחה‪,‬‬ ‫שמיים כחולים ‪ -‬והגענו לעיירה יפהפייה‪ ,‬עם‬ ‫ים כחול‪-‬כחול‪ ,‬עצים ירוקים והמון וילות‪ .‬זו‬ ‫העיירה הכי דרומית בעקב של המגף האיטלקי‪,‬‬ ‫מצידה המזרחי נמצא הים האדריאטי‪ ,‬ומצידה‬ ‫המערבי ‪ -‬הים היֹונִי‪ .‬היא בנויה סביב מפרץ‪,‬‬ ‫ובתיה בנויים במפלס גבוה יותר ממפלס‬ ‫החוף‪ ...‬החנינו את המכונית ממש מול משרד‬ ‫התיירות המקומי ‪...Associazione Pro Loco -‬‬ ‫ישבו שם כמה אנשים‪ ...‬רונית הציגה אותי ואת‬ ‫הסיפור שלי והתחילה לראיין אותם‪ .‬מתברר‬ ‫שאחד מהם ‪ -‬ויטֹו ק ָסי ָאנֹו ‪ -‬מחזיק ברשותו‬ ‫את היומן שהכומר הפרנציסקני המקומי כתב‬ ‫בתקופה ההיא‪ .‬בתכניתו לערוך מחקר ולפרסם‬ ‫ספר על הנושא‪ .‬האין זו יד הגורל שפועלת‬

‫לטובתנו? אדם שני מציע לערוך לנו סיור בין‬ ‫הווילות שבהן התגוררו הפליטים‪."...‬‬ ‫מה? הם התגוררו בווילות היפהפיות האלה?‬ ‫"‪...‬נונציו לקח אותנו במכוניתו והראה לנו את‬ ‫כל הווילות שבהן גרו הפליטים‪ .‬כאן היה המטבח‪,‬‬ ‫שם הייתה מרפאת שיניים ובית מרקחת‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫זה בית החולים‪" :‬קולוניה סקרצ'יליה" (‪Colonia‬‬ ‫‪ .)Scarciglia‬ממש שם נולדתי‪ ...‬יצאנו לפגוש את‬ ‫ויטו‪ ,‬שלקח אותנו קודם כל אל חברו א ֶרקֹול ֶה‬ ‫מֹורצָ'אנֹו‪ ,‬שכותב ספר על הפליטים היהודים‬ ‫בעיירה טְריק ָז ֶה‪ .‬הספר הוא אוסף של מסמכים‬ ‫ושל עדויות מפי האיטלקים המקומיים שחיו‬ ‫במקום באותה תקופה"‪.‬‬ ‫אט אט מתבהרת התמונה בראשי‪ .‬איך לא‬ ‫סיפרו לי? איך לא ידעתי? הרי יש פה סיפור‬ ‫מופלא‪ ,‬שהתרחש באזור הקסום הזה‪ ,‬אי שם‬ ‫ב"סוף העולם" (כשמה של הכנסייה היושבת‬ ‫על ראש הגבעה בסנטה מריה די לאוקה ‪-‬‬ ‫‪ - )Finibus Terrae‬באותו רגע קצר שבין‬ ‫שואה לתקומה‪ ,‬רגע של פסק זמן‪ ,‬מעין‬ ‫תקופת החלמה‪ ,‬שהעניקה לניצולים שמחה‬ ‫ותקווה לעתיד טוב יותר‪ .‬סיפור של לידה‬ ‫ולידה מחדש! זה הרגע שבו אני מחליטה‬ ‫לעשות על זה סרט‪.‬‬ ‫עם שובי ארצה אני נפגשת עם חברתי‬ ‫יעל קציר‪ ,‬תסריטאית ובמאית של סרטים‬ ‫דוקומנטריים שעשויים תמיד במקצועיות‬ ‫וברגישות‪ .‬אני מספרת לה את הסיפור‪,‬‬ ‫ו"מדליקה" גם אותה‪ .‬אנחנו מחליטות לצאת‬ ‫לדרך‪ ,‬ולצרף אלינו גם את רבקה ואסתר‪.‬‬ ‫רבקה ואני מתחילות בתחקיר‪ .‬אני עולה‬ ‫לשידור אצל ירון אנוש ב"מדור לחיפוש‬ ‫קרובים"‪ ,‬ומבקשת מאנשים שנולדו שם או‬ ‫כאלה שחיו שם להתקשר אליי‪ .‬מתקשרים‬ ‫כעשרה אנשים‪ ,‬ואנחנו מראיינות אחדים‬ ‫מהם‪ .‬במקביל אני נתקלת בעבודת דוקטורט‬ ‫שנכתבה על ידי סוזנה קוקונן‪ ,‬העוסקת‬ ‫במחנות העקורים באיטליה‪ .‬המידע הולך‬ ‫ונצבר‪ ,‬והתמונה נפרסת‪ .‬במחוז פוליה‪ ,‬באזור‬ ‫המכונה סָל ֶנטֹו ונמצא בקצה העקב של המגף‬ ‫האיטלקי‪ ,‬יש חמש עיירות קטנות‪ ,‬או שמא‬ ‫יש לומר כפרי דייגים‪ ,‬ששימשו בית לפליטים‬ ‫היהודים‪ :‬סנטה צ'זריה‪ ,‬טריק ָז ֶה‪ ,‬סנטה מריה‬ ‫די ל ֶאו ּקה‪ ,‬סנטה מריה די בּ ָאני וסנטה קרוצ ֶ'ה‪.‬‬ ‫בסנטה מריה די לאוקה היה בית החולים‬ ‫המרכזי בו נולדו כל התינוקות של הפליטים‬ ‫ששהו שם‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪32‬‬

‫‪31‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫המשך מעמוד ‪31‬‬

‫גיליתי שהייתי אחת‬ ‫מהתינוקות האלה‬ ‫אנחנו קוראות ספרי זיכרונות של ניצולי‬ ‫שואה מישראל‪ ,‬מארה"ב‪ ,‬מארגנטינה‪,‬‬ ‫שהקדישו פרק לשהות בדרום איטליה‪ .‬בכולם‬ ‫מצטיירת אותה תמונה‪ :‬שמש‪ ,‬ים‪ ,‬חום אנושי‪,‬‬ ‫אושר‪ ,‬תקווה חדשה‪ .‬רבקה מחפשת אנשים‬ ‫שעבדו בבית החולים‪ :‬נזירות‪ ,‬אחיות‪ ,‬רופאים‪.‬‬ ‫היא פונה לאונרר"א‪ ,‬לג'וינט‪ ,‬לאיגוד האחיות‬ ‫באנגליה‪ ,‬למסדר שאליו השתייכו הנזירות‬ ‫שעבדו במקום‪.‬‬ ‫במהלך התחקיר אני מגיעה ליומן שכתב‬ ‫מאיר שוורץ (שחר) מתל יוסף‪ ,‬אשר שימש‬ ‫קצין סעד מטעם אונרר"א בסנטה מריה די‬ ‫לאוקה‪ .‬היומן עוסק בפעילות התנועתית‬ ‫והמפלגתית במחנות‪ ,‬אך גם מביא סיפורים‬ ‫אישיים‪ ,‬וביניהם סיפור על יציאתן של‬ ‫משפחות עם תינוקות בדרכן לארץ ישראל‪:‬‬ ‫"שבת‪ :9.2.1946 ,‬בבוקר היה מחזה מיוחד‬ ‫במינו‪ 29 .‬נפש נסעו לארץ ישראל‪ .‬כל הסטף‬ ‫עמד על הרגליים‪ .‬באו שני אוטומובילי משא‬ ‫שהובילו את האנשים ללצ'ה ומשם לארץ‪.‬‬ ‫מאות ליוו את היוצאים בהתלהבות ואני‬ ‫קינאתי בהם גם כן‪ .‬עזרתי להם להעלות את‬ ‫החפצים ואת התינוקות‪ .‬בשעה ‪ 10‬יצאה‬ ‫השיירה מכאן ללצ'ה‪ .‬זה היה אחד המומנטים‬ ‫החגיגיים ביותר שחוויתי בדרכי ובמחנות‪.‬‬ ‫כשספרתי את הילדים בכיתי בדמעות ועוד‬ ‫יותר בכתה נפשי משמחה"‪.‬‬ ‫אני משווה בין התאריך שבו נכתב קטע זה‬ ‫ביומן לבין התאריך שבו הגענו לארץ ומגלה‬ ‫שהייתי‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬אחת מהתינוקות הללו‪.‬‬ ‫דמעות חונקות את גרוני‪.‬‬ ‫בדצמבר ‪ 2011‬נוסעים לאזור להכנת תחקיר‬ ‫מצולם‪ :‬רבקה ואני‪ ,‬יעל קציר הבמאית וגדי‬ ‫קסטל המפיק‪ .‬ברומא מצטרף אלינו אֶל ְיֹו‪,‬‬ ‫הצלם האיטלקי‪ .‬משתכנים במלון "ריזיירי"‪,‬‬ ‫לרגלי המרינה של סנטה מריה די לאוקה‪,‬‬ ‫ומתחילים בפגישות עם אנשים‪ .‬בדיוק ביום‬ ‫הולדתי אנחנו עולות אל ראש הגבעה ממנה‬ ‫נשקף בית החולים וצופות עליו‪ .‬אני מוצפת‬ ‫ברגשות‪ .‬חושבת על אימא שלי‪ ,‬שבדיוק לפני‬ ‫‪ 66‬שנים ילדה אותי ממש כאן‪ .‬מדמיינת את‬ ‫האושר שלה באותם רגעים‪ .‬חושבת על אבא‬ ‫שלי‪ ,‬שאיבד אישה ושלושה ילדים‪ ,‬והנה נולדה‬ ‫לו תינוקת חדשה‪ .‬אני חולקת את רגשותיי עם‬ ‫רבקה‪ ,‬שהפכה לחברתי הקרובה‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫הדרך מהגלות לארץ ישראל‪ .‬ציור קיר של צבי מילר‪ ,‬אחד העקורים מסנטה מריה די באני‬

‫אנחנו נוסעות לבית העירייה‪ ,‬ושם מוצאות‬ ‫בין ספרי הלידות המסודרים להפליא את‬ ‫רישומי הלידות שלנו‪ .‬כתובים שם כל הפרטים‬ ‫על הורינו‪ ,‬ולמרות שבידי כל אחת מאתנו יש‬ ‫כבר תעודת לידה מקורית‪ ,‬המפגש עם ספרי‬ ‫הרישום הללו מעורר בנו התרגשות רבה‪.‬‬ ‫רבקה הביאה איתה אלבום ובו תמונות של‬ ‫מקומיים ומנסה למצוא נזירה שעבדה בבית‬ ‫החולים ואולי אף טיפלה בה ובאמה בזמן‬ ‫הלידה‪ .‬היא לא מוצאת‪ ,‬אבל מישהו מזהה את‬ ‫אחת הנערות שבתמונה ואנחנו פוגשים אותה‪.‬‬ ‫היא עבדה בבית החולים והמפגש איתה ממלא‬ ‫את כולנו התרגשות‪.‬‬ ‫אנחנו פוגשות צמד דייגים זקנים שמספרים‬ ‫לנו סיפורים מהווי הפליטים‪ .‬דנטה‪ ,‬שאביו‬ ‫מסר את האקורדיון האהוב עליו לאחד היהודים‬ ‫בתמורה לכיכר לחם לבן וריחני‪ ,‬מספר לנו‬ ‫סיפור נוגע ללב‪ .‬אנחנו לומדות לדעת עד כמה‬ ‫המקומיים היו עניים ורעבים‪ ,‬ולמרות זאת‬ ‫קיבלו את הורינו בחום‪ .‬גולדה‪ ,‬פליטה יהודייה‬ ‫מרומניה שנישאה לאיטלקי מקומי ונשארה‬ ‫שם‪ ,‬נרגשת עד מאוד לפגוש יהודים מישראל‪.‬‬ ‫כל יום צופן בחובו מפגש מרגש‪ ,‬והרצון‬ ‫שלנו לחבק את אותם איטלקים ולחלוק את‬ ‫הסיפורים הללו עם "העולם" הולך וגובר‪.‬‬ ‫אנחנו חוזרות לארץ‪ .‬גם רבקה פונה למדור‬ ‫לחיפוש קרובים‪ ,‬ואנשים נוספים פונים אליה‪.‬‬ ‫בשלב זה יש לנו כבר רשימה של ‪" 20‬ילדים"‬ ‫שנולדו באותו בית חולים‪ .‬אנו מקיימות פגישה‬ ‫ומציגות בפניהם קטעים קצרים מהתחקיר‬ ‫שערכנו‪ .‬השמועה עוברת מפה לאוזן ועוד‬ ‫"ילדים" מצטרפים‪ .‬היום הקבוצה מונה כבר‬ ‫‪" 44‬ילדים"‪ ,‬רובם חיים בארץ‪ ,‬אחדים בחו"ל‪.‬‬

‫הפרוייקט הולך ומתרחב‪.‬‬ ‫במרס ‪ 2013‬אנו נוסעות שוב‪ .‬הפעם אסתר‬ ‫מצטרפת אלינו‪ .‬רבקה ואני‪" ,‬הוותיקות"‪,‬‬ ‫עוקבות אחר ההתפעמות שלה מהמקום‪ .‬בכל‬ ‫תחנה היא מדברת בטלפון עם אמא שלה‪,‬‬ ‫מתארת לה את המראות וחולקת איתה את‬ ‫החוויות‪ .‬כמה אני מצטערת שאני לא יכולה‬ ‫לעשות את זה עם ההורים שלי!‬ ‫שיאו של הביקור הפעם הוא בקבלת פנים‬ ‫שעורכת לכבודנו עיריית נארדו במוזיאון‬ ‫האירוח והזיכרון שבסנטה מריה אל בניו‪,‬‬ ‫בהשתתפות ראשי העיירות וראש מינהל‬ ‫התרבות של מחוז פוליה‪ .‬תזמורת כלי נשיפה‬ ‫מקבלת את פנינו‪ ,‬זמר אופרה שר לכבודנו‪,‬‬ ‫וקבוצה של כחמישה‪-‬עשר מבין ילידי לאוקה‬ ‫שאיתרנו מצטרפת אלינו‪ .‬כולנו מקבלים‬ ‫במעמד חגיגי זה את גיליונות הלידה שלנו‬ ‫מידי ראש עיריית סנטה מריה די לאוקה‪.‬‬ ‫אנחנו מעניקים למוזיאון שמלת חתונה‪,‬‬ ‫שמסמלת את החתונות הרבות שנערכו‬ ‫במקום‪ ,‬ואקורדיון‪ ,‬לזכר האקורדיון שהוחלף‬ ‫בכיכר לחם לבן‪.‬‬ ‫"אנחנו לא רוצים שהצעירים‪ ,‬הילדים‪ ,‬רק‬ ‫יכירו את הסיפור אלא שגם יבינו שהמחויבות‬ ‫להתנגד לגזענות ולחוסר סובלנות נוגעת גם‬ ‫לחיי היומיום ואינה דבר מיוחד ויוצא דופן"‪,‬‬ ‫אומרת סילביה גודלי‪ ,‬ראש מינהל התרבות‬ ‫של מחוז פוליה‪ .‬ואכן‪ ,‬זו המורשת שתושבי‬ ‫המחוז מנחילים לדורות הבאים‪ :‬סובלנות‬ ‫וקבלת האחר במובן הכי פשוט ובסיסי של‬ ‫המילה‪ .‬ועל כך יש להודות להם‪ ,‬וזו גם אחת‬ ‫ממטרות הסרט‪.‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫שמונה צעירים‬ ‫בנתיבי‬

‫"הבריחה"‬

‫"הבריחה" הוא פרויקט קולנועי יוצא דופן‪ .‬שמונה נערים ונערות ישראלים יצאו למסע של אלפי קילומטרים‪ ,‬בנתיבים‬ ‫שעשו רבבות שרידי השואה בשלהי המלחמה במטרה להגיע לארץ‪ .‬סופו של המסע ‪ -‬סרט דוקומנטרי מפתיע‬ ‫| צבי גיל ולילי הבר* |‬ ‫למרות מה שרבים חושבים‪ ,‬הדור הצעיר‬ ‫בארץ אינו מסתפק אך ורק במה שקורה‬ ‫עכשיו בתחומי המדע‪ ,‬הטכנולוגיה‪ ,‬המידע‬ ‫המקוון וכל שאר הדברים שיכולים לקדם אותו‬ ‫בחייו‪ .‬הצעירים רוצים גם לדעת את העבר‪ ,‬הן‬ ‫את ההיסטוריה הכללית והן את זו של העם‬ ‫והמדינה‪ .‬צריך רק לעורר בהם סקרנות‪ ,‬לגרות‬ ‫את התיאבון לידע הזה‪ .‬המעשים והמחדלים‬ ‫של העבר הם תמרור לעתיד‪ ,‬אך זה תלוי‬ ‫במידה רבה במחנכים ובמנהיגים‪ ,‬בפתיחות‬ ‫וביוזמה‪.‬‬ ‫תרומתם של ניצולי השואה להקמתה‪,‬‬ ‫להתפתחותה ולשגשוגה של מדינת ישראל‪,‬‬ ‫כציבור וכיחידים‪ ,‬היא עצומה‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫הדור הצעיר שגדל בישראל יודע מעט‬ ‫מאוד על תרומתם והישגיהם של הניצולים‪,‬‬ ‫אשר הצליחו לשאוב מתוך כאבם ויגונם‬ ‫תעצומות נפש לבנות חיים חדשים‪ .‬בתקשורת‬ ‫מתפרסמים אך ורק סיפורים על הסבל והכאב‬ ‫שעברו הניצולים‪ ,‬ועל המצוקות החומריות‬ ‫הנוכחיות שהם חווים‪ .‬נכון‪ ,‬מצוקה עכשווית‬ ‫מעוררת תשומת לב ואמפתיה לחלש ולמסכן‪,‬‬ ‫ואין זה מייחד את ניצולי השואה‪ ,‬אך דיווח על‬ ‫מצוקה ועוני אינם מעבירים את המסר העיקרי‬ ‫של ניצולי השואה לדורות הבאים‪ :‬מסר‬

‫התקומה‪ ,‬עוז הרוח‪ ,‬הנחישות‪ ,‬ההתגברות על‬ ‫הקשיים והגשמת החלומות‪.‬‬ ‫חיפשנו דרך אחרת כדי לספר לדור הצעיר‬ ‫את סיפור הגבורה של ניצולי השואה על‬ ‫מנת להחדיר בקרבו את התודעה‪ ,‬ההבנה‬ ‫והערכה לחייהם של ניצולי השואה כאן בארץ‪,‬‬ ‫על ידי הצגת הפן האופטימי של יכולתם‬ ‫בכל התחומים בחיינו כאן במדינת ישראל‪:‬‬ ‫המשפחות שהקימו‪ ,‬התרומה המשמעותית‬ ‫שלהם בתחומי חברה‪ ,‬תרבות‪ ,‬מדע‪ ,‬אמנות‬ ‫ובתחומי יצירה אחרים‪ .‬חיפשנו דרך פחות‬ ‫שגרתית על מנת להציג את סיפור מסעם של‬ ‫שארית הפליטה משם‪ ,‬ממחנות העקורים‬ ‫שאליהם הגיעו אחרי שנים של תופת‪ ,‬רעב‪ ,‬קור‬ ‫וייסורים‪ .‬מסע של אלפי קילומטרים‪ ,‬בנתיבים‬ ‫לא‪-‬נתיבים‪ ,‬ביערות‪ ,‬בהרים המושלגים ובכל‬ ‫דרך אפשרית במטרה להגיע ליעד הנכסף ‪-‬‬ ‫ארץ מולדת‪ .‬חיפשנו דרך שבה יוכלו הצעירים‬ ‫להכיר בקשיים‪ ,‬ועם זאת ‪ -‬להעריך את‬ ‫ההישגים‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬שמונה נערים ונערות ישראלים‪ ,‬מכל‬ ‫הקשת החברתית‪ ,‬תרבותית ודתית‪ ,‬יצאו למסע‬ ‫בעקבות תנועת "הבריחה" ‪ -‬התארגנות‪ ‬ציונית‪,‬‬ ‫שהייתה אחראית להגירה‪ ‬הבלתי חוקית של‬ ‫כשלוש‪-‬מאות אלף‪ ‬ניצולי שואה‪ ‬לארץ ישראל‬

‫בין השנים ‪ - 1944-1948‬ממזרח אירופה‬ ‫למרכזה ולדרומה‪ ,‬במגמה להגיע לארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אין זה המסמך התיעודי החזותי הראשון‬ ‫על הבריחה‪ .‬קדמו לו הסרט של חיים גורי‬ ‫"המכה ה‪ "81-‬במסגרת טרילוגיה‪ ,‬וכן סרט‬ ‫תיעודי של כתריאל שחורי במסגרת סדרה‬ ‫של המרכז למורשת מודיעין‪ .‬גם ההיסטוריון‬ ‫היהודי הבריטי סר מרטין גילברט התייחס לכך‬ ‫בעקיפין בסרט על גטו קובנו והמחתרת שם‪,‬‬ ‫שכמה מחבריה היו חלק מארגון הבריחה‪.‬‬ ‫אבל אלה ברובם היו קטעי התייחסות‪ ,‬כאשר‬ ‫במרכז עמדה ההעפלה ועלייה ב'‪ ,‬והיו עוד‬ ‫סרטי תעודה‪ ,‬שהמשותף להם ‪ -‬שהם כולם‬ ‫אינם מתמקדים באחד הפרקים ההירואיים‬ ‫של ניצולי השואה‪ ,‬עוד בטרם קום המדינה‬ ‫ובשלהי מלחמת העולם השנייה‪ .‬שכן כל‬ ‫מרכיבי הבריחה ‪ -‬חילוץ ניצולים ממחנות‪,‬‬ ‫העברתם למקומות מבטחים‪ ,‬דרכי מילוט‪,‬‬ ‫זיוף מסמכים לשם העברה בגבולות‪ ,‬שוחד‬ ‫בגבולות‪ ,‬הליכה בנתיבים מסוכנים‪ ,‬שיט‬ ‫בנהרות שוצפים וטיפוס בצוקי הרים ‪ -‬אורגנו‬ ‫על ידי ניצולי שואה‪ ,‬בעיקר פרטיזנים יהודיים‪,‬‬ ‫ועל ידם בלבד‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪34‬‬

‫‪33‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫המשך מעמוד ‪33‬‬

‫בשלב הרבה יותר מאוחר נכנסה לתמונה ההגנה‪.‬‬ ‫התיאור המלא והממצה ביותר עד כה מצוי בספרו‬ ‫של פרופסור יהודה באואר‪" ,‬הבריחה"‪.‬‬

‫החיבור להיסטוריה‪ ‬‬ ‫בתחילה חשבנו שנוכל לאתר קבוצה של‬ ‫נכדים או נינים של אותם ניצולים שארגנו‬ ‫או השתתפו בבריחה‪ .‬עד מהרה התברר כי‬ ‫זו משימה כמעט בלתי אפשרית‪ .‬הנכדים‬ ‫והנינים היו‪ ,‬אבל הסבים והסבתות כבר לא‬ ‫היו‪ .‬אם פה ושם נותר שריד‪ ,‬לא היה בנמצא‬ ‫אדם שיהיה מסוגל לשחזר את המסע המפרך‬ ‫בכוחות עצמו‪ .‬הפתרון שהביאו הבימאי‬ ‫ומפיק‪ ‬סרטי התעודה הוותיק‪ ,‬מיכה שגריר‬ ‫ בשיתוף עם כמה קולנוענים צעירים‪,‬‬‫ובראשם טל ברדה‪ ,‬המפיקה בפועל של סרט‬ ‫"הבריחה"‪ -‬היה‪ ‬פתרון מקורי מאוד‪ .‬שגריר‬ ‫הוא שאחראי על ההפקות של עמותת "עופות‬ ‫החול"‪ ,‬אשר יוזמת ומפיקה סרטי תעודה‬ ‫על תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה‬ ‫ולביסוסה‪.‬‬ ‫לא כל הצעירים נחשפו קודם לשואה‪ ,‬ורובם‬ ‫אינם צאצאים של ניצולי השואה‪ .‬ביניהם נינו‬ ‫של הצנחן אנצו סירני‪ ,‬ערביה‪-‬ישראלית מעכו‪,‬‬ ‫ראפר משדרות‪ ,‬בת לעובדים זרים מקולומביה‬ ‫ותלמיד ישיבה מתקוע‪ .‬ייחודו של הפרויקט ‪-‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬כמובן‪ ,‬להיכרות האינטימית יותר עם‬ ‫ההיסטוריה של התקופה‪ ,‬הקשיים‪ ,‬המקומות‪,‬‬ ‫הדמויות ועוד ‪ -‬היה בעובדה שקבוצה‬ ‫הטרוגנית כל כך יצאה לל"הרפתקה" של‬ ‫כעשרה ימים ולמדה להכיר ולכבד זה את זו‪.‬‬ ‫השאלות שהעסיקו את בני הנוער במהלך‬ ‫המסע נגעו לא רק לעבר‪ ,‬ואולי העבר שימש‬

‫על המזח ממנו הפליגו הניצולים לישראל‬ ‫‪34‬‬

‫כיום זה פסטורלי‪ .‬צועדים בנתיב הבריח‬

‫רקע מתאים לשאלות שמעסיקות אותם‬ ‫בהווה‪ :‬דתיים וחילוניים‪ ,‬עירוניים ובני‬ ‫ההתיישבות‪ ,‬גיוס לצה"ל‪ ,‬ערבים ויהודים‪ .‬עד‬ ‫חצות נמשכו השיחות בין הצעירים‪ ,‬שגילו‬ ‫תבונה והבנה יוצאת דופן בכל הקשור לעבר‪,‬‬ ‫להווה ולעתיד‪.‬‬ ‫הילי מויאל‪ ,‬התחקירנית שהכינה מסמך‬ ‫מתוחקר למופת‪ ,‬הכולל התייחסות היסטורית‬ ‫לנושא‪ ,‬כתבה בפתח התחקיר שהגישה‪:‬‬ ‫"כשהתחלתי את פרויקט הבריחה‪ ‬ממש לא‬ ‫ידעתי על המסע המרגש שאני עומדת‪ ‬לעבור‬ ‫והידע ההיסטורי המאלף שמחכה ומבקש‬ ‫להתגלות‪ ,‬על אחד הפרקים המרתקים‬ ‫בתולדות עמנו‪ .‬כנערה בתיכון‪ ‬נחשפתי‬ ‫לסיפורם של ניצולי שואה‪ ,‬סבים וסבתות של‬ ‫חבריי‪ ,‬יצאתי למסע בפולין‪ ,‬כתבתי טקסטים‬ ‫ליום השואה‪ .‬למדתי כמו כולם על תקופה‬ ‫אפלה זאת ועל התקומה שבאה אחריה‪ .‬פרק‬

‫הביניים‪ ,‬בין השואה לבין התקומה‪ ,‬הוזכר‬ ‫בדגש על מפעל ההעפלה‪ .‬אבל איכשהו את‬ ‫התקופה מסוף המלחמה ועד לעלייה לאוניות‬ ‫המעפילים‪ ,‬בחרו לתאר בתמצות רב‪ ,‬אם‬ ‫בכלל‪ .‬כאשר‪ ‬מיכה שגריר הציע לי להשתתף‬ ‫כתחקירנית בסרטו‪ ,‬המידע ההיסטורי שהיה‬ ‫בידיי היה מועט"‪.‬‬

‫"חיפשנו דרך אחרת כדי לספר‬ ‫לדור הצעיר את סיפור הגבורה‬ ‫של ניצולי השואה על מנת‬ ‫להחדיר בקרבו את התודעה‪,‬‬ ‫ההבנה והערכה לחייהם של‬ ‫ניצולי השואה כאן בארץ‪ ,‬על‬ ‫ידי הצגת הפן האופטימי של‬ ‫יכולתם בכל התחומים בחיינו‬ ‫כאן במדינת ישראל"‬ ‫אם תלמידה חרוצה ודעתנית כמוה לא ידעה‬ ‫כמעט דבר על הבריחה‪ ,‬אין ספק שמאות אלפי‬ ‫תלמידים ידעו עוד פחות‪ .‬ומויאל תחקרה‬ ‫אך ורק על הקטע הזה של שרידי השואה‬ ‫בדרכם לארץ‪ .‬היא לא עסקה כלל במה שעשו‬ ‫אותם שרידים לאחר שבאו לכאן‪ ,‬הן בנטילת‬ ‫החלק המסיבי במלחמת העצמאות‪ ‬ובכל‬ ‫מערכות ישראל והן בתרומתם הרבה בכל‬ ‫התחומים שהביאו את המדינה עד הלום‪ .‬לכך‬ ‫אתייחס‪ ‬בסרט אחר שהוקרן באותו אירוע‪,‬‬ ‫אשר נוגע לתרומה‪ ‬למדינה ובה‪.‬‬ ‫יחד עם מויאל למדו על הבריחה גם המפיקה‬ ‫טל ברדה‪ ,‬ובמאים צעירים כמו מני אליאס‪,‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫מיכל אהרונסון ואחרים‪ ,‬וכמובן השמינייה‬ ‫שעומדת במרכז המסע המרתק הזה‪ .‬האחראים‬ ‫לכל הפרויקט של תרומת הניצולים ולאירוע‬ ‫זה הגיעו למסקנה כי הניצולים מכירים את‬ ‫הסיפורים האלה‪ ,‬שחוו אותם על בשרם או‬ ‫על בשר קרוביהם‪ ,‬אך חשוב להמשיך ולספר‬ ‫אותם לדור הצעיר‪ .‬לאלה שנותרו ‪ -‬ולמרות‬ ‫הקושי של רבים מהם להגיע לאירועים כאלו‬ ‫ יש סיפוק רב וגאווה לא מועטה גם על מה‬‫שהם עשו כאן‪ ,‬ובעיקר על מה שעושה הדור‬ ‫הצעיר לתיעוד הסאגה הזאת‪ .‬היעד הוא הדור‬ ‫הצעיר‪.‬‬ ‫זה אחד הפרקים ההרואיים והמרתקים‬ ‫שקשורים בשואה‪ .‬ראשיתו בשלהי המלחמה‪,‬‬ ‫בסוף ‪ ,1944‬וסופו ב‪ ,1948-‬עם הקמתה של מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬הוא החל כנדידה ספונטנית של פליטים‬ ‫ובריחה מחתרתית של יחידים‪ ,‬ועד מהרה הפך‬ ‫לתנועת המונים מאורגנת‪ ,‬שפעלה באמצעים‬ ‫מוגבלים אבל בתושייה רבה להעלאתם של ‪300‬‬ ‫אלף ניצולי שואה יהודים מאירופה לישראל‪.‬‬ ‫יוצר הסרט החדש הוא איש הקולנוע‬ ‫והטלוויזיה מיכה שגריר‪ ,‬מבכירי הבמאים‬ ‫והמפיקים בישראל‪ ,‬שקיבל בחודש שעבר את‬ ‫פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע למפעל‬ ‫חיים‪ .‬שגריר חתום‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על הסרט "בצאת‬ ‫ישראל" (‪ ,)2010‬שבו שחזרה קבוצת ישראלים‬ ‫את המסע של יהודי אתיופיה בשנות ה‪80-‬‬ ‫בדרכם לישראל‪ .‬כעת הוא מנסה להשתמש‬ ‫באותו רעיון כדי לשחזר מסע יהודי מתקופה‬ ‫אחרת‪ ,‬בשיתוף עם עמותת "עופות החול"‪,‬‬ ‫שמפיקה סרטים על ניצולי שואה ועל החיים‬ ‫החדשים שבנו לעצמם‪.‬‬ ‫"אנחנו מנסים לעסוק בשואה מנקודת מבט‬ ‫שונה ולעשות ניסוי במסע‪ ,‬שיהיה גם טיול‬ ‫לימודי וגם חוויה מעצבת לצעירים האלה"‪,‬‬ ‫אומר שגריר‪" ,‬ריאליטי היא לא מלה גסה‪ .‬אנחנו‬ ‫השתמשנו בשיטות ובלשון של הריאליטי כדי‬ ‫ליצור דרך חדשה להנחיל את ההיסטוריה של‬ ‫העם לדורות הצעירים‪ .‬לא רק כדי שילמדו ויבינו‬

‫מדריך הקבוצה בחצייתהאלפים בשיחה עם טובה זהבי‬ ‫שחזרה אחרי ‪ 70‬שנה למסלול הבריחה‪ .‬מסתבר שהוא בן‬ ‫של קצין אס‪.‬אס שסיפר כי אביו סירב לדבר על התקופה‬

‫מחפשים את הכיוון‪ .‬כיום זה קל‬

‫מה קרה‪ ,‬אלא כדי שיחשבו מה קורה ומה יקרה‪.‬‬ ‫זאת המטרה"‪ ,‬הוא מסביר‪.‬‬

‫עדות ממקור ראשון‬ ‫ואולי טוב מכל להבין וללמוד על הצלחת‬ ‫הפרויקט באמצעות דברי המשתתפים בו‪:‬‬ ‫איתמר קונפינו‪ ,‬בן ‪ ,18‬מכוכב יאיר‪ ,‬נינו של‬ ‫הצנחן אנצו סרני‪ .‬ב‪ 1944-‬יצא סרני עם קבוצת‬ ‫צנחנים מישראל לאירופה הכבושה‪ ,‬לסייע‬ ‫ליהודים להיחלץ מהטרור הנאצי‪ .‬הוא נתפס‬ ‫בידי הנאצים והוצא להורג במחנה הריכוז דכאו‬ ‫בגרמניה‪ .‬על שמו קרוי קיבוץ נצר סרני‪.‬‬ ‫קונפינו‪" :‬מה שמושך אותי בסרט החדש הוא‬ ‫הרעיון שאוכל לחוות את מה שסבא רבא שלי‬ ‫והיהודים האחרים עברו אחרי השואה‪ .‬זה מרתק‪.‬‬ ‫מבחינתי‪ ,‬השואה הוכיחה בלי צל של ספק שלא‬ ‫רוצים אותנו בשום מקום בעולם ושליהודים אין‬ ‫מדינה חוץ מישראל‪ .‬אין דרך אחרת"‪.‬‬ ‫נרדין אליאס‪ ,‬ערבייה ישראלית בת ‪ 18‬וחצי‬ ‫מעכו‪" .‬כערבייה‪ ,‬לי אין קשר לשואה‪ .‬המשפחה‬ ‫שלי גרה פה כבר דורי‪-‬דורות‪ .‬אבל היא דוגלת‬ ‫בערכים הומאניים‪ .‬לאמא שלי היה חשוב שאדע‬ ‫מה עבר על העם היהודי ושאכיר את העוול‬ ‫שנעשה לו‪ .‬אפשר לקרוא ספרים על השואה‪,‬‬ ‫אבל אין כמו להיות במקומות עצמם‪ .‬לראות את‬ ‫הסביבה והמבנים‪ ,‬לחוש ולגעת‪ .‬זה נושא שצריך‬ ‫להעסיק כל אחד‪ ,‬ולא רק יהודים‪ ,‬כל בן אדם"‪.‬‬ ‫אליאס מכירה מקרוב את תחושת המיעוט‬ ‫הנרדף מימיה כתלמידה ערבייה יחידה בבית‬ ‫ספר יהודי‪" .‬היו כאלה שלא אהבו את זה‪ .‬קיללו‬ ‫אותי וגם מכות קיבלתי‪ ,‬אבל אני לא מצטערת‪.‬‬ ‫אצל חלק מהתלמידים הצלחתי לשנות את‬

‫הדעה הקדומה השלילית על הערבים"‪.‬‬ ‫אלון לוי‪" :‬בבריחה היו רגעים קורעי לב‪ ,‬שקשה‬ ‫לעמוד בפניהם"‪ ,‬אומר אלון לוי‪ ,‬הבמאי‪ ,‬כשהוא‬ ‫סוקר סיפורים היסטוריים וזיכרונות של אנשי‬ ‫הבריחה‪ ,‬שאותם הוא רוצה לשחזר בסרט‪ .‬אחד‬ ‫מהם‪ ,‬שריגש אותו במיוחד‪ ,‬הוא הפוגרום שאירע‬ ‫בעיר קיילצה בפולין ביולי ‪ ,1946‬כשנה לאחר‬ ‫תום המלחמה‪.‬‬ ‫בעקבות עלילת דם על חטיפת ילד פולני בידי‬ ‫יהודים‪ ,‬המונים משולהבים טבחו ביהודי העיר‪.‬‬ ‫עשרות נרצחו‪" .‬ואז מגיע לשם יהודי אחד‪ ,‬שהיה‬ ‫מראשי תנועת הבריחה‪ ,‬ועם אקדח ותעודות‬ ‫מטעם האו"ם מחלץ את הפצועים ומעביר אותם‬ ‫למקום מבטחים‪ ,‬מלווה בשיירה של טנקים‬ ‫אמריקאים"‪ ,‬מספר לוי‪" .‬הרגע הזה מסמל את‬ ‫המעבר מפסיביות לאקטיביות‪ .‬אנשים שעד‬ ‫לפני רגע היו אסירים במחנות‪ ,‬מגלים פתאום‬ ‫תעוזה שלא תיאמן"‪.‬‬ ‫טל ברדה‪" :‬הנערים עברו דרך הרים מושלגים‬ ‫וצוקים ובמקומות בלתי אפשריים ‪ -‬בדומה‬ ‫למסלול שעשו היהודים בתנועת הבריחה ‪ -‬כדי‬ ‫לנסות להבין מה עבר עליהם‪ .‬הם עברו מסע‬ ‫אישי מאוד‪ ,‬רציני‪ ,‬והדינמיקה שנוצרה ביניהם‬ ‫הפכה חלק מרכזי בסרט‪ .‬רצינו לבדוק איך בני‬ ‫הנוער בישראל של היום מתחברים לשואה‬ ‫ולזיכרון‪ .‬הראנו להם דברים‪ .‬בשביל לעזור להם‬ ‫לעבור שינוי צריך גם להיות פרובוקטיביים‪.‬‬ ‫מה שעשינו היה‪ ,‬בפועל‪ ,‬להציע אלטרנטיבה‬ ‫למסעות לפולין"‪.‬‬ ‫* הכותבים הם ממקימי ומנהלי עמותת "עופות‬ ‫החול"‬ ‫‪35‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫ייצוג ניצולי השואה‬ ‫בקולנוע הישראלי‬

‫מדוע התעלם הקולנוע העלילתי הישראלי מהשואה שנים רבות? מדוע הציג את ניצולי השואה כקבוצה הומוגנית שבה‬ ‫אנשים סהרורים‪ ,‬תלושים ופסיביים‪ ,‬והתעלם מהתרומה העצומה של ניצולי השואה למדינת ישראל? האם חלו שינויים‬ ‫בתדמיות אלה לאורך השנים?‬ ‫| ד"ר ליאת שטייר לבני* |‬ ‫הקולנוע העלילתי הארץ ישראלי נדרש‬ ‫לנושא ניצולי השואה והתערותם בחברה‬ ‫הישראלית כבר בתום מלחמת העולם השנייה‬ ‫וממשיך לעסוק בו עד ימינו‪ .‬ייצוג השואה‬ ‫וניצולי השואה בקולנוע הישראלי נדון לאורך‬ ‫השנים במספר מחקרים‪ .‬החוקרים היו תמימי‬ ‫דעים באשר לייצוג הנושא בקולנוע העלילתי‬ ‫בעשורים הראשונים לאחר השואה‪ :‬במרכז‬ ‫הקולנוע העלילתי שעסק בנושא השואה‬ ‫בשנות הארבעים עמדו דמויות של ניצולים‬ ‫שאופיינו בסדרה של סטריאוטיפים שליליים‪.‬‬ ‫יהודי אירופה מתוארים בסרטים כמי שהלכו‬ ‫"כצאן לטבח"‪ ,‬ביצעו לא פעם מעשים לא‬ ‫מוסריים כדי להישאר בחיים ולאחר השואה‬ ‫נותרו שבורים בגופם ובנפשם‪ ,‬חסרי יכולות‬ ‫ופסיביים לחלוטין‪.‬‬ ‫רק בעזרת אנשי הארץ הם מצליחים‬ ‫להשתקם ולעבור טרנספורמציה ‪ -‬להפוך‬ ‫מיהודים גלותיים ליהודים חדשים‪ ,‬כמו למשל‬ ‫בסרטים "בית אבי" (הרברט קליין‪,)1947 ,‬‬ ‫"דמעת הנחמה הגדולה" (ג'וזף לייטס‪,)1947 ,‬‬ ‫"קרייה נאמנה" (ג'וזף לייטס‪ )1952 ,‬ועוד‪.‬‬ ‫הייצוג הקולנועי הזה מחק כל זכר לפעלתנות‪,‬‬ ‫ליוזמה ולעזרה ההדדית‪ ,‬שהיו חלק בלתי נפרד‬ ‫מחיי הניצולים עוד באירופה בזמן השואה‪,‬‬ ‫לאחריה באירופה‪ ,‬וכאשר בנו לעצמם בית‬ ‫חדש במקומות שהיגרו אליהם‪.‬‬ ‫סדקים בהיטמעות האידילית הזאת אפשר‬ ‫למצוא כבר בקולנוע של שנות החמישים‪ ,‬והם‬ ‫מעמיקים והולכים עם השנים‪ .‬משלהי שנות‬ ‫השבעים הסרטים מפנים אצבע מאשימה‬ ‫‪36‬‬

‫הקיץ של אביה‪ .‬לא אוטוביוגראפי‬

‫"השינויים בתיאור החברה‬ ‫הקולטת ותהליך הקליטה‪,‬‬ ‫המופיעים בקולנוע העלילתי‬ ‫הישראלי משנות השמונים של‬ ‫המאה העשרים ואילך‪ ,‬לא הביאו‬ ‫להרחבת העיסוק בשואה עצמה‬ ‫ולא שינו את דימוים הסטריאוטיפי‬ ‫השלילי של ניצולי השואה"‬ ‫לעבר החברה הקולטת ומתארים אותה‬ ‫כמורכבת מאנשים אטומים‪ ,‬נצלנים וגסי רוח‪,‬‬ ‫שדחקו את ניצולי השואה לשוליים‪.‬‬ ‫חוקרי קולנוע טוענים כי משנים אלו חל‬ ‫שינוי עצום בדמותם של ניצולי השואה‬ ‫בקולנוע העלילתי‪ :‬הסרטים החלו לתאר אותם‬ ‫בצורה מורכבת יותר‪ ,‬אמפאטית‪ ,‬השמה דגש‬ ‫על מצוקותיהם ומפנה אצבע מאשימה כלפי‬ ‫היישוב הקולט‪.‬‬ ‫טענתי היא הפוכה ‪ -‬ממחקרי עולה כי‬ ‫הקולנוע העלילתי אינו מציג התפתחות בדימוי‬

‫של ניצולי השואה ובייצוג השואה‪ ,‬אלא דריכה‬ ‫במקום‪ ,‬חזרה על הסטריאוטיפים שהופיעו‬ ‫בשנות הארבעים ואף העמקתם‪ .‬השינויים‬ ‫בתיאור החברה הקולטת ותהליך הקליטה‪,‬‬ ‫המופיעים בקולנוע העלילתי הישראלי משנות‬ ‫השמונים של המאה העשרים ואילך‪ ,‬לא הביאו‬ ‫להרחבת העיסוק בשואה עצמה ולא שינו את‬ ‫דימויים הסטריאוטיפי השלילי של ניצולי‬ ‫השואה‪.‬‬ ‫בקולנוע העלילתי של העשורים האחרונים‬ ‫עדיין ניכרת מגמה של קיבוע הדימויים‬ ‫השליליים של ניצולי השואה משנות‬ ‫הארבעים‪ :‬אנשים שבורים בגופם ובנפשם‪,‬‬ ‫גנבים‪ ,‬סוחרים בשוק השחור‪ ,‬בעלי עבר‬ ‫והווה מפוקפק‪ .‬ההזדהות עם כאב ההגירה‬ ‫והביקורת על הקולטים המופיעה בקולנוע‬ ‫משלהי שנות השבעים אינה משנה את הדימוי‬ ‫השלילי הבסיסי של ניצול השואה‪ .‬להפך‪,‬‬ ‫הוא מחריף‪ :‬מרבית הסרטים משלהי שנות‬ ‫השבעים ואילך ממירים את המהלך הליניארי‬ ‫של סרטי העשורים הראשונים (שהסתיים‬ ‫בהשתלבות מוצלחת) במהלך מעגלי‪ .‬ניצולי‬ ‫השואה מוצגים מראשית הסרט ועד סופו כמי‬ ‫שנמצאים בשוליים הסהרוריים של החברה‪,‬‬ ‫ללא יכולת לחדור למרכז‪ .‬כך‪ ,‬במשך יותר‬ ‫משישים שנה שנים נדחקת השואה לשולי‬ ‫הסיפור הקולנועי‪ ,‬וניצולי השואה מוצגים כבני‬ ‫אדם שאינם מתפקדים באופן תקין‪ ,‬פסיביים‬ ‫ולרוב חולי נפש הממיטים אסונות על עצמם‬ ‫ועל סביבתם‪.‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬

‫סודות משפחה‪ .‬ניצול ופדופיל‬

‫"השינויים בתיאור החברה‬ ‫הקולטת ותהליך הקליטה‪,‬‬ ‫המופיעים בקולנוע העלילתי‬ ‫הישראלי משנות השמונים‬ ‫של המאה העשרים ואילך‪,‬‬ ‫לא הביאו להרחבת העיסוק‬ ‫בשואה עצמה ולא שינו את‬ ‫דימויים הסטריאוטיפי השלילי‬ ‫של ניצולי השואה"‬

‫דימוי המסכנים נשאר‬ ‫יוצרי הסרטים בעשורים הראשונים‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬שיחקו עם העובדות ההיסטוריות‬ ‫כרצונם‪ .‬כדי ליצור את הרושם שמדובר ב"אבק‬ ‫אדם" שיכול להשתקם רק בארץ‪ ,‬הסרטים‬ ‫הללו מחקו כל זכר לפעלתנות‪ ,‬ליוזמה ולעזרה‬ ‫ההדדית שהיו חלק בלתי נפרד מחיי הניצולים‬ ‫באירופה בזמן השואה ולאחריה וכאשר בנו‬ ‫לעצמם בית חדש במקומות שהיגרו אליהם‪.‬‬ ‫הפריחה התרבותית במחנות העקורים‬ ‫באירופה‪ ,‬העיתונות‪ ,‬התיאטרון‪ ,‬הנישואין‬ ‫ועוד ‪ -‬כל אלה נעלמו‪ .‬האם לא היו ניצולי‬ ‫שואה שהגיעו לארץ במצב קשה? בוודאי‬ ‫שהיו ‪ -‬אך היו גם רבים אחרים‪ .‬הסרטים מחקו‬ ‫כל זכר לאינדיבידואליזם ולהטרוגניות והציגו‬ ‫את ניצולי השואה כקבוצה הומוגנית אחת‬ ‫פגועה‪ .‬הם הוצגו בפני הציבור הרחב כאילו‬ ‫הם משקפים אמת עובדתית‪ .‬מעט מאוד‬ ‫השתנה בעשורים האחרונים‪ ,‬רוב הסרטים עד‬ ‫לימינו אינם מתמודדים עם דמותם האקטיבית‬ ‫של ניצולי השואה‪ ,‬עם פעילותם במסגרת‬ ‫עלייה ב'‪ ,‬עם ההגירה למקומות אחרים‪ ,‬עם‬ ‫כוחות הנפש האדירים שהפגינו בבניית חיים‬ ‫חדשים‪ ,‬ואינם מצליחים להשתחרר מהדימוי‬ ‫השלילי והשטחי שלהם ולבנות דמות מורכבת‬ ‫ואנושית‪.‬‬

‫יש לכך דוגמאות רבות‪ :‬ב"רובה חוליות"‬ ‫(אילן מושינזון‪ ,)1979 ,‬פלסטינה חולת הנפש‬ ‫חיה בצריף רעוע על שפת הים ומחכה לעד‬ ‫למי שאמורים להגיע "משם"‪ .‬ב"פרשת וינשל"‬ ‫(אברהם הפנר‪ ,)1979 ,‬ניצול השואה ידידיה כהן‬ ‫מכונה "חולה נפש"‪" ,‬משוגע" ו"פרנואיד"‪,‬‬ ‫ומתואר כמי שעשה "ביזנס" מהשואה‪ .‬כהן‬ ‫מאשר תפיסות אלה במונולוג הזוי ונרקיסיסטי‬ ‫שהוא נושא בפני הגיבורות ואחר כך במפגש‬ ‫שבו הוא מודיע להן כי הוא בדרך ל"ברגן בלזן‬ ‫דינר" ו"ברגן בלזן קוקטייל"‪ .‬ב"מחבואים" (דן‬ ‫וולמן‪ ,)1980 ,‬ניצול השואה ינקוש‪ ,‬המכונה‬ ‫בפי כל "המשוגע"‪ ,‬מסרב להתקלח בשל‬ ‫זיכרונות העבר‪ .‬ב"תל אביב ‪ -‬ברלין" (ציפי‬ ‫טרופה‪ ,)1987 ,‬הניצולה חולת הנפש מאיימת‬ ‫לרצוח את בנימין הגיבור ללא סיבה‪ ,‬וניצולה‬ ‫אחרת שנאלצה לזנות באושוויץ משחקת‬ ‫עם בנימין את משחקי הפיתוי שלימדו אותה‬ ‫הקצינים הנאצים‪ .‬ב"שם נרדף" (ניצה גונן‪,‬‬ ‫‪ ,)1989‬שיינקה‪ ,‬ששכלה את בנה באושוויץ‪,‬‬ ‫אינה מדברת ומסתובבת כסהרורית ברחובות‬ ‫תל אביב‪ .‬ב"גולם במעגל" (ענר פרמינגר‪,)1993 ,‬‬ ‫האם ניצולת השואה מאושפזת מעת לעת‬ ‫בשל התמוטטויות נירוטיות‪ .‬ב"ארץ חדשה"‬ ‫(אורנה בן‪-‬דור‪-‬ניב‪ ,)1994 ,‬הילדה הניצולה אנה‬ ‫מסרבת לדבר ולהתקלח ועושה את צרכיה‬ ‫ללא שליטה‪ ,‬ואחיה יאן מנסה לשחזר את ימי‬ ‫השוק השחור של מחנות העקורים בישראל‪.‬‬ ‫ב"עץ הדומים תפוס" (אלי כהן‪ ,)1995 ,‬הילדים‬ ‫יורק וזאביק‪ ,‬ששרדו ביערות פולין‪ ,‬ממשיכים‬ ‫בהתנהגות החייתית שסיגלו לעצמם בעבר גם‬ ‫בהווה בארץ ישראל‪ .‬הם מתנהגים כחיות פרא‬ ‫ודוהרים ביערות המקיפים את כפר הנוער תוך‬ ‫כדי השמעת יללות בלתי פוסקות‪ .‬ב"הערב‪:‬‬ ‫הניצול" (גבריאל ביבליוביץ'‪ ,)2001 ,‬אנדריי‬ ‫ניצול השואה הוא הומלס המסתובב בחוסר‬ ‫מעש ברחובות תל אביב ונושא מונולוגים‬ ‫הזויים על ימי השואה‪.‬‬

‫אובייקט של האתוס הציוני‬ ‫ולא אנשים‬ ‫גם בסרטים שאינם חוזרים אל ימי העלייה‬ ‫ההמונית‪ ,‬אלא עוסקים בעשורים אחרים‪,‬‬ ‫הסרטים חוזרים על הדימוי של ניצול השואה‬ ‫השבור בנפשו המתנתק מן החברה ו‪/‬או פוגע‬ ‫בה‪ .‬ב"סודות משפחה" (ניצה גונן‪,)1998 ,‬‬ ‫הסבתא ניצולת השואה נוטלת כדורי הרגעה‪,‬‬

‫וניצול השואה ההומוסקסואל הוא פדופיל‬ ‫המנסה לכפות עצמו על נער צעיר‪ .‬ב"תגובה‬ ‫מאוחרת" (שמוליק קלדרון‪ ,)2004 ,‬ניצול‬ ‫השואה הוא חולה נפש המאושפז בבית חולים‬ ‫פסיכיאטרי‪ .‬ב"מטאליק בלוז" (דני ורטה‪,‬‬ ‫‪ ,)2004‬הוריו של הגיבור‪ ,‬ניצולי השואה שכלל‬ ‫אינם מופיעים בסרט‪ ,‬מתוארים כמי שהחיים‬ ‫במחיצתם היו בלתי אפשריים‪ ,‬משום שהיו‬ ‫מביאים לבית כל פיסת לחם רקובה שמצאו‬ ‫ברחוב‪ .‬זיכרונות השואה שהעבירו לבנם‬ ‫משתלטים עליו בעת מסעו בגרמניה וגורמים‬ ‫לו לתקוף באלימות שוטר המבקש ממנו‬ ‫תעודות‪ ,‬וכמעט להרוג אותו‪ .‬התיאור אף חמור‬ ‫יותר ב"שישה מיליון רסיסים" (ציפי טרופה‪,‬‬ ‫‪ .)2002‬בסרט זה האם ניצולת השואה מעבירה‬ ‫את מחלת הנפש לבתה‪ .‬הבת מתמוטטת בסופו‬ ‫של דבר ומאושפזת בבית חולים לחולי נפש‪,‬‬

‫תגובה מאוחרת‪ .‬הניצול מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי‬

‫"כדי ליצור את הרושם שמדובר‬ ‫ב'אבק אדם' שיכול להשתקם‬ ‫רק בארץ‪ ,‬הסרטים הללו מחקו‬ ‫כל זכר לפעלתנות‪ ,‬ליוזמה‬ ‫ולעזרה ההדדית שהיו חלק‬ ‫בלתי נפרד מחיי הניצולים‬ ‫באירופה בזמן השואה ולאחריה‬ ‫וכאשר בנו לעצמם בית חדש‬ ‫במקומות שהיגרו אליהם"‬ ‫משום שהיא רואה מראות מן השואה ומדמה‬ ‫לעצמה שהיא אחת מהיהודים המובלים‬ ‫בדרכם למוות ברכבות הבקר‪ .‬ב"מחילות"‬ ‫(אודי אלוני‪ ,)2006 ,‬הבמאי מציג שני סוגים‬ ‫של ניצולי שואה‪ :‬הנרי‪ ,‬שהדחיק ובנה לעצמו‬ ‫קריירה‪ ,‬ויעקב‪ ,‬ששקע בטראומה ומאושפז‬ ‫בבית חולים לחולי נפש‪ .‬הסרט מבהיר כי דרכו‬ ‫של ניצול השואה יעקב חולה הנפש עדיפה‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪38‬‬

‫‪37‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫הטראומה של הנרי תחזור ותופיע אצל בנו‪,‬‬ ‫שיאושפז באותו מוסד‪ .‬ב"מכתבים לאמריקה"‬ ‫(חנן פלד‪ ,)2006 ,‬מוישה ולדמן ניצול השואה‬ ‫מתחיל להזות כי עוזרו של הנשיא קנדי הוא‬ ‫יענקל‪ ,‬בנו שאבד לו באושוויץ‪ .‬מוישה שוקע‬ ‫בהזיות שווא ומאבד אחיזה במציאות‪ .‬גם‬ ‫כאשר מחלות הנפש אינן מוזכרות בסרטים מן‬ ‫השנים האלה‪ ,‬הניצול עדיין אינו מוצג כדמות‬ ‫יציבה היכולה לעמוד במרכז החברה‪ ,‬אלא‬ ‫כחלק משוליים סהרוריים ואפלים ("טרנזיט"‪,‬‬ ‫דניאל וקסמן‪.)1980 ,‬‬

‫ללכת על המים‪ .‬ניצול שהפך לבכיר במוסד‬

‫"בשלהי שנות הארבעים היה‬ ‫הקולנוע הארץ ישראלי חלק‬ ‫ממנגנון תעמולה ציוני מסועף‬ ‫וענף‪ ,‬שיצר מתקפה תקשורתית‬ ‫רחבה בעולם‪ .‬לאחר מלחמת‬ ‫העולם השנייה ביקשו המוסדות‬ ‫הציוניים בארץ להשיג תמיכה‬ ‫עולמית לרעיון שמקומם היחיד‬ ‫של ניצולי השואה הוא בארץ‬ ‫ישראל ושיש להקים בה ישות‬ ‫מדינית ליהודים‪ ,‬ולקבל תמיכה‬ ‫כספית ופוליטית"‬ ‫בנוסף‪ ,‬השואה וניצולי השואה היו ונותרו‬ ‫אובייקטים של האתוס הציוני‪ ,‬כאשר בשנות‬ ‫הארבעים והחמישים השתמשו היוצרים‬ ‫בניצולי השואה כדי לחזק אותו‪ .‬ניצולי השואה‬ ‫לא הוצגו כסובייקט אלא היוו אובייקט של‬ ‫המאבק הציוני על הקמת המדינה וביסוסה‪.‬‬ ‫הסטריאוטיפים השלילים שנקשרו בדמותם‬ ‫סייעו לבנייתו של סיפור לקח ציוני המחזק את‬ ‫כוחה של ישראל (משואה לתקומה)‪ .‬משלהי‬ ‫שנות השבעים ואילך ממשיכים ניצולי השואה‬ ‫‪38‬‬

‫המשך מעמוד ‪37‬‬

‫להוות אובייקט של האתוס הציוני‪ ,‬רק בצורה‬ ‫הפוכה ‪ -‬עתה משתמשים בהם היוצרים כדי‬ ‫לנפץ את האתוס הציוני‪ ,‬לחשוף את הסדקים‬ ‫והסתירות שבו ואת האכזריות שהייתה גלומה‬ ‫בתפיסה של "כור ההיתוך"‪ .‬ממכשיר להאדרת‬ ‫החברה הקולטת הם הופכים מכשיר לניגוח‬ ‫החברה הקולטת ותהליך כור ההיתוך ‪ -‬סמל‬ ‫בעזרתו מראים היוצרים את הרעות החולות‬ ‫שליוו את החברה הישראלית מראשיתה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בסרטים בעשורים הראשונים‬ ‫השתמשו בשואה כמכשיר פוליטי ‪ -‬יצרו‬ ‫הקבלה בין הערבים לבין הנאצים כדי להפוך‬ ‫את הערבים לאויבים של המערב כולו ולחזק‬ ‫את הזדהות המערב עם ישראל‪ .‬זה נעשה‬ ‫למשל ב"גבעה ‪ 24‬אינה עונה" (תורוולד‬ ‫דיקנסון‪ ,)1955 ,‬ב"שמונה בעקבות אחד"‬ ‫(מנחם גולן‪ ,)1964 ,‬וב"מבצע קהיר" (מנחם‬ ‫גולן‪ .)1965 ,‬בסרטים משלהי שנות השבעים‬ ‫ואילך‪ ,‬אזכור השואה עדיין מנותב למטרות‬ ‫פוליטיות רק בצורה הפוכה‪ :‬דיון בהלאמת‬ ‫השואה ‪ -‬הפיכתה כתירוץ מוסרי להתעללות‬ ‫בערבים‪ ,‬כיבוש ודיכוי בעבר ובהווה‪ .‬במסגרת‬ ‫זו‪ ,‬לעיתים אף נוצרת השוואה מרומזת בין‬ ‫הישראלים‪-‬יהודים לבין הנאצים בבחינת‬ ‫הקורבן שהפך לקלגס‪ ,‬כמו למשל בסרטים‬ ‫"רובה חוליות" (אילן מושינזון‪" ,)1979 ,‬ארץ‬ ‫חדשה" (אורנה בן‪-‬דור‪" ,)1994 ,‬בית אבי" (דני‬ ‫רוזנברג‪ )2008 ,‬ועוד‪.‬‬

‫המסלול השונה‬ ‫של הקולנוע התיעודי‬ ‫לא פעם‪ ,‬מטשטשים הסרטים את הגבול‬ ‫בין בדיה למציאות וכך הופכים את סוגיית‬ ‫ה"ייצוג" ל"אמת עובדתית" לכאורה‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫הסרט "הקיץ של אביה"‪ ,‬מציג את הניה‪ ,‬ניצולת‬ ‫שואה חולת נפש המבלה קיץ עם בתה‪ ,‬אביה‪,‬‬ ‫ואז מתמוטטת בצעקות ובאלימות ומאושפזת‬ ‫שוב‪ .‬הסרט היה עיבוד של ספר ומחזה שכתבה‬ ‫גילה אלמגור‪ ,‬והוא זכה להצלחה מסחררת‬ ‫בארץ ובעולם‪ .‬שיווק הסרט כאוטוביוגרפי‬ ‫היה כה מוצלח‪ ,‬עד כי גם היום רוב מי שצפו‬ ‫בו חושבים שמדובר באמת היסטורית ‪ -‬אבל‬ ‫זה פשוט לא נכון‪ .‬אמה של אלמגור לא הייתה‬ ‫ניצולת שואה‪ .‬סרט זה‪ ,‬המשווק בתור עובדה‬ ‫את דימויים של ניצולי השואה כאנשים‬ ‫מעורערים בנפשם‪ ,‬מוקרן בהמלצת משרד‬

‫החינוך והתרבות לתלמידי כיתות ד' עד י"ב‬ ‫בבתי הספר‪.‬‬ ‫ניתן לספור על אצבעות יד אחת את מספר‬ ‫הפעמים בהן הקולנוע הישראלי העלילתי‬ ‫חורג מתבניות אלו‪ .‬דוגמה כזו היא הסרט‬ ‫"ללכת על המים" (איתן פוקס‪ .)2004 ,‬מנחם‬ ‫ניצול השואה מוצג כבכיר במוסד‪ .‬תפקידו‬ ‫מחייב תעצומות נפש וכישרון והצלחותיו‬ ‫מעידות כי הוא מבצע את תפקידו כהלכה‪ .‬לא‬ ‫עוד דמות סהרורית הנעה מסיוט לסיוט ללא‬ ‫יכולת לתפקד באופן נורמאלי‪ ,‬אלא אדם שלו‬ ‫ובוטח‪ ,‬המנהל את עסקי המוסד ביד רמה‪ .‬אך‬ ‫כאמור‪ ,‬דוגמה זו היא יוצאת מן הכלל שאיננה‬ ‫מעידה על הכלל‪.‬‬ ‫ממחקרי עולה כי אי אפשר להאשים רק את‬ ‫אנשי הארגונים הציוניים בתדמיתם השלילית‬ ‫של ניצולי השואה בקולנוע‪ .‬מי שיצר והפיק‬ ‫את התדמיות הללו היו לא רק בוני הציונות‬ ‫אלא גם מפרקיה ומבקריה‪ :‬אותן תדמיות‪,‬‬ ‫שנקבעו בשנות הארבעים‪ ,‬לא התמוססו או‬ ‫השתנו בקולנוע העלילתי לאחר שהמטרה‬ ‫(הקמת מדינה יהודית בארץ‪-‬ישראל) הושגה‪,‬‬ ‫אלא להפך‪ .‬הן הונצחו‪ ,‬שוחזרו‪ ,‬ובעשורים‬ ‫האחרונים אף הפכו שליליות עוד יותר‪ .‬המהלך‬ ‫הזה מדהים ובלתי נתפס בעיניי‪ .‬הוא מנוגד‬ ‫לתהליכים של שינוי בנוגע לתודעת השואה‬ ‫בישראל‪ ,‬תודעה שהשתנתה מאוד בכל‬ ‫התחומים‪ :‬הנצחה‪ ,‬חינוך‪ ,‬ייצוגים בעיתונות‪,‬‬ ‫בתיאטרון‪ ,‬בשירה‪ ,‬באמנות‪ .‬הדיון הפך‬ ‫מעמיק‪ ,‬מורכב‪ ,‬מכיל גוונים שונים‪ ,‬לא שופט‬ ‫ולא מאשים אלא מעלה שאלות‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫הקולנוע העלילתי נשאר בשלו‪.‬‬ ‫הסרטים חוזרים שוב ושוב על אותן תדמיות‬ ‫מעוותות כאילו לא חלפו יותר משישים‬ ‫שנה‪ .‬המגוון הרחב של מנגנוני ההסתגלות‬ ‫המתבטאים בקורות חייהם של הניצולים‪,‬‬ ‫היכולת של רובם המכריע לבנות חיים חדשים‬ ‫ומוצלחים ותרומתם הרבה למדינת ישראל‬ ‫מצומצמים בקולנוע העלילתי לייצוג שטחי‬ ‫ושלילי של קבוצה מוכה‪ ,‬פסיבית ושבורה‬ ‫בנפשה‪ .‬הדימוי שיצר ועדיין יוצר הקולנוע‬ ‫הישראלי העלילתי לניצולי השואה מטיל‬ ‫כתם על קבוצה גדולה‪ ,‬שתרומתה לחברה‬ ‫הישראלית אינה מוטלת בספק‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ממחקרי עולה כי הקולנוע‬ ‫התיעודי הציע מראשיתו מסלול זיכרון אחר‪,‬‬

‫סרטים‪ ,‬הנצחה ותודעה‬ ‫שהלך והתגבש באופן נפרד ושונה מראשית‬ ‫ימי המדינה ובעיקר משנות השמונים של‬ ‫המאה העשרים ואילך‪ .‬בשלהי שנות הארבעים‬ ‫היה הקולנוע הארץ ישראלי חלק ממנגנון‬ ‫תעמולה ציוני מסועף וענף‪ ,‬שיצר מתקפה‬ ‫תקשורתית רחבה בעולם‪ .‬לאחר מלחמת‬ ‫העולם השנייה ביקשו המוסדות הציוניים‬ ‫בארץ להשיג תמיכה עולמית לרעיון שמקומם‬ ‫היחיד של ניצולי השואה הוא בארץ ישראל‬ ‫ושיש להקים בה ישות מדינית ליהודים‪ ,‬ולקבל‬ ‫תמיכה כספית ופוליטית‪.‬‬

‫מטאליק בלוז‪ .‬חיים בלתי נסבלים כבן לניצולים‬

‫"משנות השמונים ואילך הועמקו‬ ‫מגמות אלה‪ .‬הסרטים מצביעים‬ ‫על זהויות ומרחבים מורכבים‪,‬‬ ‫המכילים את אירופה וישראל‪,‬‬ ‫עבר והווה‪ ,‬זיכרונות וחיי יומיום‪.‬‬ ‫ניצולי השואה מתוארים בהם‬ ‫כמי שנעים בין המרחבים‬ ‫ובין הזהויות האלה‪ .‬הסרטים‬ ‫מציבים במרכזם דמויות‬ ‫מורכבות של ניצולים"‬ ‫לשם כך‪ ,‬הקולנוע הדוקומנטרי הציג תהליך‬ ‫שטחי של מעבר "משואה לתקומה"‪ .‬מיד עם‬ ‫הגעתם לארץ‪ ,‬הפכו הניצולים לעובדי אדמה‬ ‫וללוחמים נמרצים‪ .‬התיאור הפלקטי הזה‬ ‫לא התעכב על קשיי קליטה ותרם לאמירה‬ ‫הפוליטית לפיה יש להקים מדינה יהודית‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬כי בה ניצולי השואה ימצאו את‬ ‫מקומם‪ .‬לעתים‪ ,‬הועלתה בסרטים ביקורת‬ ‫מרומזת בנוגע להתנהלות היהודים באירופה‬ ‫מול הנאצים (למשל סוגיית ההליכה "כצאן‬ ‫לטבח")‪ ,‬אך היוצרים לא אפיינו את ניצולי‬ ‫השואה על ידי תכונות שליליות‪ ,‬כמו למשל‬

‫בסרטים "הדרך לחירות" (נורמן לוריא‪,)1946 ,‬‬ ‫ו"דרכנו לחיים" (ברוך דינר‪.)1958 ,‬‬

‫שינוי מגמה‬ ‫שינויים בייצוג הנושא ניכרים כבר בשנות‬ ‫השישים והשבעים‪ .‬הסרטים שנוצרים בשנים‬ ‫אלה ואילך‪ ,‬ממירים תקומה בשואה ב"בדמייך‬ ‫חיי" (דוד פרלוב‪ ,)1961 ,‬ממירים אזכורים‬ ‫קצרצרים בסיפורים ארוכים וממירים ממד‬ ‫לאומי בטראומה אישית ב"עוף החול" (יגאל‬ ‫בורשטיין‪ .)1972 ,‬הם דנים בחיים תחת המשטר‬ ‫הנאצי‪ ,‬בגטאות‪ ,‬במחנות‪ ,‬בפרידות קשות‪,‬‬ ‫באובדן ובדרכי ההישרדות ובניית החיים‬ ‫מחדש ב"למה לא הפציצו את אושוויץ?"‬ ‫(חנניה אמוץ‪ )1972 ,‬ו"המכה ה‪( "81-‬חיים גורי‪,‬‬ ‫ז'אקו ארליך ודוד ברגמן ‪ ,)1974‬ומתייחסים‬ ‫לתרומתם האקטיבית של ניצולי השואה‬ ‫מעלייה ב' ב"הים האחרון" (חיים גורי‪ ,‬ז'אקו‬ ‫ארליך ודוד ברגמן‪.)1979 ,‬‬ ‫משנות השמונים ואילך הועמקו מגמות‬ ‫אלה‪ .‬הסרטים מצביעים על זהויות ומרחבים‬ ‫מורכבים‪ ,‬המכילים את אירופה וישראל‪ ,‬עבר‬ ‫והווה‪ ,‬זיכרונות וחיי יומיום‪ .‬ניצולי השואה‬ ‫מתוארים בהם כמי שנעים בין המרחבים ובין‬ ‫הזהויות האלה‪ .‬הסרטים מציבים במרכזם‬ ‫דמויות מורכבות של ניצולים החיים במרכז‬ ‫החברה הישראלית‪ ,‬התערו בה ומתמודדים‬ ‫עם הצלקות הנפשיות לצד בניית חיים חדשים‪.‬‬ ‫הסרטים מתעדים את החיים בתקופת‬ ‫השלטון הנאצי באמצעות תמונות‪ ,‬עדויות‬ ‫ודיון בחיי היומיום בגטאות ובמחנות ("פני‬ ‫המרד" ‪ -‬חיים גורי‪ ,‬ז'אקו ארליך ודוד ברגמן‪,‬‬ ‫‪ ,)1985‬ואינם נרתעים מעיסוק בנושאים‬ ‫קשים ביותר לצפייה‪ ,‬כגון הניסויים הרפואיים‬ ‫ב"פרלה יקירתי" (שחר רוזן‪ .)1999 ,‬הם‬ ‫מתארים מסלול ייסורים במשך כל שנות‬ ‫המלחמה ב"הבחירה והגורל" (ציפי רייכנבך‪,‬‬ ‫‪ ,)1993‬משווים בין גורל קהילות שונות ב"בגלל‬ ‫המלחמה ההיא" (אורנה בן‪-‬דור‪,)1988 ,‬‬ ‫עוסקים במורכבות הנושא של שיתוף פעולה‬ ‫עם הנאצים ב"קאפו" (דני סיטון‪ ,)1999 ,‬בדרכי‬ ‫ההישרדות השונות במחנות ב"הוגו" (יאיר לב‪,‬‬ ‫‪ )1990‬ובפרידות טרגיות ב"קיץ של מנוחה"‬ ‫(לייזי שפירא‪.)2004 ,‬‬ ‫הם יוצאים נגד התנהגות אנשי היישוב‬ ‫הארץ ישראלי בזמן מלחמת העולם השנייה‪,‬‬

‫ב"דילמת הדריין" (ארז ונחום לאופר‪,)2006 ,‬‬ ‫מחזירים את הניצולים אל קורותיהם במלחמת‬ ‫העולם השנייה במסע משפחתי אל העבר‬ ‫ב"טנגו של עבדים" (אילן זיו‪ ,)1992 ,‬וב"אבא'לה‬ ‫בוא ללונה פארק" (ניצה גונן‪ ,)1994 ,‬מציגים‬ ‫אהבות בין אסירות יהודיות במחנות הריכוז‬ ‫לבין שוביהן‪ ,‬ב"אהבה באושויץ" (תור בן מיור‬ ‫וג'נס ניקולאי‪ ,)2004 ,‬עדויות אמינות של‬ ‫קורבן‪ ,‬ב"מרטין" (רענן אלכסנדרוביץ'‪,)1999 ,‬‬ ‫דרכים שונות לשרוד במחנות ב"הוגו" (יאיר‬ ‫לב‪ ,)1990 ,‬וחברויות אמיצות שנקשרו באותן‬ ‫שנים ב"הבנות מליבאו" (יגאל קמינסקי‪.)1994 ,‬‬ ‫סרטים אלה גם מציגים דיון מורכב בסוגיות‬ ‫נוספות הקשורות בשואה‪ ,‬דוגמת השפעת‬ ‫השואה על יחס החברה הישראלית ל"אחר"‬ ‫בכלל ולערבי בפרט ב"אל תגעו לי בשואה"‬ ‫(אשר טללים‪ ,)1994 ,‬יחסי דור ראשון ודור‬ ‫שני‪ ,‬ב"פיצה באושוויץ" (משה צימרמן‪,‬‬ ‫‪ )2008‬ו"ששה מליון ואחד" (דוד פישר‪,)2011 ,‬‬ ‫השפעת השואה על הדור השלישי ב"אמנות‬ ‫משחררת" (אדם הורוביץ וסולו אביטל‪)2004 ,‬‬ ‫וב"קליינער רודי" (מישל קליין‪-‬טיר‪,)2006 ,‬‬ ‫"אוי מאמא" (נועה מימן‪ )2010 ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ההבדל האדיר בין הסרטים העלילתיים‬ ‫והתיעודיים בנושא השואה וניצולי השואה‬ ‫מגלה תפיסות אמביוולנטיות של השואה‬ ‫וניצוליה בחברה הישראלית‪ ,‬הנעה‪ ,‬גם בהווה‪,‬‬ ‫בין מגמות שטחיות וחלוקות בינאריות‬ ‫להתמודדות מורכבת‪ ,‬בין סטריאוטיפים‬ ‫שליליים לבין ניפוצם‪ ,‬בין היקבעות בתפיסות‬ ‫ישנות לבין שינוי והיפתחות רב תרבותית‬ ‫לאחר ולשונה‪.‬‬

‫* המאמר מוקדש לזכרו של סבי‪ ,‬משה‬ ‫פרידנזון ז"ל‪ ,‬ניצול גטו לודג'‪ ,‬שנפטר השנה‪.‬‬ ‫מבוסס על ספרי‪" ,‬שתי פנים במראה" (הוצאת‬ ‫אשכולות‪-‬מאגנס‪)2009 ,‬‬ ‫‪39‬‬

‫זכויות‬ ‫| עו"ד אודי מוזס‪ ,‬ועידת התביעות |‬ ‫אושר בכנסת בקריאה‬ ‫ראשונה‪ :‬מענק שנתי חדש‬ ‫לניצולי שואה‬ ‫מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה הצעת‬ ‫חוק שהגיש שר האוצר‪ ,‬יאיר לפיד‪ ,‬המסדירה‬ ‫את הסיוע לאוכלוסיות יוצאי המחנות והגטאות‪.‬‬ ‫המענק יינתן ל‪ 12,000-‬ניצולי שואה ללא תלות‬ ‫בזכאותם להשלמת הכנסה מביטוח לאומי‪ .‬יו"ר‬ ‫מרכז הארגונים‪" :‬על הממשלה להזדרז ולעצב‬ ‫גישה חדשה התואמת את הצרכים המשתנים‪.‬‬ ‫בישראל של ‪ 2013‬חיים עדיין כ‪ 100-‬אלף ניצולי‬ ‫שואה שאינם מקבלים שום סוג של תמיכה‪ ,‬בשל‬ ‫עיוותי החקיקה"‪.‬‬ ‫על פי החוק החדש‪ ,‬יוגדל הסיוע לכ‪12,000-‬‬ ‫ניצולי שואה ב‪ 4,600-‬שקלים שינתנו כמענק‬ ‫שנתי‪ .‬עלותו מוערכת של החוק היא כ‪ 60-‬מיליון‬ ‫שקלים‪ .‬בניגוד לחלק מהמענקים האחרים‬ ‫שמקבלים ניצולי שואה‪ ,‬הזכאות למענק זה‬ ‫אינה תלויה בהכנסות הניצולים ממקורות‬ ‫אחרים‪ .‬דבר זה יאפשר גם לאלה שאינם זכאים‬ ‫להשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי לקבל את‬ ‫המענק‪.‬‬ ‫תיקון נוסף שאושר‪ ,‬קובע כי ניצולי השואה‬ ‫הזכאים לכרטיס נטען יוכלו לקבל את סכומי‬ ‫הכסף ישירות לחשבון הבנק שלהם‪ .‬תיקון‬ ‫זה מגיע לאחר שניצולי שואה רבים התלוננו‬ ‫על כך שהכרטיס הנטען מגביל את השימוש‬ ‫בכסף‪ ,‬ומונע מהם להשתמש בו לפי צרכיהם‪.‬‬ ‫בתגובה לדברים אמרה קולט אביטל‪ ,‬יו"ר‬ ‫מרכז הארגונים‪" :‬התיקונים שהועברו היום לחוק‬ ‫ההטבות מהווים בשורה אמיתית לניצולי שואה‬ ‫נזקקים רבים‪ ,‬ומצטרפים לשורה של צעדים‬ ‫אותם ביצע שר האוצר יאיר לפיד‪ ,‬המעידים‬ ‫על מחויבותו העמוקה לטיפול בניצולי השואה‬ ‫בישראל"‪ ,‬אך לדבריה "עוד רבה הדרך עד‬ ‫אשר כל ניצול שואה יוכל להגשים באופן מלא‬ ‫ומוחלט את מלוא הזכויות המגיעות לו‪ ,‬אך אין‬ ‫ספק שאנחנו בדרך הנכונה"‪.‬‬ ‫עוד הוסיפה אביטל ואמרה‪" :‬אני רואה בצעד‬ ‫זה התקדמות בטיפול בציבור ניצולי השואה‬ ‫‪40‬‬

‫בישראל וזאת במגמה לשנות את המצב בו‬ ‫כל ניצול שואה רביעי בישראל עני‪ .‬השנתיים‬ ‫הקרובות קריטיות‪ ,‬משום שרובם בני יותר מ‪80-‬‬ ‫וחלקם הגדול חולה וצרכיהם השתנו מאז נקבעו‬ ‫הקריטריונים למענקים"‪ .‬עוד הוסיפה אביטל‪,‬‬ ‫כי "על הממשלה להזדרז ולעצב גישה חדשה‬ ‫התואמת את הצרכים המשתנים"‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫בישראל של ‪ 2013‬חיים עדיין כ‪ 100-‬אלף ניצולי‬ ‫שואה שאינם מקבלים שום סוג של תמיכה‪,‬‬ ‫בשל עיוותי החקיקה בישראל וכי "חשוב שכל‬ ‫ניצול‪ ,‬באשר הוא‪ ,‬יקבל מהמדינה את מלוא‬ ‫הזכויות להן הוא זכאי מבלי שיצטרך להיאבק‬ ‫בבירוקרטיה מתישה ומבזה‪ .‬מרכז הארגונים‬ ‫ילחם על כך ללא לאות"‪.‬‬

‫מענק של ‪ 350‬שקלים בלי‬ ‫להציג חשבוניות‬ ‫ניצולי שואה זכאים לפי החוק להחזר מע"מ‬ ‫ומסי קנייה על רכישת מוצרי חשמל‪ .‬מענק‬ ‫שנתי יחליף את הטפסים והחשבוניות שצריך‬ ‫להציג‪ .‬החל משנת ‪ 2014‬יקבל כל אזרח‬ ‫ישראלי הנהנה מתגמולים במסגרת חוק נכי‬ ‫רדיפות הנאצים‪ ,‬נכי המלחמה בנאצים וחוק‬ ‫הטבות לניצולי שואה‪ ,‬קצבה נוספת בשיעור‬ ‫של ‪ 350‬שקלים בשנה‪ .‬זאת‪ ,‬בעקבות צו עליו‬ ‫חתם ב‪ 10-‬בספטמבר שר האוצר יאיר לפיד‪.‬‬ ‫על פי החוק‪ ,‬זכאים ניצולי שואה להחזר מע"מ‬ ‫ומסי קנייה על רכישת מוצרי חשמל‪ .‬לצורך‬ ‫קבלת ההחזר‪ ,‬חייבים הזכאים לפנות לרשות‬ ‫לניצולי שואה במשרד האוצר‪ ,‬ולמלא טופס‬ ‫אליו מצורפות הקבלות על רכישת המוצרים‪.‬‬ ‫הצו החדש מבטל צורך זה‪ ,‬וקובע כי כל ניצול‬ ‫שואה יקבל בגין ההטבה סכום של ‪ 350‬שקל‬ ‫אוטומטית לחשבונו‪ .‬בפועל‪ ,‬מחליף הצו את‬ ‫הטבת ההחזר בקצבה השנתית הקבועה‪ ,‬מבלי‬ ‫שיהיה צורך לשנות את החוק הקיים‪.‬‬ ‫באוצר מעריכים את עלות הצעד לקופת‬ ‫המדינה ב‪ 17-‬מיליון ש"ח בשנה‪ .‬ההחלטה‬ ‫להחליף את מנגנון החזרי המס במנגנון‬ ‫של קצבה שנתית קבועה‪ ,‬התקבלה לאחר‬

‫שהתברר למשרד האוצר כי רוב הזכאים‬ ‫אינם מנצלים את ההטבה בשל הצורך למלא‬ ‫טפסים ולהציג קבלות‪ .‬לדברי לפיד‪" ,‬זהו נדבך‬ ‫נוסף בשורת יוזמות שנועדו להקל על ניצולי‬ ‫השואה בסבך הביורוקרטי המורכב‪ ,‬אותו הם‬ ‫עוברים בדרך למיצוי הזכויות המגיעות להם‬ ‫מהמדינה"‪.‬‬

‫האוצר אישר תוספת לצרכים‬ ‫רפואיים של ניצולי שואה‬ ‫משרד האוצר אישר תוספת תקציב של ‪10‬‬ ‫מיליון ש"ח המיועדים לסיוע בצרכים רפואיים‬ ‫בסיסיים ל‪ 3,200-‬ניצולי שואה נוספים‪ .‬השנה‬ ‫קיבלו ‪ 15,000‬ניצולי שואה מימון הוצאות‬ ‫רפואיות בהיקף של ‪ 45‬מיליון שקלים‪ .‬‬ ‫החזר ניתן‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עבור מימון משקפיים‪,‬‬ ‫טיפולי שיניים‪ ,‬מכשירים אורטופדיים וציוד‬ ‫רפואי ושיקומי‪ .‬לדברי רוני קלינסקי‪ ,‬מנהל‬ ‫הקרן לרווחה לנפגעי השואה‪" ,‬חמש השנים‬ ‫הבאות הן חלון זמן קריטי‪ ,‬שבמהלכו אפשר‬ ‫לשפר את איכות חייהם של השורדים מן‬ ‫השואה שעוד איתנו"‪ .‬את הבקשות לסיוע ניתן‬ ‫להגיש עד סוף השנה‪.‬‬

‫עדכונים בתכניות‬ ‫של הקרן לרווחה‬ ‫הארכת המועד להגשת בקשות למענקים‬ ‫לשנת ‪ - 2013‬הקרן לרווחה הודיעה כי היא‬ ‫מאריכה את המועד האחרון להגשת בקשות‬ ‫באפיק החזר הוצאות (מענקים) עד ל‪31-‬‬ ‫בדצמבר ‪.2013‬‬ ‫עדכון הקריטריונים לקבלת מענקים מהקרן‬ ‫ליוצאי הונגריה ‪ -‬הקרן לרווחה הודיעה כי‬ ‫בעקבות המשא ומתן המוצלח של ועידת‬ ‫התביעות וממשלת הונגריה‪ ,‬אושרו תקציבים‬ ‫נוספים לסיוע לניצולי שואה יוצאי הונגריה‬ ‫ו"הונגריה המורחבת" באפיק הקצבה חדש‬ ‫שיפעל עד ‪ 28‬בפברואר ‪ ,2014‬וניתן יהיה לקבל‬ ‫משם החזר כספי כנגד קבלות מקור משנת‬ ‫‪ 2013‬בלבד ו‪/‬או התחייבות לספק מימון בגין‬

‫רשימת קריאה‬

‫טיפולי שיניים ואביזרים רפואיים‪ ,‬שתמומש‬ ‫עד לתאריך ‪ 31‬בדצמבר ‪.2013‬‬ ‫הסכום המקסימאלי להגשת בקשה הועלה‬ ‫בכ‪ 15,000-‬ש"ח‪ .‬יצוין כי גובה ההחזר הסופי‬ ‫ייקבע בהתאם לכמות הבקשות שיאושרו‪,‬‬ ‫ביחס למסגרת התמיכה שתתקבל מוועידת‬ ‫התביעות‪ ,‬לפי שיקולים סוציאליים ובכפוף‬ ‫לקיומו של תקציב‪.‬‬

‫האוצר מעדכן תכניות‬ ‫הרחבת הזכאות לקבלת סיוע משפטי ‪-‬‬ ‫באוגוסט ‪ 2013‬פורסם תיקון לחוק הסיוע‬ ‫המשפטי‪ ,‬המאפשר לניצולי שואה זכאות‬ ‫לסיוע משפטי בחינם בייעוץ וייצוג בפני‬ ‫ועדות העררים בהליכים מול הרשות לזכויות‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬ללא מבחן כלכלי‪ ,‬באמצעות‬ ‫האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים‪.‬‬ ‫עיגול אחוזי הנכות של נכי רדיפות הנאצים‬ ‫והמלחמה בנאצים ‪ -‬בספטמבר ‪ 2013‬פורסמו‬ ‫תקנות‪ ,‬אשר קבעו כי אם נקבעה דרגת נכות‬ ‫לניצולים לפי אותם החוקים והיא מבוטאת‬ ‫בשבר‪ ,‬יעוגל השבר כלפי מעלה‪ ,‬החל‬ ‫מאוקטובר ‪.2013‬‬ ‫שינוי בהחזרי המע"מ ומס קניה ‪ -‬משרד‬ ‫האוצר פרסם כי בהתאם להחלטת שר האוצר‪,‬‬ ‫החל משנת ‪ 2014‬יינתן לניצולים מענק שנתי‬ ‫אחיד לרכישת ציוד ביתי ועזרים רפואיים על‬ ‫סך ‪ ,₪ 350‬שישולם בתחילת כל שנה‪.‬‬

‫הזכאות של יוצאי רודוס לפי‬ ‫חוק נכי רדיפות הנאצים‬ ‫ב‪ 14.10.2013-‬ניתן פסק דין בבית המשפט‬ ‫השלום בתל אביב שעסק בסוגיית הזכאות של‬ ‫יהודים יוצאי האי רודוס‪ ,‬אי יווני בים האגאי‬ ‫אשר היה בשליטת האיטלקים עד ‪ ,1943‬עת‬ ‫נכבש ע"י הגרמנים (ו"ע ‪ ,8430-08-12‬פרנקו‬ ‫ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה)‪.‬‬ ‫בית המשפט דחה את ערעורם של מי שעזבו‬ ‫את רודוס עוד בשנת ‪ ,1939‬כיוון שבאותה עת‬ ‫איטליה טרם הצטרפה כצד לוחם לגרמניה ולא‬

‫היה כל בסיס מוצדק לחשש של יהודי רודוס‬ ‫מפני גרמניה הנאצית‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬בית המשפט קיבל את ערעורה‬ ‫של מי שעזבה את האי ב‪ 1942-‬בעיצומה‬ ‫של מלחמת העולם (אך טרם הכיבוש‬ ‫הגרמני)‪ ,‬בנימוק שאיטליה הייתה באותה‬ ‫העת מעורבת במלחמה בכמה זירות‪ ,‬לצד‬ ‫בת בריתה גרמניה הנאצית ובעיצומה של‬ ‫השמדת היהודים באירופה ע"י גרמניה‪.‬‬ ‫בית המשפט הוסיף כי יש לזכור את כיבוש‬ ‫יוון ב‪ 1941-‬על ידי הגרמנים‪ .‬במצב דברים זה‪,‬‬ ‫קבע בית המשפט‪ ,‬ההיגיון מחייב שאווירת‬ ‫המלחמה ושמועות על השמדת היהודים‬ ‫באירופה וקורות יהודי יוון‪ ,‬הסמוכה לרודוס‪,‬‬ ‫הגיעו גם הגיעו לידיעת יהודי רודוס‪.‬‬

‫בחייו ‪ -‬לפי חוק נכי רדיפות הנאצים החל‬ ‫מה‪ 1.4.2010-‬ועד ליום מותו ‪ -‬ליורשי המנוח‪,‬‬ ‫וגם לקבלת תגמול שאירים המגיע למשך ‪3‬‬ ‫שנים לאלמנתו לפי אותו החוק (ו"ע ‪33999-‬‬ ‫‪ ,07-12‬ארץ נ' הרשות)‪ .‬בית המשפט פסק כי‬ ‫יש לקבל את הערר שהגישה האלמנה‪ ,‬ופסק כי‬ ‫אין חולק כי התובע היה זכאי בחייו לתגמולים‬ ‫ממשרד האוצר‪.‬‬ ‫יש לציין כי לגבי יוצאי לוב שנפטרו לפני‬ ‫ה‪ 1.4.2010-‬ניתן בבית המשפט המחוזי פסק‬ ‫דין‪ ,‬שקבע כי יורשי ניצולים אלו לא יהיו‬ ‫זכאים לתגמולים לפי אותו החוק (פסק דין‬ ‫זנזורי‪ ,‬שעליו הוגש בינתיים ערעור לעליון)‪.‬‬

‫תיקונים עתידיים בחוק‬ ‫הטבות לניצולי שואה‬ ‫זכאות לתשלום רטרואקטיבי מקבלי קצבה‪ ,‬שעלו ברובם‬ ‫ליוצאי לוב שהוכיחו כי ברחו לאחר ‪1953‬‬ ‫גם עקב הפחד מרדיפות‬ ‫ב‪ 11.11.2013-‬אישרה ועדת השרים לחקיקה‬ ‫תיקון חוק שהגיש משרד האוצר‪ ,‬אשר קובע‬ ‫הנאצים‬ ‫ב‪ 10.11.2013-‬ניתן פסק דין בבית המשפט‬ ‫העליון שעסק באח ואחות שהוכיחו בבית‬ ‫המשפט המחוזי כי ברחו מטריפולי גם עקב‬ ‫הפחד מרדיפות הנאצים‪ ,‬אך כיוון שהשתהו‬ ‫בהגשת הערעור פסק להם ביהמ"ש המחוזי‬ ‫תשלום רטרואקטיבי החל משנת ‪ 2007‬ולא‬ ‫ממועד הגשת תביעתם הראשונה משנת‬ ‫‪( 2001‬רע"א‪ ,8745/11‬מימון והראל נ' הרשות‬ ‫המוסמכת)‪.‬‬ ‫בית המשפט העליון קיבל את ערעורם‪,‬‬ ‫וקבע כי יש לשלם להם את התגמולים‬ ‫מהיום הראשון לחודש שבו הוגשה תביעתם‬ ‫הראשונה‪.‬‬

‫הזכאות של אלמנים‪/‬ות‬ ‫יוצאי לוב שנפטרו לאחר‬ ‫ה‪1.4.2010-‬‬ ‫ב‪ 27.6.2013-‬ניתן פסק דין בבית המשפט‬ ‫השלום בתל אביב‪ ,‬שעסק בתביעה של אלמנת‬ ‫יוצא לוב לתשלום התגמול שהיה מגיע לו‬

‫כי שובר השירותים החודשי ע"ס ‪,₪600‬‬ ‫שמקבלים ממשרד האוצר מקבלי קצבת‬ ‫יוצאי המחנות וגטאות‪ ,‬ישולם להבא ישירות‬ ‫לחשבונם יחד עם הקצבה עצמה‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬נקבע כי מענק ההטבות השנתי‬ ‫(שעומד כיום על ‪ ₪ 4,683‬בשנה) יינתן להבא‬ ‫לכל הניצולים מקבלי קצבת קרן סעיף ‪ 2‬או‬ ‫קצבת יוצאי מחנות וגטאות ממשרד האוצר‪,‬‬ ‫ולא רק למקבלי השלמת ההכנסה מביניהם‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי התיקונים הנ"ל לא יכנסו‬ ‫לתוקף לפני שיאושרו על ידי הכנסת‪.‬‬

‫אזהרה‪ :‬המידע נועד למטרות מידע והגברת‬ ‫מודעות לזכויות הניצולים בישראל והוא יכול‬ ‫להשתנות בעתיד‪ ,‬ואין בו כדי להוות ייעוץ ו‪/‬‬ ‫או חוות דעת משפטית ו‪/‬או תחליף להם ו‪/‬או‬ ‫המלצה לנקיטת אמצעים ו‪/‬או הימנעות מהם‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫רשימת הארגונים‬

‫רשימת ארגונים החברים במרכז הארגונים‬ ‫שם הארגון‬

‫טלפון‬

‫פקס‬

‫כתובת‬

‫שם הנציג‬

‫אילה ‪ -‬ישראל‬

‫‪09-7469606‬‬

‫‪09-7469606‬‬

‫ת‪.‬ד‪715 .‬‬ ‫רעננה ‪4310602‬‬

‫מרטי הרשלר ‪ -‬יו"ר‬

‫איגוד יוצאי וילנה והסביבה‬

‫‪03-5616706‬‬

‫‪03-5408662‬‬

‫ת‪.‬ד‪65220 .‬‬ ‫ת"א ‪67016‬‬

‫איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה‬

‫‪03-6093476‬‬

‫‪03-6951310‬‬

‫ת‪.‬ד‪23574 .‬‬ ‫ת"א ‪6123402‬‬

‫איגוד יוצאי ליטא‬

‫‪03-6964812‬‬

‫‪03-6954821‬‬

‫שד' דוד המלך ‪ 1‬ת"א‬ ‫‪64953‬‬

‫איגוד יוצאי מרכז קהילות‬ ‫אירופה (צנטרה)‬

‫‪02-6233225‬‬

‫‪02-6233226‬‬

‫המלך ג'ורג' ‪58‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 7440 .‬ירושלים‬

‫איגוד עולמי של יוצאי ווהלין‬

‫‪03-5717621‬‬

‫‪03-7321605‬‬

‫היכל יהדות ווהלין‪,‬‬ ‫רחוב כורזין ‪10‬‬ ‫גבעתיים ‪53583‬‬

‫איחוד עולי בולגריה‬

‫‪03-6810113‬‬ ‫‪03-6833738‬‬

‫‪03-6810024‬‬

‫שד' ירושלים ‪ ,63‬יפו‬

‫אלה‪ ,‬מרכז לסיוע נפשי‪-‬‬ ‫חברתי ליוצאי הולנד וקרוביהם‬

‫‪03-6910921‬‬

‫‪03-6951574‬‬

‫יגאל אלון ‪157‬‬ ‫חדר ‪941‬‬ ‫ת"א ‪67443‬‬

‫ארגון נפגעי הנאצים‬

‫‪03-6134971‬‬

‫‪03-6134969‬‬

‫ז'בוטינסקי ‪ 138‬ר"ג‬ ‫‪52602‬‬ ‫בניין בית דוד קומה ג'‬ ‫חדר ‪135‬‬

‫ארגון הפרטיזנים‪ ,‬לוחמי‬ ‫המחתרות והגטאות‬

‫‪03-5270231‬‬ ‫‪03-5279568‬‬ ‫‪03-5273564‬‬

‫‪03-5273564‬‬

‫ארלוזרוב ‪102‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 16146 .‬ת"א‬ ‫מיקוד ‪62097‬‬

‫ארגון ותיקי מלחמת עולם ‪2‬‬ ‫יהודים בצבאות פולין‬

‫‪03-5614411‬‬

‫‪03-5613187‬‬

‫רחוב הארבעה ‪ 8‬ת"א‬ ‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬ ‫מיקוד ‪64739‬‬

‫‪42‬‬

‫‪[email protected]‬‬

‫מיכאל זמיביץ' ‪ -‬יו"ר‬ ‫מיקי קנטור‪ -‬מנכ"ל‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אלי וולק ‪ -‬יו"ר‬ ‫מרק ריבק‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יוסף מלמד ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫פרופ' מאיר שוורץ ‪ -‬יו"ר‬ ‫אורי קלרמן‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יאיר אפל ‪ -‬יו"ר‬ ‫ציפי קרליץ ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫ג'קי ארואטי‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יהל שחר ‪ -‬יו"ר‬ ‫בני לייזר ‪ -‬מנכ"ל משותף‬ ‫יעלה כהן ‪ -‬מנכ"ל משותף‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫צחי מלמד‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫ברוך שוב ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫רומן יגל ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הנציג‬

‫שם הארגון‬

‫טלפון‬

‫פקס‬

‫כתובת‬

‫ארגון חיילים ופרטיזנים נכי‬ ‫המלחמה בנאצים‬

‫‪03-5614411‬‬ ‫‪03-5625983‬‬

‫‪03-5613187‬‬

‫רחוב הארבעה ‪ 8‬ת"א‬ ‫ת‪.‬ד‪20288 .‬‬ ‫מיקוד ‪64739‬‬

‫ארגון יוצאי ורשה‬

‫‪09-7673297 ‬‬

‫‪09-7657629 ‬‬

‫פיכמן ‪ 8‬דירה ‪112‬‬ ‫ת"א מיקוד ‪72096‬‬

‫ארגון יוצאי ז'ולקיב מוסטי‬ ‫וילקי‬

‫‪050-5231091‬‬

‫‪08-9407114‬‬

‫הרקפת ‪ 1‬נס ציונה‬ ‫מיקוד ‪74088‬‬

‫‪[email protected]‬‬

‫ארגון יוצאי לודז'‬

‫‪03-5241833‬‬

‫‪03-5248137‬‬

‫רחוב קפלן ‪17‬‬ ‫חדר ‪ ,607‬ת"א‬

‫צבי ברגמן ‪ -‬יו"ר‪,‬‬ ‫עו"ד אורי ויזנברג ‪ -‬יו"ר דור‬ ‫ההמשך‬

‫ארגון יוצאי קהילות זגלמביה‬

‫‪03-6412694‬‬

‫‪03-5270919‬‬

‫רחוב בראזני ‪3/20‬‬ ‫ת"א‬

‫ארגון יוצאי קרקוב בישראל‬

‫‪09-9579520‬‬

‫‪09-9579540‬‬

‫ת‪.‬ד‪17209 .‬‬ ‫ת"א ‪6117102‬‬

‫ארגון לעובדי כפייה תחת‬ ‫שלטון הנאצים‬

‫‪03-6390070‬‬

‫‪03-5375598‬‬

‫רחוב השרון ‪.21‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 36188 .‬ת"א‪.‬‬ ‫מיקוד ‪61361‬‬

‫‪[email protected]‬‬

‫ארגון מאוחד של יוצאי רומניה‬ ‫(א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר)‬

‫‪03-6121533‬‬

‫‪03-7513352‬‬

‫רחוב ביאליק ‪ 125‬ר"ג‬

‫מיכה חריש ‪ -‬יו"ר‬ ‫יקי לב‪ -‬סגן‬

‫ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬ ‫יוצאי יוון בישראל‬

‫‪03-6884928‬‬

‫‪03-6881930‬‬

‫רחוב לוינסקי ‪ 68‬ת"א‬ ‫מיקוד ‪66855‬‬

‫ארגון ניצולי שואה חרדים‬

‫‪03-6183784‬‬

‫‪03-5795101‬‬

‫רחוב נועם אלימלך ‪9‬‬ ‫בני ברק‬

‫רומן יגל ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫חנה אברוצקי ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אלכסנדר אורלי ‪ -‬יו"ר‬

‫‪[email protected]‬‬

‫אברהם גרין ‪ -‬יו"ר‬

‫לילי הבר ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫מרדכי הראלי ‪ -‬יו"ר‬ ‫יחיאל פרנקל ‪ -‬סגן‬

‫‪[email protected]‬‬

‫משה העליון ‪ -‬יו"ר‬ ‫משה מצא ‪ -‬סגן יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫הרב שמואל הלפרט ‪ -‬יו"ר‬

‫‪43‬‬

‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬

‫טלפון‬

‫פקס‬

‫כתובת‬

‫ארגון ניצולים דתיים ‪ -‬אות ועד‬

‫‪02-6241724‬‬

‫‪02-6231810‬‬

‫ת‪.‬ד‪ 71197 .‬ירושלים‪,‬‬ ‫מיקוד ‪91711‬‬

‫ארגון עולמי של‬ ‫יהודי בוקובינה‬

‫‪03-5226619‬‬ ‫‪03-5270965‬‬

‫‪03-5226619‬‬

‫ארנון ‪ 12‬ת"א‪ .‬מיקוד‬ ‫‪63455‬‬

‫בית לוחמי הגטאות למורשת‬ ‫השואה והמרד ע"ש יצחק‬ ‫כצנלסון‬

‫‪04-9958020‬‬ ‫‪04-9958021‬‬

‫‪04-9958007‬‬

‫ד‪.‬נ‪ .‬גליל מערבי מ‪.‬‬ ‫‪25220‬‬

‫דור ההמשך של יוצאי‬ ‫מקדוניה‬

‫‪02-6523863‬‬

‫‪02-6523863‬‬

‫הברון הירש ‪ 7‬קרית‬ ‫משה ירושלים ‪96148‬‬

‫דורות ההמשך ‪ -‬נושאי‬ ‫מורשת השואה והגבורה‬

‫‪02-6443822‬‬ ‫‪077-5313493‬‬

‫‪02-6443822‬‬

‫יד ושם‬ ‫ת‪.‬ד‪ 3477 .‬ירושלים‪.‬‬ ‫מיקוד ‪9103401‬‬

‫הארגון הארצי של אסירי‬ ‫הנאצים לשעבר (ירושלים)‬

‫‪02-6255131‬‬ ‫‪02-5660340‬‬

‫‪02-6255131‬‬

‫רחוב ש"ץ ‪ 5‬ירושלים‬ ‫‪94267‬‬

‫הארגון העולמי של יהודים‬ ‫יוצאי לוב‬

‫‪03-5336268‬‬

‫‪03-5333456‬‬

‫רחוב הגולן ‪ 4‬אור‬ ‫יהודה ‪60256‬‬

‫הארגון של אסירי הנאצים‬ ‫לשעבר (ת"א)‬

‫‪03-5609296‬‬

‫‪03-9504464‬‬

‫ת‪.‬ד‪ 8425 .‬ראשל"צ‬ ‫מיקוד ‪75183‬‬

‫הוועד המרכזי‬ ‫ליוצאי אוסטריה בישראל‬

‫‪03-5235853‬‬

‫‪03-5243815‬‬

‫לוי יצחק ‪ 6‬ת‪.‬ד‪.‬‬ ‫‪ 16457‬ת"א‪.‬‬ ‫מיקוד ‪61164‬‬

‫העמותה להצבת יד לזכר‬ ‫קורבנות לנדסברג ‪ -‬קאופרינג‬ ‫דאכאו‬

‫‪09-9584037‬‬ ‫‪054-4683331‬‬

‫‪09-9580171‬‬

‫הזורע ‪77‬‬ ‫כפר שמריהו ‪46910‬‬

‫הפדרציה העולמית של‬ ‫הקהילות הספרדיות‬

‫‪02-6523971‬‬

‫‪02-6523971‬‬

‫המשוררת רחל ‪10‬‬ ‫ירושלים‬ ‫מיקוד ‪96348‬‬

‫‪44‬‬

‫שם הנציג‬ ‫משה מושקוביץ ‪-‬יו"ר‬ ‫שמאי קינן‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יוחנן רון ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אופיר פינס ‪ -‬יו"ר‬ ‫ד"ר ענת ליבנה‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אור ציון ישי ‪ -‬יו"ר‬ ‫משה טסטה ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫שמואל סורק ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫מוטקה ויזל ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫מאיר כחלון ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יעקב זילברשטיין‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫גדעון אקהאוז ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אורי חנוך ‪ -‬יו"ר‬ ‫אבא נאור‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫משה טסטה ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬

‫טלפון‬

‫פקס‬

‫כתובת‬

‫שם הנציג‬

‫הקרן לרווחת נפגעי השואה‬ ‫בישראל‬

‫‪03-6090866‬‬

‫‪03-6968294‬‬

‫רחוב תובל ‪ 5‬בית‬ ‫צרפת קומה ‪ 1‬ת"א‪.‬‬ ‫ת‪.‬ד‪7197 .‬‬

‫אבי דיכטר ‪ -‬יו"ר‬ ‫רוני קלינסקי ‪ -‬מנכ"ל‬

‫התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה‬ ‫בישראל‬

‫‪03-5172792‬‬

‫‪03-5162172‬‬

‫ביאליק ‪ 45‬ר"ג‬ ‫מיקוד ‪52461‬‬

‫התאחדות עולי הונגריה‬

‫‪03-6917121‬‬ ‫‪03-6916115‬‬

‫‪03-6095937‬‬

‫דרך מנחם בגין ‪48‬‬ ‫ת"א בניין א' קומה ‪9‬‬ ‫חדר ‪903‬‬

‫התאחדות עולי יגוסלביה‬ ‫לשעבר‬

‫‪050-3556841‬‬ ‫‪0503556842‬‬

‫‪077-5347434‬‬

‫רחוב אלנבי ‪108‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 2705 .‬ת"א‬ ‫מיקוד ‪61026‬‬

‫התאחדות עולי רומניה‬ ‫בישראל‬

‫‪03-5466502‬‬

‫‪03-5468444‬‬

‫אלכסנדר ינאי ‪ 3‬ת"א‬ ‫‪62382‬‬

‫חזית הכבוד‬

‫‪054-5260036‬‬ ‫‪054-7503449‬‬ ‫"אברהם"‬

‫‪02-6254649‬‬

‫שער יפו ‪ 612‬ירושלים‪.‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 12223 .‬ירושלים‬ ‫‪91120‬‬

‫יד לעד "בית" העדות למורשת‬ ‫הציונות הדתית והשואה‬

‫‪08-8532332‬‬

‫‪08-8535687‬‬

‫‪ ‬‬

‫ילדות אבודה‬

‫‪054-2233354‬‬

‫‪03-5401035‬‬

‫ת‪.‬ד‪ 3528 .‬רמה"ש‬ ‫מיקוד ‪47134‬‬

‫עלומים ‪ -‬אגודה ישראלית של‬ ‫ילדים שאותרו בצרפת בימי‬ ‫השואה‬

‫‪02-5612207‬‬

‫‪02-5662021‬‬

‫ת‪.‬ד ‪ 728 .‬יר�ו‬ ‫שלים ‪91072‬‬ ‫עמק רפאים ‪43‬‬ ‫ירושלים‬

‫עמותה לשימור ולטיפוח‬ ‫מורשת יהדות רודוס ‪ -‬דור‬ ‫ההמשך‬

‫‪02-6417589‬‬

‫‪02-6417589‬‬

‫משה קול ‪ 20‬ירושלים‬

‫‪[email protected]‬‬

‫נתן שטיינר ‪ -‬יו"ר‬ ‫אלפרד וייספלר‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫מאיר גל ‪ -‬יו"ר‬ ‫יוסף בר יואל ‪ -‬סגן יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫משה בן שחר ‪ -‬יו"ר‬ ‫מרים אביעזר ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫זאב שוורץ ‪ -‬יו"ר‬ ‫שלמה אברמוביץ ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אלכסנדר ברמן ‪ -‬יו"ר‬ ‫אברהם שרנפולסקי ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יהודה פרנקל ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יוחנן רון‪ -‬יו"ר‬ ‫יחיאל פרנקל‪ -‬סגן‬ ‫אשר בלומברגר ‪ -‬מנכ"ל‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫שלמה בלזם ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫מריו סיריאנו ‪ -‬יו"ר‬ ‫עזרא טל ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫‪45‬‬

‫רשימת הארגונים‬ ‫שם הארגון‬

‫טלפון‬

‫פקס‬

‫כתובת‬

‫עמותת "יש" ‪ -‬ילדים ויתומים‬ ‫ניצולי שואה‬

‫‪050-9805223‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬

‫עמותת יוצאי בלגיה בישראל‬

‫‪02-6222223‬‬

‫‪02-6223022‬‬

‫ת‪.‬ד‪ 2947 .‬ירושלים‬ ‫מיקוד ‪91028‬‬

‫עמותת ניצולי היהודים‬ ‫ממחנות ריכוז ראוונסבריק‬ ‫וזקסנהאוזן בישראל‬

‫‪08-9442455‬‬

‫‪08-9392908‬‬

‫קיבוץ נען ‪76829‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 11655 .‬ת"א‬ ‫מיקוד ‪611216‬‬

‫עמותת ניצולי מחנות הריכוז‬ ‫והגטאות בישראל‬

‫‪04-8705367‬‬

‫‪04-8705367‬‬

‫ת‪.‬ד‪ 866 .‬קריית‬ ‫מיקוד‬ ‫מוצקין‬ ‫‪26108‬‬

‫עמותת רננה‬

‫‪03-6816431‬‬

‫‪03-6836457‬‬

‫העלייה ‪ 46‬א' ת"א‬ ‫‪66062‬‬

‫עמית ‪ -‬העמותה למורשת‬ ‫יהדות טוניסיה‬

‫‪09-8622808‬‬

‫‪09-86222808‬‬

‫רחוב מקדונלד ‪26‬‬ ‫ת‪.‬ד‪ 1738 .‬נתניה‬

‫עמך‬

‫‪02-6250634‬‬ ‫‪03-5665701‬‬

‫‪02-6250669‬‬

‫רחוב הלל ‪ 23‬ירושלים‬ ‫מיקוד ‪94581‬‬

‫פלטפורם ישראל יוצאי הולנד‬

‫‪03-6240919‬‬ ‫‪03-5617586‬‬

‫‪03-5613068‬‬

‫שד' יהודית ‪ 10‬ת"א‬ ‫ת‪.‬ד‪ 57271 .‬מיקוד‬ ‫‪61572‬‬

‫קרן להנצחת זכר חללי גטו‬ ‫טרזיין‬

‫‪04-6369515‬‬

‫‪04-6369793‬‬

‫גבעת חיים איחוד‬ ‫‪ 38935‬ד‪.‬נ‪ .‬עמק חפר‬

‫תאומי מנגלה‬

‫‪03-6421662‬‬

‫‪03-5372865‬‬

‫הקוממיות ‪ 38‬ת"א‬ ‫‪69011‬‬

‫‪46‬‬

‫שם הנציג‬

‫צבי מיתר ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫סלי זייפמן ‪ -‬יו"ר‬ ‫מירי אופן ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יעקב צור ‪ -‬יו"ר‬ ‫אמי ארבל ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫גיטה קויפמן ‪ -‬יו"ר‬ ‫דויד טורבקין ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫סמירטה גרוסמן ‪ -‬יו"ר‬

‫שמעון הררי ‪ -‬יו"ר‬ ‫אנדריי הטל ‪ -‬סגן‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אריה ברנע ‪ -‬יו"ר‬ ‫דן וולדמן ‪ -‬מנכ"ל‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫חנוך וייסברג‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫אלי לוונטל ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫יונה לקס ‪ -‬יו"ר‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫רשימת הארגונים‬

‫ארגונים וגופים שפועלים למען ניצולי שואה‬ ‫מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל‪ .‬פועל למען מתן ייצוג הולם‬ ‫והענקת סיוע לכל ניצולי השואה‪ ,‬וכן השגת פיצוי‪ ,‬לרבות קצבאות‬ ‫חודשיות לנרדפים יהודים שלא פוצו עד כה‪ .‬בנוסף עוסק בהנצחת‬ ‫זיכרון השואה ולקחיה‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' המסגר ‪55‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,57403 .‬ת"א ‪61573‬‬

‫ועידת התביעות‬ ‫מנהלת משא ומתן לקבלת תשלומים מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה‪,‬‬ ‫ממשלות נוספות וממספר תעשיות והשיגה רכוש יהודי שלא נתבע‬ ‫מגרמניה‪ ‬תוך מימון‪ ‬תוכניות לשם עזרה לקורבנות השואה הנזקקים‪.‬‬ ‫מפעילה קרן הסיוע הפועלת במסגרת ועידת התביעות ‪ -‬מאפשרת‬ ‫פיצוי ליהודים נזקקים שסבלו מנזק בריאותי ניכר כתוצאה מרדיפות‬ ‫הנאצים‪ ,‬שהם נזקקים ולא הגישו בקשה לפיצוי בגין סבלם‪ ,‬במסגרת‬ ‫חוק הפיצוי הגרמני‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רחוב קרליבך ‪ ,25‬ת‪.‬ד ‪ 29254‬ת"א ‪6129201‬‬ ‫טל‪ ,03-5194400 :‬פקס‪03-6241056 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.claimscon.org :‬‬

‫הקרן לרווחה לניצולי השואה‬ ‫מסייעת לניצולי השואה שניצלו מן התופת הנוראית אך לא הצליחו‬ ‫להשתקם‪  .‬מדובר בניצולים המתקשים לנהל אורח חיים תקין‬ ‫בכוחות עצמם‪ .‬לחלקם אין האמצעים הדרושים לרכישת מוצרים‬ ‫בסיסים החיוניים למחייתם‪ .‬‬ ‫תל אביב ‪ -‬המשרד הראשי‪ :‬רחוב תובל ‪( 5‬בית צרפת‪ ,‬קומה ‪.)1‬‬ ‫טלפון‪ 03-6090866 :‬פקס‪03-6968294:‬‬ ‫מען למכתבים‪ :‬ת‪.‬ד‪ ,7197 .‬ת"א ‪67897‬‬ ‫חיפה‪ :‬בית צים‪ ,‬רחוב שדרות פל‪-‬ים ‪( 7-9‬חדר ‪)319‬‬ ‫טלפון‪ 04-8221250 :‬פקס‪04-8221832 :‬‬ ‫באר שבע‪ :‬רחוב יצחק רגר ‪( 28‬בניין רסקו הישן)‪ ,‬קומה ‪ 2‬חדר (‪)333‬‬ ‫טלפון‪ 08-6283363 :‬פקס‪08-6283364 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.k-shoa.org :‬‬

‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל‪:‬‬ ‫הלשכה לענייני פיצויים אישיים מחו"ל שייכת למשרד האוצר של‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬ומספקת שירותים לרשויות הפיצויים של מדינת‬ ‫גרמניה ולמוסדות הגרמניים לביטוח סוציאלי‪ .‬השירותים קשורים‬ ‫בתביעות לפיצויים אישיים או לביטוח סוציאלי‪ ,‬וניתנים לפי פניה‬ ‫ישירה של רשויות גרמניה‪ ,‬לפי בקשת הזכאים מישראל‪.‬‬ ‫תל‪-‬אביב‪ :‬מגדל שלום‪ ,‬רחוב אחד העם ‪ ,9‬ת‪.‬ד‪29064 .‬‬ ‫מיקוד‪ ,61290 :‬טל'‪ 03-6234100 :‬פקס‪03-6234111 :‬‬ ‫הלשכה פועלת בימים א'‪-‬ה'‪ ,‬בין השעות ‪ 8:00‬ל‪.12:00-‬‬

‫טל‪03-6243343 :‬‬ ‫פקס‪03-5613884 :‬‬ ‫מייל‪[email protected] :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.holocaust-s.org :‬‬ ‫ ‬

‫עמך‬ ‫המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור‬ ‫השני‪ ,‬מתמודד באופן ייחודי עם צרכים נפשיים וחברתיים של ניצולי‬ ‫השואה ובני משפחותיהם באמצעות רשת מרכזים הפזורים בכל‬ ‫רחבי הארץ‪.‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח' הלל ‪ ,23‬ירושלים ‪ ,94581‬ת‪.‬ד‪ ,2930 .‬ירושלים ‪91029‬‬ ‫טלפון‪ 02-6250745 :‬פקס‪02-6250669 :‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' מזא"ה ‪ ,58‬תל‪-‬אביב ‪ 65789‬טלפון‪03-5665701-4 :‬‬ ‫פקס‪03-5660817 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.amcha.org :‬‬ ‫הרשות לזכויות ניצולי השואה ‪ -‬משרד האוצר‬ ‫ממונה על ביצוע חוק נכי רדיפות הנאצים וחוק נכי המלחמה‬ ‫בנאצים‪ ,‬ועל מתן מענקים והלוואות לכלל הזכאים בתנאים שונים‪.‬‬ ‫תל אביב‪ :‬רח' יצחק שדה ‪ ,17‬ת‪.‬ד‪ ,57380 .‬מיקוד ‪.61572‬‬ ‫טלפון‪ 03-5682651 :‬מענה בעברית‬ ‫‪ 03-5682675‬פקס‪03-5682621 03-5682691 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪ozar.mof.gov.il/lishka :‬‬

‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬ ‫מרכז מידע מרכזי מופעל ע"י ממשלת ישראל בשיתוף אירגוני הסיוע‬ ‫לניצולי השואה‪.‬‬ ‫‪  ‬פנייה בטלפון ‪*9444‬‬ ‫‪  ‬פנייה באמצעות פקס שמספרו ‪03-6442572‬‬ ‫החברה להשבת רכוש נספי השואה‬ ‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה‪ ,‬המצויים בישראל‪,‬‬ ‫לגביהם יש יסוד סביר להניח שבעליהם נספו בשואה‪ .‬החברה קוראת‬ ‫ליורשי הנספים לשוב ולעיין ברשימה המעודכנת באתר האינטרנט‬ ‫כדי לנסות לאתר רכוש השייך ליקיריהם‪ .‬אדם הטוען לזכאות בנכס‬ ‫הנמצא בישראל אשר לגביו יש יסוד סביר להניח שהיה בבעלות‬ ‫נספה שואה ‪ -‬והנכס אינו מופיע ברשימה‪ ,‬מתבקש להגיש לחברה‬ ‫בקשה‪ ‬לאיתור הנכס‪ ‬באמצעות הטופס הנ"ל‪.‬‬ ‫פרטים נוספים‪ ,‬מידע כללי‪ ,‬וסיוע במילוי טופס הבקשה ניתן לקבל‬ ‫במוקד השרות הטלפוני‪03-5164117 :‬‬ ‫כתובת אתר האינטרנט‪www.hashava.org.il :‬‬

‫‪47‬‬

‫מרכז המידע והשירות למיצוי זכויות הניצולים‪:‬‬ ‫המשרד לאזרחים ותיקים ‪ -‬סיוע בבירור זכויות האזרחים הוותיקים‬ ‫ומתן מידע אודות כלל הזכויות‪ ,‬השירותים וההטבות המגיעים לציבור‬ ‫האזרחים הוותיקים וניצולי השואה‪.‬‬ ‫טלפון‪*8840 :‬‬ ‫פקס‪02-5605034 :‬‬ ‫מייל‪[email protected] :‬‬ ‫כתובת‪ :‬ת‪.‬ד‪ 10437 .‬פתח תקווה מיקוד ‪49003‬‬